רוב הפיזיקאים סבורים כי המרחב והזמן התחילו במפץ הגדול, ולפניו לא היה כלום. כעת מציעה קבוצת חוקרים אפשרות אחרת, עם השלכות מרתקות

ואין עצה ואין תבונה כנגד הזמן. הולך לו הגדול, מגיע הקטן

אהוד בנאי 

תיאוריית המפץ הגדול היא כיום ההסבר המקובל על רוב הקהילה המדעית, בדבר היווצרות היקום, והוא למעשה נקודת ההתחלה של המרחב ושל הזמן. בנוסף להסבר מצוין למצבו הנוכחי של היקום ולדרך שהביאה אותו עד הלום, הוא קוטע את רצף ההבנה שלנו את היקום בנקודת ההתחלה שלו. הוא אינו מתיר לנו שימוש בכלים המדעיים שלנו כדי לשאול מה קרה לפני המפץ? האם היה מרחב? האם היה זמן?

צוות בינלאומי של מדענים הציג לאחרונה אפשרות לפתרון חלקי לשאלה הזו, שלכאורה היא בלתי פתירה, המטרידה מדענים כה רבים במשך זמן כה רב. אך תחילה, קצת רקע.

תיאורית המפץ הגדול נולדה לפני כ-90 שנה, כשהכומר והפיזיקאי הבלגי  ז'ורז למטר (Lemaître) את "היפותזת האטום הקדמוני". "האב למטר" הגיע לרעיון על סמך תצפיות מאותה תקופה, שגילו גלקסיות מסוימות מתרחקות מאתנו מהר יותר מאחרות. בדמיונו הוא ראה כנראה את כדור הארץ, כאילו הוא מונח עם יתר גרמי השמיים על בלון מתנפח, שם ככל ששתי נקודות רחוקות אחת מהשנייה הן גם מתרחקות מהר יותר אחת מהשנייה. מסקנתו מכך הייתה כי היקום מתרחב, והוא גם העריך את קבוע הגדילה.   

הקבוע הזה מכונה כיום "קבוע האבל" של שם האסטרונום אדווין האבל שתצפיותיו על גלקסיות רחוקות הראו שקיים יחס ישר בין מרחק הגלקסיה  למהירות התרחקותה מאתנו, כלומר לא רק שגלקסיות רחוקות יותר "בורחות" מכדור הארץ מהר יותר, אלא יש יחס קבוע בין המרחק להתפשטות. הגילוי אושש את התיאוריה על התפשטות היקום וסייע לחשב את מהירותה.

למטר טען כי אם היקום מתפשט, בהכרח הוא היה פעם קטן. כה קטן, עד שהוא היה מרוכז בנקודה אחת ויחידה בעלת נפח זעיר. בעזרת משוואות השדה של תורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין, הוא חישב את מועד תחילתו של היקום מאותה נקודה, הנקראת סינגולריות. איינשטיין לא קיבל בתחילה את מסקנותיו ופטר אותם כ"חישובים נכונים אך פיזיקה נוראה". אגב, למטר חישב תחילה כי גיל היקום הוא כשני מיליארד שנים, כיום האומדן הוא 13.8 מיליארד.

הפיזיקה מתעקמת

אחת הדרכים, אך לא היחידה, לתאר את היקום שלנו, היא על ידי יחסי הגומלין בין כוח הכבידה לגיאומטרית המרחב של היקום, כלומר באמצעות היחסות הכללית. סטיבן הוקינג ורוג'ר פנרוז הראו כי בהנחות מסוימות, הפתרונות של משוואות שדה הכבידה של איינשטיין חייבות להכיל בתוכן נקודות סינגולריות, כלומר, נקודות שבהן עקמומיות המרחב-זמן היא אינסופית. כדי  להמחיש מה זה אומר נשתמש בדוגמה המוכרת של המרחב-זמן שלנו כיריעה מתוחה, שכאשר מניחים עליה כדור כבד, היא מתעקמת בהתאם  לצורתו של הכדור והמסה שלו.

