טפיל הטוקסופלזמה, הנפוץ אצל חתולים, פוגע במוחם של עכברים. האם הוא עלול להשפיע בצורה דומה גם על בני אדם?

רבים מסכימים שחתולים הם יצורים חמודים, ויעידו על כך שלל הסרטונים ביוטיוב שמציגים אותם מנגנים בפסנתר. חתולים הם גם חיות מחמד פופולריות, ולכן אנשים רבים נושאים בגופם טפילים מחוללי מחלות שהגיעו אליהם מהחתול הביתי שלהם. לנשאות הזאת עלולות לעיתים להיות תופעות לוואי לא רצויות.

לאחרונה צצות יותר ויותר כותרות שקושרות בין הטפילים האלה לבין מחלות נפש של בני אדם. האם יש ממש בטענות הללו? ומדוע בכלל לבדוק דבר כזה? הרי אחוזים ניכרים מאוכלוסיית העולם נושאים את טפילי החתולים, ורובם בריאים נפשית.

הטפיל החתולי הנפוץ ביותר הוא יצור חד-תאי בשם טוקסופלזמה גונדי (Toxoplasma gondii). למעשה, הוא נפוץ עד כדי כך שבארצות הברית כ-11 אחוז מהאוכלוסייה נושאים אותו, במדינות מסוימות באירופה השיעור עולה לכ-50 אחוז ובברזיל הוא מזנק אל מעבר ל-60 אחוז. הנתונים האלה הופכים אותו לאחד הטפילים המוצלחים בעולם.

ההדבקה בטפיל נעשית דרך הפה, באכילת בשר לא מבושל או בעקבות מגע בצואת חתולים. בדרך כלל ההדבקה לא מחוללת שום תסמינים, או לכל היותר מחלה דמוית שפעת שחולפת בתוך ימים ספורים. עם זאת, אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם אינה מתפקדת כשורה, מחלת הטוקסופלזמוסיס עלולה להיות אלימה וקטלנית. וכשאישה הרה נדבקת בטוקסופלזמה, הטפיל עלול לעבור אל העובר ולחולל מומים מולדים במוח ובעיניים.

המחלה עלולה להיות מסוכנת מאוד לעוברים. פגיעה של טפיל טוקסופלזמה ברשתית העין | צילום: Science Photo Library
המחלה עלולה להיות מסוכנת מאוד לעוברים. פגיעה של טפיל טוקסופלזמה ברשתית העין | צילום: Science Photo Library

מעבר בין פונדקאים

לטוקסופלזמה יש מחזור חיים מורכב שכדי להשלימו הוא צריך לעבור בשני פונדקאים שונים: הראשון חייב להיות חתול, שבתוכו הוא מתרבה ומפריש אאוציסטים (מעין נבגים) דרך הצואה. משם הצאצאים עוברים לנשא שני, שכולל מגוון רחב של בעלי חיים, ובכלל זה עכברים, חיות משק וגם בני אדם. מחזור החיים של הטפיל משלים את הסיבוב כשחתול אחר אוכל בשר נגוע, למשל כשהוא טורף עכבר שנדבק בטפיל. בגוף החתול הטפיל יכול להתרבות שוב ולהפריש אאוציסטים, וחוזר חלילה.

מחקרים מראים שטפיל הטוקסופלזמה מסוגל להתיישב במוחם של הפונדקאים ולשנות את התנהגותם של עכברים וחולדות: הוא משכך את מנגנוני הפחד שלהם ומגדיל את הסיכוי שייטלו סיכונים. בפרט, מכרסמים נגועים מפסיקים לפחד מריח של חתולים או של הפרשותיהם. החוקרים משערים כי כך הטפיל מגדיל את סיכוייו של המכרסם להיטרף בידי חתול, מה שמאפשר לטפיל להשלים את מחזור חייו. היות שטפיל הטוקסופלזמה מדביק גם בני אדם, אולי הוא יכול לשנות גם את התנהגותנו, ואף לחולל מחלות נפש?

מחקרים רבים ניסו למצוא קשר בין תופעות התנהגותיות ונפשיות אצל בני אדם לבין נשאות של טוקסופלזמה. המחלה שקיבלה את תשומת הלב הרבה ביותר היא סכיזופרניה. רוב המחקרים הללו אכן גילו ששיעור חולי הסכיזופרניה בקרב נשאי הטפיל עולה על שיעורם באוכלוסייה הלא נגועה. עד כמה הוא גבוה? סקירה של עשרות מחקרים שנעשו בחמישים השנים האחרונות מראה שמדובר בהפרש משמעותי, פי 2.7 בערך. הדבר מעיד שטוקסופלזמה אכן עלולה להיות גורם סיכון להתפרצות סכיזופרניה.

אולם סכיזופרניה מתפרצת בדרך כלל בעשור השני או השלישי לחייו של האדם. אם טוקסופלזמה אכן גורמת בדרך כלשהי לסכיזופרניה, ההדבקה צריכה להתרחש לפני מועד ההתפרצות של המחלה. מרבית המחקרים בתחום לא לקחו בחשבון את ההיבט הזה של סדר האירועים. עם זאת, במחקר שפורסם לאחרונה, שנעשה במסגרת ממחקר לאומי גדול של תורמי דם בדנמרק, נבדק גם ההיבט הזה. החוקרים בחנו אלפי דגימות דם ומצאו כי המתאם בין הידבקות בטוקסופלזמה לבין סכיזופרניה נשמר ואף מתחזק כשמתחשבים רק בהדבקה שקרתה לפני אבחון ההפרעה הנפשית.

