האם יש אנשים עמידים לקור?

לשועלים יש פרווה ארוכה, ציפורים נודדות דרומה כשהימים מתקצרים, דובים נכנסים למאורה והולכים לישון. לבעלי חיים המתגוררים באזורים קרים במיוחד יש שיטת שונות להתמודדות עם התנאים הקיצוניים, אך האם בני האדם פיתחו גם הם התאמות לקור? מחקרים הראו כי בני האדם החיים בצפון הרחוק אכן שונים גנטית מאוכלוסיות אחרות, בצורה שמקלה עליהם להתמודד עם הטמפרטורות הנמוכות במקום מגוריהם.

העמים שיישבו את האזורים הצפוניים ביותר, והקרים ביותר, בכדור הארץ הם עמי האינואיט. אנשים אלו הגיעו לאלסקה מסיביר, דרך מיצר ברינג, לפני כמה אלפי שנים, ומשם יצאו מזרחה ויישבו את האזור הארקטי של קנדה עד לגרינלנד. בלי תנורים חשמליים או מזגנים, בני האינואיט פיתחו שיטות להתמודדות עם הקור – ממבנים מבודדים במיוחד ועד למעילים ומגפיים תפורים לעילא. ומחקרים חדשים מראים שגם הגנטיקה שלהם התפתחה כדי לאפשר להם להתמודד עם התנאים הקשים.

צוות חוקרים בינלאומי, שכלל גם את פרופסור לירן כרמל ודויד גוכמן מהאוניברסיטה העברית, פרסם בסוף השנה שעברה מחקר גנטי על בני האינואיט מגרינלנד – ההתיישבות הצפונית ביותר של עמים אלו. דגימות DNA נלקחו מ-191 בני אינואיט תושבי האי, והושוו ל-DNA מאוכלוסיות שונות ברחבי העולם ואף ל-DNA של מיני אדם מוקדמים, האדם הניאנדרטלי והאדם הדניסובי. מאחר שמאז הגעתם של האירופאים לגרינלנד, לפני כמה מאות שנים, היה חילוף גנים מסוים בין האוכלוסיות, נבחרו כנבדקים רק בני אינואיט שבדיקה גנטית העלתה כי אין להם כמעט גנים אירופאיים.

החוקרים זיהו גֵן שצורה מסוימת שלו נראתה אצל כמעט כל בני האינואיט, אצל לא מעט מתושבי מזרח אסיה, אבל רק אצל חלק קטן מהאירופאים. אצל האפריקאים צורה זו כמעט אינה נמצאת כלל. הגן קשור לפעולות שונות של הגוף, ובין השאר גם להתפתחותם של תאי שומן חום ובז' – החשובים מאוד לשמירה על חום הגוף. לכן הניחו החוקרים שהמוטציות שנראו אצל בני האינואיט קשורות להפקת חום מוגברת, כהתאמה לחיים באקלים קר.

גנטיקה סיבירית

מאיפה הגיעה צורה זו של הגן לבני האינואיט? החוקרים הראו שהיא דומה מאוד לצורה שנמצאה אצל האדם הדניסובי. אדם קדום זה חי בסיביר עד לפני כמה עשרות אלפי שנים, ומעט מאוד ידוע עליו. הפקת DNA מאחד המאובנים של האדם הדניסובי הראתה שהדניסובים היו קרובים של האדם הניאנדרטלי. נראה שהאדם הדניסובי – כמו גם הניאנדרטלים – פגשו את אבותינו, מהמין הומו ספיינס, ומדי פעם גם פיתחו איתם יחסים אינטימיים: כמה מוטציות האופייניות לגנום הדניסובי התגלו באוכלוסיות מסוימות של בני אדם מודרניים – בעיקר אצל אוסטרלים אבוריג'ינים ועמים החיים בדרום מזרח אסיה. באחוזים קטנים יותר התגלו מוטציות כאלה גם אצל אסייאתים אחרים וילידים אמריקאיים. ההשערה היא שאוכלוסיות אלו  באו במגע עם האדם הדניסובי באזור מרכז אסיה, בדרכן למקומות שהן נמצאות בהם כיום.

החוקרים סבורים שבני האינואיט הם צאצאים של אותם עמים שפגשו את הדניסובים במרכז אסיה וקיבלו מהם את הגן העוזר להם להתמודד עם הקור. זו גם הסיבה שהגן הזה כמעט אינו נמצא אצל אפריקאים – משום שהפגישה עם האדם הדניסובי נעשתה לאחר היציאה של האדם המודרני מאפריקה, לפני כ-40-50 אלף שנה.  

בני האינואיט אינם הצאצאים היחידים של בני האדם המוקדמים שירשו את המוטציה מהאדם הדניסובי, אך אצל עמים אחרים, החיים קרוב יותר לקו המשווה, לא היה לבעלי המוטציה יתרון על אלו שלא נשאו אותה, ולכן היא לא התפשטה באוכלוסיה. אצל בני האינואיט, כל עזרה בהתמודדות עם הקור היא יתרון, וזו ככל הנראה הסיבה לכך שהמוטציה מצויה באחוז כה גבוה מבני העמים הללו.

כך, בדיקות גנטיות הראו שלא היתה זו רק הטכנולוגיה – של תפירת בגדים, תכנון כלי צייד, בניית סירות ועוד -  שעזרה לבני האדם להתיישב בחוג הארקטי, אלא גם שוני גנטי, שהגיע אליהם מאדם קדמון שנכחד לפני עשרות אלפי שנה.