כל גוף מעקם את המרחב והזמן לפי הגודל והמסה שלו. איור של ההדמיה המקובלת- יריעה מתוחה | מקור: Shutterstock
כל גוף מעקם את המרחב והזמן לפי הגודל והמסה שלו. איור של ההדמיה המקובלת- יריעה מתוחה | מקור: Shutterstock

אם הכדור די גדול ולא כבד מדי, אז למרות שקווי המתאר של המרחב-זמן התעקמו, עדיין אפשר לעקוב אחרי מוצאו ויעדו של כל קו כזה במרחב, כלומר לדעת את המסלולים שבהם ינועו מסה ואור (אנרגיה) במרחב. אך מה יקרה אם נגדיל בהרבה את מסת הכדור? -הקווים יתעקמו יותר סביב המסה. ואם בנוסף נקטין את הנפח שהמסה תופסת במרחב? -הקווים יתעקמו עוד יותר. אם נמשיך להקטין את הכדור ולהגדיל את מסתו נגיע למצב בו הקווים עקומים מאד ואפילו "נשברים" (עקמומיות אינסופית), כך שלא נוכל עוד לעקוב אחרי מסלולו של קו כזה. הקו ייראה כאילו הוא נובע ממקור כלשהו, ולא תהיה לנו אפשרות לחשב את מסלולו לפני נקודה זו. ההתפרקות הזו של חוקי הפיסיקה בנקודה מסוימת במרחב נקראת סינגולריות.

דוגמה טובה לכך היא למשל הפרתו של חוק שימור האנרגיה: אם מנקודה כזאת יגיעו חומר ואנרגיה לא נוכל להסיק דבר מכך על מצבם של החומר והאנרגיה לפני הסינגולריות.

לפי הוקינג, לפתרון של משוואות איינשטיין יש נקודה סינגולרית כזאת, היא המפץ הגדול. כמעט מיותר לציין את גודל "כאב הראש" של מצב זה של חוסר יכולת ניבוי והסקת מסקנות עבור הפיזיקאים.

מפרידים מרחב וזמן

אחד הניסיונות (מני רבים, ביניהם גם של הוקינג עצמו) שפרסמו לאחרונה  קבוצות  מחקר ממקסיקו, קנדה, איטליה ובריטניה, מניח פחות הנחות לגבי המבנה של המרחב-זמן שלנו, ועל ידי כך, עושה אולי צעד קטן לכיוון ההבנה הכוללת של תולדות הזמן והמרחב.

במשוואות איינשטיין יש התנהגות במרחב ויש התנהגות בזמן, והן תלויות זו בזו, כלומר הפתרונות שלנו יהיו תלויים במרחב ובזמן ובקשר ביניהם. לכן, אם בנקודה מסוימת הפתרון לא קיים, או סינגולרי, זה יחריב למעשה גם את חלקו הזמני וגם את חלקו המרחבי של הפתרון.

מה שעשו במחקר האמור הוא להפריד במידת מה את הצימוד בין הזמן למרחב במשוואות המקוריות. הם הצליחו לתאר את המרחב-זמן בעזרת משוואות שונות עבור החלק האבולוציוני בזמן ומשוואות שונות עבור החלק של ממדי המרחב.  מה שהם גילו, זה שלמרות שהחלק המרחבי עדיין סינגולרי, לפתרון הזמני אין בעיות התנהגותיות והוא ממשיך חלק ובאופן רצוף, דרך הנקודה הסינגולרית אל עבר הצד השני, כלומר הזמן עובר בצורה חלקה דרך המפץ הגדול . לפי תיאור זה, הזמן היה קיים לפני המפץ הגדול, והמפץ הוא רק נקודה בתולדות הזמן.

מה שמעניין הוא שיש גם חיזוי לתאוריה הזאת. לפי הפתרון שהם קיבלו, ביקום שלפני המפץ הגדול כל כיווני המרחב הפוכים ביחס ליקום שלנו כיום, אבל הזמן בו, כאמור, נע באותו "כיוון" של הזמן של עולמנו. כלומר, בצדו השני של המפץ אנשים הזדקנו, בדומה לנו, אבל במרחב הפוך בכיוונו לזה שלנו. אם תיאוריה זו נכונה, נוכל מעתה שוב לשאול: מתי התחילו המרחב והזמן?

