האם ההבדל הוא בחומר שבטוש עצמו, או במשטח שכותבים עליו?
המרכיבים העיקריים של טוש הפרמננט והטוש המחיק דומים מאוד: שניהם מכילים צִבעָן (פיגמנט), ממס ופולימר.
הצִבעָן מעניק לדיו את צבעה, והוא נמכר בדרך כלל בצורת אבקה. הצִבעָן בולע אורכי גל מסוימים ומחזיר אורכי גל מסוימים, הקובעים את צבע הצִבעָן.
הממס עשוי בדרך כלל מאלכוהול, כגון אתאנול או איזופרופיל, המתנדפים בקלות ואינם רעילים. תפקידו להמס את יתר החומרים וליצור דיו אחידה, שתעבור בקלות מקצה הטוש אל משטח הכתיבה. לאחר הכתיבה הממס מתאדה, כך שהדיו "מתייבשת" ונשארת על השכבה החיצונית של משטח הכתיבה. אם ננסה למחוק כיתוב שלא התייבש (למשל, מיד אחרי הכתיבה), הכתוב יימרח, משום שהממס האלכוהולי טרם התנדף לחלוטין.
ההבדל העיקרי בין שני סוגי הדיו נעוץ במרכיב השלישי – בסוג הפולימר. פולימר הוא מולקולה ארוכה דמוית שרשרת, המורכבת מיחידות דומות. טוש פרמננט מכיל פולימר אקרילי התורם להדבקת הפיגמנט למשטח הכתיבה, ואילו הטוש המחיק מכיל פולימר שמנוני, כגון סיליקון.
אם נכתוב בטוש מחיק על משטח כתיבה בלתי נקבובי, כמו לוח כתיבה לבן, זכוכית או מתכת, הפולימר ייצור חיץ ולא יאפשר לצבען להיספג במשטח. כך הדיו תישאר רק על השכבה החיצונית של משטח הכתיבה, ונוכל למחוק אותה בקלות בעזרת מחק או מטלית. לעומת זאת, אם ננסה לכתוב בעזרת טוש מחיק על משטח נקבובי, כמו נייר, בד או אפילו עור (כפי שקורה כשאצבעותינו נוגעות בטעות בקצה הטוש), נגלה כי במשטחים אלו אי-אפשר למחוק את הדיו בקלות. הסיבה נעוצה באופי המשטח: בעת הכתיבה הדיו פשוט חודרת לנקבוביות, ולכן איננו יכולים למחוק אותה בקלות.
אם בטעות נכתוב בטוש פרמננט על לוח מחיק, נגלה שאי-אפשר למחוק את הכתוב בניגוב ואפילו במים, משום שהדיו נספחת למשטח הכתיבה. לעיתים רואים גם על לוחות מחיקים שכתבו עליהם רק בטושים מחיקים, אך הם נושאים לעתים סימני כתב דהויים, שאי-אפשר למחוק אותם. זאת משום שבלוחות ישנים נוצרים לעתים חריצים או נקבוביות, או שהדיו מצליחה להיספח אל הלוח. כדי להסיר את הסימנים הללו אפשר להשתמש בממס מתאים, כמו תמיסות לניקוי לוחות המכילות אלכוהול.
