האם חיסונים יוצרים עומס על מערכת החיסון? (תשובה: לא)

חיסונים הם אולי ההמצאה הגדולה ביותר של הרפואה, והכלי היעיל ביותר שיש לנו למנוע מחלות. הם הצילו את חייהם של אין-ספור אנשים, הצליחו להכחיד לחלוטין את מחלת האבעבועות שחורות ונמצאים בדרכם להכחיד גם את מחלת הפוליו. חיסונים הם גם אחת הפעולות הרפואיות היחידות שמבוצעות על אנשים בריאים לחלוטין, ורבים מהם ניתנים לילדים ותינוקות. למרות שמחקרים רבים הראו שוב ושוב שהחיסונים בטוחים, יש אנשים שחוששים מההשפעות שיכולות להיות לפעולה רפואית כזו על תינוקם.

אחד החששות הוא שהזרקה של יותר מדי אנטיגנים, המולקולות המעוררות את מערכת החיסון, "תציף" את ההגנות הטבעיות של הגוף ותפגע ביכולתן לתפקד. בעקבות זאת הילד עלול להיות חולה יותר במחלות שאינן קשורות לחיסון. אך המחקרים מראים שהחשש אינו מוצדק: ילדים מחוסנים אינם חולים יותר (וכמובן חולים הרבה פחות במחלות שהחיסון פועל נגדם).

בישראל פעוטות עד גיל שנתיים מקבלים חיסונים נגד יותר מעשר מחלות, וכמה מהחיסונים ניתנים כמה פעמים בשביל שיספקו הגנה מלאה. שגרת החיסונים מתעדכנת כל הזמן, ובעשרים השנים האחרונות, למשל, נוספו חיסונים נגד דלקת כבד נגיפית A, אבעבועות רוח, חיידק פנוימוקוק ונגיף רוטה. העלייה במספר החיסונים הובילה לטענה כי הילדים מקבלים "יותר מדי (חיסונים) ומוקדם מדי", ואפילו הביאה מיעוט מההורים לוותר על חלק מהחיסונים או ליצור מרווח גדול יותר ביניהם, דבר שהשאיר את ילדיהם חשופים למחלות זמן רב יותר.

פחות אנטיגנים

האם החיסונים אכן חושפים התינוק ליותר מדי אנטיגנים ובכך מסכנים אותו? החיסונים נועדו "ללמד" את מערכת החיסון להתגונן מפני פלישה עתידית של נגיפים או חיידקים. הם עושים זאת על ידי כך שהם מכניסים לגוף את אותם גורמי מחלה במצב מת או מוחלש, או לפעמים רק חלקים שלהם. בכל מקרה יהיו בחיסון אנטיגנים, חלבוני הנגיף או החיידק שמערכת החיסון מסוגלת לזהות ולתקוף. כאשר היא מגיבה לאנטיגנים שבחיסון, מערכת החיסון יוצרת זיכרון חיסוני – בפעם הבאה שהיא תיחשף אליהם היא תוכל לייצר במהירות נוגדנים ולמנוע את המחלה עוד לפני שהחלה, או לפחות לקצר אותה מאוד.

החיסון אכן חושף את הגוף לאנטיגנים, אלא שהכמות שלהם זניחה יחסית לאנטיגנים שאנו נחשפים אליהם כל יום באופן טבעי, מהאוויר, המים והמזון. מערכת החיסון שלנו בנויה בשביל להתמודד עם הרבה יותר ממה שמגיע אליה דרך החיסון. בנוסף, כמות האנטיגנים שילדים מקבלים בחיסונים דווקא ירדה ב-30 השנים האחרונות, למרות שמספר החיסונים עלה. זאת משום שפותחו חיסונים יעילים יותר, המסוגלים להשיג הגנה חיסונית טובה עם ריכוז נמוך יותר של אנטיגנים.

מחקרים שבחנו את הנושא הגיעו גם הם למסקנה שמערכת החיסון אינה ניזוקה בשום צורה מהחיסונים. ב-2005 פורסם מחקר שהראה שחיסונים לא העלו את הסיכון לאשפוז בעקבות מחלות שהחיסון לא פועל נגדן. מחקר נוסף שפורסם השנה עקב אחר כמעט אלף ילדים, ובדק אם מי שקיבל יותר חיסונים סבל יותר ממחלות שאינן קשורות לחיסונים אלה. שוב, המסקנה הייתה שלילית: לא היה כל קשר בין הנטייה של ילדים לחלות בהצטננות, למשל, או כל מחלה מדבקת אחרת שלא חוסנו נגדה, לבין מספר החיסונים שקיבלו.

קודם כל אל תזיק

מחקר מ-2013 בחן שאלה אחרת – אם יש קשר בין כמות האנטיגנים לסיכון לאוטיזם. הרעיון של קשר בין חיסונים לאוטיזם העלה ב-1998 רופא שפרסם מחקר שגוי ואף שקרי. בעקבות זאת אף נשלל רישיון הרפואה שלו. כמו מחקרים רבים שנעשו מאז, גם המחקר מ-2013 הגיע למסקנה שקשר כזה אינו קיים.

המוטו "קודם כל, אל תזיק" חשוב לכל סוג של התערבות רפואית, אך הוא חשוב שבעתיים לחיסונים, הניתנים לתינוקות בריאים כאמצעי למניעת מחלות. לכן, המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), כמו גופים נוספים ברחבי העולם, בודק לא רק את בטיחותו של כל חיסון בנפרד אלא גם את ההשפעות שיש לתכנית החיסונים כולה. ה-CDC מימן את המחקרים המוזכרים בכתבה זו מ-2013 ו-2018 כדי לענות בדיוק על שאלות אלו (המחקר מ-2005 בוצע בדנמרק, במימון גופים ממשלתיים בקופנהגן). ממצאי המחקרים האלו מראים שמערכת החיסון שלנו מתמודדת היטב עם האנטיגנים הנוספים שהיא מקבלת דרך החיסון, לא "מוצפת" ולא נפגעת. ילדים שקיבלו את כל תכנית החיסונים אינם חולים יותר – אבל הם כן חולים הרבה פחות במחלות שהחיסונים נועדו למנוע.