26 תגובות

  • רמי

    הי טל שאלה ברשותך:

    אם תמצי לומר שמכניקת הקוונטים שבה חלקיק יכול להמצא בשתי נקודות באותו זמן לא סותרת את המציאות אלא רק את מגבלות תפיסת חושינו. הרי שהזמן הוא פסיבי ואנו נעים בזמן כמו בתוך ממברנה גדולה. הלא כן? ובמידה שזה נכון, א"כ כל שינוי הזמן הוא רק מצידנו. כלומר באופן שאנו קולטים אותו ולא במהותו העצמית. שכן הוא נצחי.

  • ירושלמי

    תודה על התשובות

    נחכה למחקרים נוספים בתחומים המרתקים הללו ובתחומים נוספים הנוגעים ליקום שלנו, אם כי ברור שהדרך לתשובות סופיות ומוחלטות בנושאים הללו היא עוד ארוכה, ארוכה מאוד.

  • ירושלמי

    כמה דברים

    ראשית יפה שמדענים מוכנים לעסוק בשאלה מה היה לפני המפץ הגדול. אני עוד זוכר דיבורים של מדענים על כך שאפשר לעסוק אך ורק בשאלה מה קרה לאחר שאירע המפץ הגדול.
    בעניין הדימוי של התפשטות המרחב בדומה לבלון מתנפח - הרי בלון מתנפח אל תוך מרחב שאופף אותו. לפיכך אם גלקסיות הולכות ומתרחקות הרי הן נכנסות אל תוך מרחב מסוים ולא מותחות איזה קרום שמעבר לו אין שום דבר.
    ושאלה: האם נזנחה סופית תיאוריית הקריסה לפיה הגלקסיות ביקום יקרסו בסופו של דבר לנקודה ראשונית?

  • טל

    כמה תשובות

    שלום ירושלמי. אז ככה:
    1. זה לא נכון להגיד שמדענים אמרו שאי אפשר לעסוק בשאלה, בסך הכל צוין כי בכלים המדעיים העומדים לרשותינו אין יכולת לעסוק בכך, ולכן כאמור, החידוש הגדול במחקר שעליו דיברנו.
    2. דימוי ההתפשטות לבלון איננו בא להגיד שהאנלוגיה לבלון היא מדוייקת ושהכל מתנהג כמו בלון שמתנפח במרחב. רק רציתי להסביר נקודה בעזרת הדימוי. האם ההתפשטות של היקום היא לתוך "כלום" או לתוך מרחב יותר גדול... שאלה טובה.
    3. אני חושב שניתן להגיד שרובם המוחלט של המדענים חושבים כרגע שהיקום לא יפסיק להתרחב, אבל יש עוד הרבה שאלות פתוחות שיכולות לערבב את הקלפים.
    תודה, טל.

  • אינפיניטי

    ובכך הפיזיקאים טענו את שתי האפשרויות שייתכנו,

    גם שלא היה זמן לפני המפץ הגדול, ועכשיו גם שהיה זמן לפני המפץ הגדול, וזה לא רציני כי בכל מקרה פיזיקאים יצאו צודקים כשלמעשה פיזיקאים פשוט פלטו את כל האפשרויות...
    כל מה שהפיזיקאים יחקרו ויחשבו עליו ואפשר שגם יוכיחו כבר נכתב לפני שנים בנוסף לדברים נוספים , ממש בקצרה, בתכלס, ואֵין בלתו, הנה:
    https://www.articles.co.il/article/173064/%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8...

  • אינפיניטי

    משום מה הקישורים לא יוצאים טוב כאן,

    אז הנה ניסיון נוסף:
    http://www.academics.co.il/Articles/Article84490.aspx

  • עובר אורח

    דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

    תיאורית הקדמות שהיקום היה תמיד וזהו כנראה שאחרי כל החישובים זו המסקנה שיגיעו אליה. מה משנה הצורה שלו הנוכחית או בת "כמה" היא.
    בפועל הנחות השערות והרבה אויר (כביטוי).

