לא כל אחד מרוצה מהשיער שאיתו הוא נולד. עבור אלה שלא אוהבים תלתלים מציע המדע שיטות זמניות או קבועות לתקן את מה שהעניקו לו הגנים. האם הן יעילות?
שיער חלק וקל לסידור יכול לפתות מאוד אנשים שחוננו בשיער מלא קשרים, במיוחד אם הם מעדיפים לנמנם עד מאוחר בבקרים. לאלה מאיתנו שבורכו ברעמה מתולתלת פתוחות כמה דרכים להשיג שיער חלק באופן מלאכותי. אך כדי שנוכל לבחור שיטת החלקה באופן מושכל, מוטב שנבין תחילה מה יוצר את התלתלים.
השערה היא גליל מוארך שעשוי בעיקר מחלבון. כל שערה מורכבת משלוש שכבות: ליבה, קורטקס ושכבת הגנה קשקשית. המשמעותית מהשלוש היא שכבת הקורטקס, שתופסת כשלושה רבעים מנפח השערה ומורכבת בעיקר מהחלבון קרטין. אותו חלבון נמצא בצורות אחרות גם בציפורניים, במקורי ציפורים, בשריונות צב, בפרסות ובנוצות. בכל המקרים הקרטין הוא זה שאחראי למבנה הקשיח של הרקמה.
קרטין הוא שרשרת של חומצות אמינו קטנות במיוחד, שמתקפלת למבנה תלת-ממדי צפוף שמקנה לרקמה קשיחות. יחידות בודדות של החלבון נקשרות זו לזו בקשרים כימיים ויוצרות סיבים ארוכים שנשזרים לאורך השערה. הקשרים הכימיים האלה הם מה שקובע את מידת הקרזול של השיער כולו. ככל שנוצרים יותר קשרים כך יהיה השיער מתולתל יותר.
יש שני סוגי קשרים עיקריים שרלוונטיים להחלקות. קשרי מימן הם קשרים שמחברים אטומי מימן לאטומי חמצן, חנקן או פלואור. הם אמנם חלשים יחסית, אבל רבים מאוד ולכן השפעתם על המבנה הכללי משמעותית. קשרי גופרית, לעומתם, הם קשרים הרבה יותר חזקים במבנה השערה: קשרים קוולנטיים בין שני אטומי גופרית שאפשר לפרק רק באמצעים כימיים.
פירוק הקשרים הכימיים של חלבוני השיער מאפשר להחליק את התלתלים באופן זמני או קבוע | צילום: Shutterstock
החלקה זמנית
בהחלקת שיער, וגם בכיוון ההפוך – סלסולים – צריך לפתוח את הקשרים הכימיים בתוך סיבי הקרטין ולחבר אותם מחדש בצורה שונה, כך שהשיער יהיה חלק או מתולתל יותר. שיטות ההחלקה מגוונות כמספר סוגי הקשרים הכימיים.
החלקות זמניות, שנעשות בעזרת פן או מחליק קרמי, משפיעות על קשרי המימן החלשים, שנפתחים בקלות בהרטבה או בחימום. כשהשיער רטוב או חם מעניקים לו צורה מסוימת, למשל מסלסלים אותו על רולים או מותחים את השיערות, וסיבי הקרטין מסתדרים בהתאם. בשלב הזה קשרי המימן עדיין פתוחים. כשהשיער מתייבש או מתקרר, הקשרים מתחברים מחדש לפי הצורה שבה היה סיב הקרטין מונח.
המיקום החדש של קשרי המימן שומר על השיער בצורתו החדשה, אך השינוי הוא זמני בלבד. ברגע שהשיער יירטב שוב, מולקולות המים ישברו מחדש את קשרי המימן. בנוסף, קשרי הגופרית החזקים והעמידים למים ממשיכים להחזיק את סיבי הקרטין והם מושכים את קשרי המימן חזרה ומעודדים אותם לחזור בהדרגה לצורתם המקורית.
החלקות קבועות
כדי להחליק את השיער באופן קבוע צריך לפתוח גם את קשרי הגופרית ולמקם אותם מחדש. אפשר להשתמש לשם כך בחומר כימי מחזר בשם תיוגליקולט (בנוסחה הכימית נכתב בצמידות לאמוניה: SCH2CO2NH4), שתורם אטום מימן לכל אטום גופרית בקשר ומפריד אותם לשתי קבוצות של תיול (SH), כלומר אטום גופרית שקשור לאטום מימן.
שיטת ההחלקה הזאת באה במקור מיפן ולכן נקראת "החלקה יפנית". בשלב הראשון שלה חופפים את הראש כדי לפתוח את קשרי המימן. לאחר מכן מורחים על השיער הרטוב את החומר המחזר כדי לפתוח גם את קשרי הגופרית. כעת, כשכל הקשרים פתוחים, השיער חופשי לעיצוב והחלקה. בשלב האחרון סוגרים מחדש את הגופרית על ידי חומר כימי מחמצן.
כיוון שקשרי הגופרית עמידים למים, קשרי המימן יתאימו את עצמם אליהם גם לאחר הרטבה חוזרת של השיער ותוצאות ההחלקה צפויות להישמר כל עוד הוא לא בא במגע עם חומרים מחזרים, או שצמח מתחתיו שיער שלא עבר החלקה. הצד הפחות מוצלח של השיטה הוא שיחד עם קשרי הגופרית, ההחלקה היפנית שוברת גם מעט מהקשרים הפפטידיים שמחברים חומצות אמינו לחלבון ושומרים על סיב הקרטין כיחידה אחת. כלומר ההחלקה גורמת גם להיחלשות השיער ולשבירתו.
שיטה אחרת לטווח ארוך היא החלקת קרטין, שקרויה גם החלקה ברזילאית, שצפויה להחזיק מעמד כמה חודשים. היא מבוססת על מנגנון שונה שלא מתערב בקשרים הכימיים בתוך השערה. בדרך הזאת מחליקים את השיער בפן או במחליק קרמי ומצפים אותו מבחוץ בחלבון קרטין. לאחר שהציפוי מתקשה, הוא מאלץ את השערה להתיישר, ממש כמו גבס ליישור יד שבורה. תוצאות ההחלקה נראות עד שציפוי הקרטין מתקלף ונושר עם הזמן.
תרופת השיער החלק?
כל השיטות הללו פועלות על השערה לאחר שכבר יצאה מהזקיק. אפילו ההחלקה היפנית הקבועה לא יכולה לגרום לשיער לצמוח חלק יותר בצאתו מהשורש. יש טענות שחומר בשם אינטרפרון אלפא יכול לגרום לשינוי קבוע בשיער.
מאמר שפורסם בשנת 2002 מדווח על שני מטופלים ששיערם הפך חלק כתופעת לוואי לטיפול תרופתי שקיבלו נגד דלקת כבד נגיפית כרונית מסוג הפטיטיס C, שכלל קוקטייל של אינטרפרון אלפא וריבווירין (C8H12N4O5). בתמונה מופיע אחד המטופלים לפני תחילת הטיפול התרופתי ואחרי טיפול של שישה חודשים. שערם של שני המטופלים חזר להיות מתולתל אחרי שהטיפול הסתיים.
אותו מטופל, אבל לא אותה בלורית שיער, בעקבות הטיפול התרופתי | צילום מתוך מאמר המחקר, Bessis et al
