כולם יודעים שמי שאוכל שוקולד מקבל פצעונים. אבל האם זה גם... נכון?
המיתוס הנוגע להשפעה של שוקולד על הופעת חצ'קונים (אקנה) הוא אחד הידועים והוותיקים. במשך עשרות שנים שומעים בני נוער אזהרות מבני משפחה ובעלי עניין אחרים שצריכה מוגברת של שוקולד עלולה להחמיר את מצב הפצעונים שלהם. אך האם יש לזה בסיס מדעי?
ראשית, מהם בעצם חצ'קונים? בגיל ההתבגרות ובשלבים נוספים במחזור החיים – למשל לפני תחילת הווסת אצל נשים – חלה עלייה בהפרשת הורמוני המין (בעיקר אנדרוגנים, כגון טסטוסטרון) שמגרים את בלוטות החֵלֶב. בתגובה לגירוי הבלוטה מייצרת יותר שומן, שמשמש מצע גידול לחיידקי האקנה. במקביל משתחררים גורמים דלקתיים באזור בלוטות החלב. שני התהליכים האלה מובילים להופעת האדמומיות הדלקתית והראש המוגלתי המאפיינים את החצ'קון.
במשך השנים הוצעו כמה גורמים הקשורים לתזונה ולאורח החיים כאלה שתורמים להופעת חצ'קונים או להחמרתם. עליהם נמנות השמנת יתר, רמות גבוהות של הורמונים מסוימים, רמות סוכר בדם, לחץ נפשי וצריכת מזון בעל אינדקס גליקמי גבוה (מדד זה משמש לקביעת כמות הפחמימות הזמינות במזון מסוים). נטען גם שבעולם המערבי אנשים סובלים יותר מאקנה בהשוואה לאנשים במקומות אחרים בעולם. נראה שהדיאטה המערבית עלולה להגביר את גירוי בלוטות החלב ואת התהליכים הדלקתיים המובילים להתפרצות האקנה, בעיקר אצל אנשים עם נטייה גנטית לכך.
בקשר לשוקולד הדעות חלוקות. במשך שנים הסתמכו רופאי העור על מסקנות של מחקר מפוקפק למדי מ-1969. במחקר חולקו הנבדקים לשתי קבוצות, כך שאחת מהן אכלה חפיסות שוקולד שהכילו כמות גדולה פי עשרה של שוקולד מריר לעומת שוקולד סטנדרטי ובקבוצת הביקורת החליפו את השוקולד המריר בשומן צמחי (כתוצאה מכך קבוצת הביקורת צרכה כ-600 קלוריות יותר מקבוצת השוקולד). החוקרים הסיקו שאין הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות מבחינת הופעת האקנה והמסקנה השתרשה. מאז טענו רופאי העור שאין קשר בין שוקולד או תזונה בכלל לבין האקנה, אך הדבר לא שינה את התפיסה הציבורית של קשר בין אכילת שוקולד להופעת הפצעונים.
קפסולות של קקאו
התמונה השתנתה מעט בשנת 2014, כשקבוצת חוקרים מאוניברסיטת מיאמי פרסמה מחקר מבוקר עם סמיות כפולה, שבדק את ההשפעה של צריכת קקאו טהור במשך שבעה ימים על הופעת אקנה אצל 14 גברים עם נטייה לאקנה. הקקאו ניתן למשתתפים בתוך כמוסות, ולא בתוך שוקולד. הבחירה להתמקד בגברים נועדה לנטרל השפעות הורמונליות שעלולות להשפיע אצל נשים על החמרת אקנה. החוקרים מצאו כי יש קשר בין כמות הקקאו הנצרכת לבין מספר הפצעונים הדלקתיים והלא-דלקתיים אצל הנבדקים.
יש כמובן כמה בעיות עם המחקר הזה, ובמיוחד המדגם הקטן. בעיה נוספת וחשובה היא העדר קבוצת ביקורת אמיתית במחקר, כיוון שלא נעשתה השוואה בין צריכת הקקאו לבין צריכת פלצבו שאינו מכיל קקאו. העדר הביקורת עשוי לרמוז על קיומם של גורמים משפיעים אחרים על הופעת החצ'קונים, בלי קשר לקקאו.
בעיה נוספת היא הבחירה במשתתפים עם נטייה מולדת לפיתוח אקנה, שבתחילת הניסוי כבר היו להם פצעונים. ייתכן שהשינוי שחל באותו שבוע היה התפתחות טבעית של האקנה אצל המשתתפים, בלי קשר לתגובתם לקקאו. בנוסף, המשתתפים צרכו כמות גדולה מאוד של קקאו וייתכן שכמות קטנה יותר לא היתה משפיעה כלל על הופעת האקנה.
אפשר אם כן לומר שקיימות ראיות מדעיות ראשוניות בלבד לכך שצריכה מוגברת של קקאו עלולה להשפיע על הופעת פצעוני אקנה אצל אנשים בעלי נטייה לכך. נחוץ כמובן מחקר גדול ומקיף יותר, שיכלול גם נשים וקבוצת ביקורת אמיתית, לפני שנוכל לקבוע באופן חד משמעי ששוקולד אכן גורם להופעת חצ'קונים. כמו כן, גם אם ההשפעה קיימת, עדיין לא ידועים הרכיבים הספציפיים בקקאו שקשורים להופעת החצ'קונים, ומטבע הדברים גם אין הסבר איך הם פועלים. גם לשאלה הזאת יש למצוא תשובה מדעית. עד אז, כנראה נמשיך לאכול שוקולד.