  • רמי

    שאלת תם

    מחילה לא הבנתי מה זאת נקודה סינגולרית?! אם מהירות האור בעלת גבול ובה המסה שואפת לאפס איך יתכן שהמרחב יתעקם עד לנקודה כזו? הרי ממה נפשך או שהמסה אינסופית והמהירות לפיכך אפסית או להפך. ובכל אופן אי אפשר שתהיה מסה אין סופית ומרחב שקנה המידה שלו מהירות האור זה תרתי דסתרי בעיניי. אשמח להסבר. כמו כן, אם תאמר שהמסה האינסופית התכווצה לכדי נקודה סינגולרית במרחב הרי שהמרחב כולל את הזמן וזה קצת כמו "קורי עכביש" או יותר נכון שבלול שמתכנס לתוך עצמו מבחינת הדימוי. ולא נקודה סינגולרית במובן הרגיל. אשמח להסבר, בכנות לא ממש מבין. למרות שיותר סביר בעיני שאם נחבר את שתי התאוריות יחד על דרך האפשר הרי שלנקודה הסינגולרית היה זמן משלה, ולמרחב מימד זמן משלו. והחיבור בין השניים יצר את המפץ הגדול. מוזר ככל שישמע. מה דעתך?

  • אנונימי

    שלום רמי. הרבה שאלות ואת חלקן

    שלום רמי. הרבה שאלות ואת חלקן לא ממש הבנתי אבל אנסה להסביר מעט.
    1. סינגולריות הוא מצב בו יש נקודה כלשהי בפתרון של משוואה מתמטית שמתבדר לאינסוף (או למינוס אינסוף) ואין ביכולתינו להשתמש בכלים המתמטיים הרגילים על מנת לחקור את ההתנהגות של הפתרון. מאחר ואנו משתמשים בייצוג מתמטי על מנת לתאר יקום פיזיקלי, אז הסינגולריות תגרום לנו לכך שלא נוכל להשתמש בכלים הרגילים שלנו כמדענים על מנת לתאר את הטבע.וזה בעצם אומר שיש נקודת עצירה או התחלה להבנה שלנו את התפתחות היקום, אלא אם נמצא דרך יותר טובה לתאר בה את הטבע.
    2. זה נכון ש"דברים" שנעים במהירות האור הם חסרי מסה, וזה נכון שהמסה בנקודה סינגולרית היא גדולה מאד ובנפח קטן מאד ולכן צפיפות המסה שואפת לאינסוף. אבל לא הבנתי את השאלה...
    3. המרחב והזמן אכן קשורים זה בזה (שבלול או עכביש, תחליט מה מוצא חן בעיניך יותר, וכל ההתקדמות במחקר עליו סיפרתי בכתבה הוא שהצליחו בדרך מסויימת לבדוק את התנהגות הזמן בנפרד מהמרחב ועל כן התגלית החדשה (שכמובן עדיין לא הוכחה ולא נבדקה די הצורך).
    4. לגבי "חיבור התיאוריות", לא אני ולא אתה מצויים מספיק בפרטים שלהן על מנת לדעת איך ואם ניתן לחברן. אם רוצים ממש להתקדם במדע צריך לזנוח את התיאורים הפופולריים והציוריים (שהם מצויינים על מנת לתאר רעיון, אך לא מעבר לזה), ולעבור להבנת הפרטים הקטנים והחשובים באמת. וזה כבר עניין לבעלי מקצוע.
    תודה על ההתעניינות. טל.

  • רמי

    שלום אנונימי ותודה.