הטפיל גורם לעכברים וחולדות לאבד את הפחד מחתולים, מגדיל את סיכוייהם להיטרף ואת סיכוייו שלו לחזור למעי חתול | צילום: Shutterstock
הטפיל גורם לעכברים לאבד את הפחד מחתולים, מגדיל את סיכוייהם להיטרף ואת סיכוייו לחזור למעי חתול | צילום: Shutterstock

צפירת הרגעה

האם זה אומר שצריך להיפטר מהר מהחתול? לא ממש.

ראשית, עלייה של פי 2.7 בסיכוי ללקות בסכיזופרניה אולי נשמעת גדולה, אבל בפועל סיכוייו של אדם ללקות בסכיזופרניה הם פחות מאחוז אחד, כך שגם אצל נשאי טוקסופלזמה הסיכון נותר נמוך למדי. יתר על כן, מכל המחקרים ברור שטוקסופלזמה איננה הסיבה הישירה לסכיזופרניה או להפרעות נפש אחרות: רוב הנשאים אינם חולי נפש ורוב חולי הנפש אינם נשאים. מה שהמחקרים כן מראים הוא שהדבקה מוקדמת בטוקסופלזמה היא עוד גורם סיכון, אחד מרבים, להתפרצות של סכיזופרניה בהמשך החיים. הסיבה הישירה לסכיזופרניה עדיין איננה ידועה, וכנראה שמעורבים בהתפתחותה גורמים רבים, גנטיים וסביבתיים כאחד.

זאת ועוד, מחקר בריטי משנת 2017 מצא שאין קשר בין החזקת חתול כחיית מחמד בילדות, לבין התפרצות של סכיזופרניה מאוחר יותר. כלומר, אף שיש קשר ברור בין הדבקה בטוקסופלזמה לבין סכיזופרניה, אין זה אומר שהסבירות להידבק גבוהה יותר אצל בעלי חתולים.

לכן אל תזרקו את החתול מהבית. כדי למנוע הדבקה מומלץ פשוט לשמור על היגיינה: לשטוף ידיים בסבון אחרי כל מגע בארגז החול של החתול וכלי האוכל שלו, משחק בחול או עבודה בגינה. בנוסף, מומלץ לא לצרוך בשר שלא בושל היטב. ההמלצות האלה חשובות במיוחד לנשים בהיריון וילדים קטנים.

לבסוף, אולי להדבקה בטוקסופלזמה יש גם השפעות חיוביות? מחקר משנת 2017 מצא כי שיעור הנשאות של הטפיל גבוה יותר אצל סטודנטים שבחרו ללמוד כלכלה או מינהל עסקים. גם כאן מדובר בקשר סטטיסטי בלבד, אבל ייתכן שההסבר הוא שהטפיל מעלה את הנכונות לקחת סיכונים, כמו שקורה לעכברים – תכונה שעשויה דווקא להועיל בעולם העסקים.

2 תגובות

  • הרצל

    יש בדיקת דם ויש טיפול

    לנשים הרות חשוב להתרחק מחתולים, ולאשה שמתכוונת להכנס להריון רצוי להרחיק חתולים מהבית כמה חודשים קודם. אשה שנכנסת להריון רצוי שתעבור בדיקת דם אם יש בגופה את הטפיל. יש תרופות שיכולות לשפר את המצב, ויש אפילו תרופה שמאושרת באירופה למתן בזמן ההריון, נבדקה שלא מזיקה לעובר. אם לאשה כבר יש את הטפיל בזמן הריון, ברמות גבוהות, ניתן לבדוק את מי השפיר של העובר ולנסות למזער את הנזק. בכל מקרה, בגלל כמות חתולי הבר בארצנו, הנושא נהיה יותר חמור ודורש תשומת לב. לא ברור לי אם בדיקת הדם נמצאת בסל, אבל ברור שיותר זול לבדוק מאשר לטפל באדם שנפגע מהטפיל בהיותו עובר.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    ממש לא צריך להתרחק מחתולים

    כשאנשים נדבקים בטפיל הוא לא נשאר בגופם לאורך שנים - בטח לא באופן שיכול לסכן את העובר. אישה בהריון יכולה לבדוק אם יש בדמה *נוגדנים* לטפיל - זה אומר שהיא נדבקה בו כבר, ואם תיחשף שוב מערכת החיסון שלה תוכל להתמודד איתו בקלות ובמהירות, ולא יהיה שום סיכון לעובר. אם אין לה נוגדנים, היא צריכה להיזהר לא להידבק, שזה אומר בעיקר לא לאכול בשר שלא בושל בצורה מלאה - זו צורת ההידבקות העיקרית. כדאי גם להימנע ממגע עם צואה של חתולים, אבל זה לא אומר להוציא את החתולים מהבית. החתולים עצמם לא מדבקים.