    הי גם להבין מה לא מבינים זאת הבנה עמוקה :-). ואכן לא הבנתי...אם הנקודה הסינגולרית היא נקודת יחס במרחב זמן שעקב חוקיותה המיוחדת לא חלים עליה חוקי המימד והזמן...איך היא יכולה להיות נקודת יחס לכתחילה או אפילו בדעבד? ואם תאמר שהגענו אליה כתוצאה מנפלאות הפיסיקה ושפתה- המתמטיקה והיא מחוייבת המציאות, אומר לך על דרך הלינגויסטים שמילה (תוצאה מתמטית) יכולה להיות בעלת משמעות אך חסרת נק' יחס למציאות. וכאן שורש שאלתי ה 1 מה הקשר בין הנקודה הנ"ל למרחב זמן? היא לא יכולה להיות בו זמנית אין סופית במסה ואין סופית במהירותה (על מנת שהמרחב יתעקם) זה תרתי דסתרי. כלומר לקבל נקודה כזו זה סוג של פסיכוזה פיסיקאלית לכאורה. ואין אני מתווכח חלילה על עצם הנקודה אלא על משמעותה. לגבי "תאוריית השבלול" ניסיתי לפתור את שאלתי ולהפוך את הנקודה הסינגולרית לברת קיום במציאות אם נאמר שהיא נוצרה כתוצאה משכבות של מרחב זמן שמתכנסים זה לתוך זה כמו שבלול\קורי עכביש. האם זה ברור יותר כעת? במילים אחרות המרחב זמן קורס לתוך מרחב זמן שהתעקם קודם שהוא עצמו קורס לתוך אחד עד שמקבלים נקודה שכזו. בקבלה זה נקרא עיגולים בתווך עיגולים כגלדי בצל. ולסיום, כחובב נלהב, אני באמת רוצה להודות לך ולדוידסון כולו על הבמה הפתוחה שאתם נותנים לדיון של lay man בנושאים סבוכים אך בשפה השווה לכל נפש. אני מבקש את סליחתך על תאוריות לא מקובלות. אבל היי...שקר זה רסיס אמת נחבא היטב בתוך משאלת לב. (כלומר גם בתאוריה הזויה יש ניצוץ כלשהו של אמת).

  • טל

    הי רמי.

    הי רמי.
    להבין מה לא מבינים זו ההבנה הכי עמוקה, אני מסכים.
    אתן לך דוגמא : אם למשל ארצה לחשב את המרחק שכדור יגיע אליו בזריקה אופקית בזוית מסויימת. אשתמש בתורת המכניקה של ניוטון, שאומרת לי באיזו משוואה מתמטית עלי להשתמש. נניח שהשתמשתי בה נכון (ככל הניתן) וקיבלתי פתרון: הכדור יפגע בקרקע במרחק של 7 מטרים ממני (מנקודת הזריקה). עד כאן הכל ברור (אני מקווה), אבל כל מי שפתר פעם בעיה פשוטה כזאת בקורס ראשון במכניקה, יודע כי מתקבל עוד פתרון. לבעיה הפיזיקלית יש פתרון אחד, אבל כאשר ממדלים אותה לבעיה מתמטית מופיע עוד פתרון. כעת יש לנו שתי אפשרויות :האחת לפסול אותו ולומר שאיננו רלוונטי והוא רק "תופעת-צד" של המודל המתמטי, או שניתן לתת לו פירוש פיזיקלי שיתאים לפתרון השני.
    אותו הדבר קורה עם המפץ. הפתרון המתמטי נותן לנו נקודה סינגולרית, כלומר נקודה בעלת צפיפות מסה אינסופית. ניתן לומר שדבר זה איננו פיזיקלי (זה מה שטען תחילה אלברט איינשטיין) ומצד שני אפשר לנסות ולהסביר איך זה כן ייתכן ומהן ההשלכות של מצב כזה. ההשלכות תהיינה ניבויים לתיאוריה, לתיאורית המפץ הגדול יש כמה ניבויים שאוששו (קרינת הרקע, ועוד...) ובנוסף אין שום הוכחה שתסתור את התיאוריה. לכן המפץ הוא קונצנזוס בקהילה המדעית לעת עתה.
    לגבי המשך דבריך, לא ברור לי למה אתה מדבר על מהירות אינסופית, לא הוזכר שום דבר כזה.
    חשוב להבין גם דבר נוסף. כל התיאורים הציוריים שהמדענים מציירים לציבור על מנת להסביר תיאוריות מדעיות, יפות ככל שיהיו, הן בסך הכל כלים להעברת מסר כלשהו. אם רוצים לפתח תורה שתיחשב מדעית, חוזרים אחורה לפרטים הקטנים ולמתמטיקה המדוייקת. אי אפשר לעשות אנליזה לסיפורים. אחר כך, אחרי שיש בידך תיאוריה מדעית מוצקה ועקבית, אתה יכול לספר עליה בשפה ציורית ולהסביר מה אומרות בעצם כל המשוואות. אני מסכים שזה החלק היפה במדע, אבל הוא רק ההסבר, לא הניתוח.
    אני מודה לך על השאלות החשובות. בנוגע לתיאוריות הזויות, אני מסכים שאין כל רע בתיאוריות שנראות תחילה הזויות (רוב התיאוריות המקובלות היום החלו את דרכן ככאלה), אבל הרעיון ההזוי הוא בדרך כלל תוצאה של פתרון מובנה ומדוייק. ברגע שבנית את המודל שלך בצורה עקבית, פתרת אותו וקיבלת תוצאה הזויה (ראה דוגמא בתחילת הפוסט), אז אתה מוזמן לחלוק את הזייתך עם העולם ולקוות שצדקת.
    תודה רבה, טל.

  • רמי

    שפות ומשמעותם

    הי טל
    תודה שהתייחסת, ובפרט תודה שהתייחסת בכבוד. הגאון מוילנא מציין שההבדל בין שפת המספרים ללשון הקודש הוא שכשרואים מספר המוח צריך לתרגם אותו למשמעותו (כלומר המוח רואה..9...ומתרגם...תשע) מה שאין כן כשרואים מילה המוח אינו זקוק לתרגום אלא קורא אותה כמו שהוא (as is) . תשאל אז מה?! תשובתך בצידה - לעולם גם את מסקנותיך המתמטיות תאלץ לתרגם לשפה נוספת. בין במוחך בין לזולת. כך שהיכולת להיות מדויק לגמרי נפגמת לאורך תהליך התרגום המחשבתי. לכן, במובן מסוים, עדיף להחליט לאן להאיר את הפנס (כלומר להגדיר מילולית את התאוריה) ושם לחפש. זה פשוט מדוייק יותר.
    דבר נוסף, יש חשש שבשפות שונות יובנו דברים שונים. לכן תתכן סתירה פיסיקלית מתמטית, כשם ששלג בשפת האסקימוסים יכול להיות שונה מממשעות המילה שלג בעברית. לעניות דעתי זאת לא טעות לתאר במודלים שונים משהו ולקבל תוצאות שונות. זה לא פוסטמודרניזם מדעי חלילה. זאת הכרה ברבגוניות של הקיום ההכרתי האנושי ובמוגבליותיו. אגב, אתה צודק בתמיהתך גבי מהירות אין סופית. כוונתי היתה למהירות האור. (ובכל זאת, ברשותך) בלי מעט קונספירציה פיסיקלית אי אפשר... אם הזמן תלוי במדידת השינוי ולכל שינוי יש מהירות מסוימת שבה הוא קורה...האין אנו פשוט מודדים בזמן את השינוי? ומכאן שיתכנו זמנים שונים לאורך אותו פרק זמן לכאורה אובייקטיבי של דקה\שניה\שעה\וכו'?! ומאחר ושינוי הוא ביחס למשהו הרי מתבקש שיהיה ביחס למרחב כלשהו ולגוף אשר במרחב הזה. תודה רבה על תשומת הלב. רמי.

  • שמואל

    גודל הזמן

    יכול להיות שקצב גדילת ביקום מראשיתו הוא כקצב היווצרות האנטרופיה בכלל היקום? הרי זמן (מראשית המפץ הגדול) ואנטרופיה ביקום הם שני גדלים שרק הולכים וגדלים.

  • א.עצבר

    תיאוריה חדשה על מבנה היקום ממש מתבקשת

    אין כוח משיכה, ואין קפיץ דמיוני הקושר את הירח לכדור הארץ.
    המרחב אינו ריק, והוא מלא בזמן פסיבי ובאנרגיה.
    מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה - נוצר חומר הכוכבים.
    החומר אינו מושג כמותי, והוא בגדר של "צורה פיזיקלית" הכוכבים נעים במסלולים בורגיים בעלי נתונים של קוטר וזווית התקדמות.
    תנועתם הנצחית של הכוכבים היא טבעית, ואין צורך להסביר את קיומה.
    זמן אקטיבי נמצא בתודעת האדם, ולא במציאות הפיזיקלית.
    לכן, אין טעם לשאול...מתי נוצר היקום.
    זמן פסיבי כן נמצא במציאות הפיזיקלית, והוא כמותי ונמדד
    הקבוע של היקום הוא מספר היחס 1.007
    מספר זה מופיע בגיאומטריה של המעגלים.
    הקלידו The big bang in geometry ותגיעו אל גיאומטריה זו.

  • חיים

    מה זה זמן פסיבי

  • א.עצבר

    התרגלנו לדבר על זמן אקטיבי המופיע תמיד בצמוד לפעולה פיזיקלית

    פעימת לב היא פעולה פיזיקלית, ואנו מבחינים בכמות של זמן בין שתי פעימות.
    זהו זמן אקטיבי, וכל מה שאפשר להגיד לגביו....זה דבר כמותי נמדד.
    גם זמן פסיבי הוא דבר כמותי נמדד.
    זמן אקטיבי נמדד ממצב של מנוחה כלפי שעון.
    זמן פסיבי נמדד ממצב של תנועה כלפי שעון.
    המדע בן ימינו עוד לא הכיר בקיומו של זמן פסיבי.
    המרחב האינסופי מלא בזמן פסיבי, שהוא קר מוחלט ונח מוחלט.
    הזמן הפסיבי הוא התווך, של גלי זמן פסיבי.
    השם הידוע שלהם...גלים אלקטרו מגנטיים.

  • ששון

    במטריקס היית?

    אני חושב שהשאלה היותר עמוקה שצריכה להשאל היא האם מה שאנחנו חווים דרך 5 חושים מצירים לנו תמונה אמת של העולם? או שמה הכל ציור שהמוח מצייר לנו.

  • אנונימי

    השאלה זו נשאלה עוד בזמנים

    השאלה זו נשאלה עוד בזמנים עתיקים ,תסתכל בויקיפדיה על סוליפסיזם

  • ששון

    אנשים הזדקנו, בדומה לנו, אבל במרחב הפוך בכיוונו לזה שלנו

    כרוצה להגיד שהמרחב התקצר והיתצמצם כלפי מרכזו. וכל החומר והגלקסיות נעו לצימצום מוחלט של המרחב.

  • ששון

    כרוצה להגיד שהמרחב התקצר

    כרוצה להגיד שהמרחב התקצר והיתצמצם כלפי מרכזו. וכל החומר והגלקסיות נעו לצימצום מוחלט של המרחב.

  • עפר

    אנשים הזדקנו, בדומה לנו, אבל במרחב הפוך בכיוונו לזה שלנו

    תודה על הכתבה המעניינת.
    לא הבנתי את כוונתך במשפט "אנשים הזדקנו, בדומה לנו, אבל במרחב הפוך בכיוונו לזה שלנו". האם תוכל להבהיר את כוונתך?

  • טל

    הי עפר.

    הי עפר.
    מה שהתכוונתי לומר הוא שעל פי הפתרון שלהם, ציר הזמן עבר את המפץ הגדול לא רק בצורה רציפה (ללא סינגולריות), אלא גם לא שינה כיוון. כלומר הוא התקדם באותו הכיוון בו הוא מתקדם היום (לכן אמרתי שאנשים הזדקנו ככל שהתקרבו למפץ מצידו השני, ולא נהיו צעירים יותר). בקשר לכיוון המרחבי, להבנתי התוצאה מראה כי שמאל הפך לימין וימין לשמאל במעבר הסינגולרי של המרחב דרך נקודת המפץ הגדול.

  • אבי

    כמה שאלות

    תודה טל
    כתבה מעניינת על נושא מעניין.
    יש לי כמה שאלות בקשר לכתבה:
    1. האם הסינגולריות שחזו פנרוז והוקינג, שאתה מזכיר בכתבה, היא אותה סינגולריות שאנו מדברים עליה בחורים שחורים. כלומר נקודת ראשית המפץ הגדול היא בעצם סוג של 'חור שחור' סופר-סופר-סופר מסיבי?
    2. אם התשובה לשאלה 1 היא כן, האם החוקרים הצליחו גם להסביר מה 'גרם' לפיצוץ החור השחור הזה? ממה שאני מבין חור שחור אמור לכל היותר לדעוך מאוד מאוד לאט על ידי פליטת קרינת הוקינג, אבל לא 'להתפוצץ' בשום אופן.
    3. האם יש איזה תחזית שהחוקרים נתנו, שיכולה לאשש את ההשערה שלהם או איזה מדידה שניסיונאים יכולים למדוד והיא תבדוד את התיאוריה? איך אפשר לדעת אם הם צודקים או לא?
    4. בסוף הכתבה כתבת: "אם תיאוריה זו נכונה, נוכל מעתה שוב לשאול: מתי התחילו המרחב והזמן?" לא הבנתי כל כך, הרי קודם כתבת שלפי התיאוריה הזמן לא התחיל, אלא היה קיים (כל הזמן?) והמפץ הגדול הוא פשוט (עוד) נקודה על ציר הזמן.

  • טל

    שלום אבי.

    שלום אבי.
    1. יש הרבה מן המשותף לסינגולריות של המפץ הגדול ולזו של חור שחור. בשתיהן מרוכזת כמות מסה גדולה בנפח אפסי ולכן בשתיהן נשבר המרחב-זמן. ההבדל הוא שמאחת יצא כל החומר ביקום (שם בעצם התחיל המרחב-זמן, אם מתעלמים לרגע מהמחקר החדש), ואל תוך האחרות נשאב חומר מהיקום (אפשר לחשוב על זה באנלוגיה בתור סופו של המרחב-זמן). בנוסף ישנה השערה שישנם גם חורים שחורים שמסתובבים סביב צירם, אך לא ניכנס לזה. לפי סטיבן הוקינג חורים שחורים יכולים לקרות רק בעתיד, כלומר אם תיכנס לחור שחור זה יהיה סופו של הזמן מבחינתך, לעומת המפץ הגדול שיכול לקרות רק בעברך.
    2. יש כל מני סברות לגבי הגורם למפץ הגדול, אחת מהן היא התנגשות של ממברנות מרחב-זמן במימדים יותר גבוהים. גם לי לא ידוע על פיצוץ חורים שחורים. אבל יש מומחים גדולים ממני...
    3. את הממצאים של החוקרים כרגע, ואת השערותיהם, לא ניתן לבדוק בניסוי. אבל אולי המשך של מחקר בכיוון זה או בכיוונים דומים יוליד בעתיד ניבויים שנוכל למדוד במעבדה.
    4. נכון. אם המחקר צודק הזמן לא התחיל במפץ הגדול, אבל אולי התחיל לפני? ואם לא התחיל אלא היה קיים מאז ומעולם זו גם תשובה טובה.

  • א.עצבר

    זמן אקטיבי וזמן פסיבי - והם כמותיים

    האדם תופס כמות של זמן אקטיבי,אך ורק בצמוד לפעולה פיזיקלית.בפעולה כזו (כמו פעולת שריר) יש זיהוי של רגע התחלה ורגע סיום.
    מכאן נובעת התפיסה הסובייקטיבית של עכשיו ועתיד.
    כל דיון בזמן האקטיבי לבדו,(ללא הצמדה לפעולה פיזיקלית) נדון מראש לכישלון, ואין טעם לשאול מתי התחיל הזמן האקטיבי. יש סוג אחר של זמן, (זמן פסיבי) ובו אפשר לדון כשהוא לבדו.
    הזמן הפסיבי ממלא את המרחב האינסופי.
    הזמן הפסיבי הוא נח מוחלט וקר מוחלט.
    הזמן הפסיבי הוא התווך, שבו נעים גלי זמן פסיבי, במהירות C לכל הכיוונים.
    הידיעה הטבעית ששמה אור, היא גלים של זמן פסיבי.
    בכל כיוון שנמדוד, נגלה 0.0033 מיקרו שנייה של זמן פסיבי, לכל מטר. יש שני סוגים של זמן, שניהם כמותיים ונמדדים, והמדע חקר רק את הזמן האקטיבי.
    כוכבי היקום נעים בתווך של זמן פסיבי, והוא לא מפריע לתנועתם.
    זהו היקום החדש, המצפה לחקירה מדעית מעמיקה.

  • א.עצבר

    הדגשת רעיון חדשני של זמן פסיבי.

    מבנה היקום מחייב קיום של "משהו" שימלא את הריק.
    המשהו הזה הוא זמן פסיבי.
    זהו רעיון "מוזר" כמו שרעיון פאי המשתנה הוא רעיון מוזר.
    הקלידו Aetzbar ותגיעו אל הסרטון.