איך עובד מד לחץ דם?

ממש עכשיו, בעודכם קוראים את השורות האלה, לבכם דוחף בכוח את הדם לעורקיכם ומזרים אותו לכל איברי הגוף. ללחץ הדם – הלחץ שהדם מפעיל על דפנות כלי הדם כשהוא זורם, יש השלכות רבות על בריאותנו ועל הרגשתנו הכללית, כך שאין פלא שהוא אחד הדברים הראשונים שרופאים נוהגים לבדוק כשאנחנו פונים אליהם.

לחץ הדם משתנה עם פעימות הלב, ולכן קובעים אותו בעזרת שני מדדים: הלחץ הגבוה ביותר על כלי הדם, שנגרם כשהלב מתכווץ (לחץ סיסטולי) והלחץ הנמוך ביותר כשהלב רפוי (לחץ דיאסטולי). אצל אדם בריא הלחץ הסיסטולי עומד על כ-120 מ"מ כספית והלחץ הדיאסטולי הוא כ-80 מ"מ כספית. כשהלחץ עולה מעל 140/90 המצב מוגדר כיתר לחץ דם.

בטווח הקצר קשה בדרך כלל להרגיש בקיומו של יתר לחץ דם – ולכן הוא זכה בכינוי "הרוצח השקט". בטווח הארוך, לעומת זאת, הוא גורם להתקשות של כלי הדם, שנהיים מועדים יותר לחסימה ולקרעים. לחץ דם גבוה הוא גם גורם נפוץ להחמרה של מחלת הסוכרת ועלול לפגוע בלב, בעיניים, בכליות ובמוח. לכן ממליצים לא פעם לחולים שנמצאים בקבוצת סיכון לנטר את לחץ הדם שלהם באמצעות מד לחץ דם ביתי.

מדידה ידנית ואוטומטית

כדי למדוד את לחץ הדם נוהגים להלביש שרוול על הזרוע ולנפח אותו. עקרון הפעולה של כל מדי לחץ הדם הוא דומה: כשהשרוול נפוח מאוד הוא מפעיל על העורק לחץ גבוה יותר מהלחץ הסיסטולי, ולכן מצליח למעוך את העורק ולעצור את זרם הדם. לאחר מכן משחררים בהדרגה את האוויר מהשרוול, עד שזרימת הדם מתחדשת – זהו הסימן שהגענו ללחץ הסיסטולי.

אם נשחרר עוד אוויר מהשרוול, זרימת הדם תלך ותגבר עד שנגיע ללחץ הדיאסטולי. מעבר לנקודה הזאת לא משנה אם נמשיך לשחרר אוויר – העורק כבר פתוח לחלוטין והשרוול אינו מפריע לזרימת הדם. איתור שתי הנקודות הללו – זו שהדם מתחיל לזרום בה בעורק וזו שבה הזרימה מפסיקה להשתנות – מאפשר להסיק את לחץ הדם.

אבל מדי הלחץ השונים נבדלים ביניהם בדרך שבה הם מזהים את שתי הנקודות הללו. גישה אחת היא להקשיב בעזרת מסכת (סטטוסקופ) לרחשי זרימת הדם בעורק, כפי שעושה רופאת המשפחה במרפאה. בלעדי השרוול לא יישמעו כל רחשים, שכן ההשפעה של פעימות הלב על הזרימה בעורק קטנה מדי. גם כשהשרוול נפוח מאוד לא יישמעו רחשים, משום שלא היה שום זרימה. אבל כשהלחץ בשרוול משתווה ללחץ הסיסטולי שומעים רשרוש ברור. הסיבה לכך היא שבכל פעימת לב הדם מצליח לדחוף מעט את השרוול – והרעש הזה נקלט בסטטוסקופ, וממשיך להישמע עד שהלחץ בשרוול יורד מתחת ללחץ הדיאסטולי.

מדי לחץ הדם הביתיים לא עובדים על העיקרון הזה, כי לא כל אחד יודע להשתמש במסכת. במקום זה הם מזהים את הרטט שהזרם בעורק יוצר בשרוול המדידה. את הרטט הזה אפשר לזהות על ידי מדידת הלחץ של השרוול – דבר שעושים בין כה וכה. הבעיה היא שכדי לפענח מהו לחץ הדם מתוך מדידת התנודות צריך להשתמש בקירובים שאינם מדויקים בהכרח. בעיה נוספת היא שיש עוד גורמים שמשפיעים על התנודות, כגון מידת הקשיחות של העורק, שמשתנה דווקא אצל חולים שסובלים מיתר לחץ דם.

כמה זה מדויק?

חוקרים מאוניברסיטת אלברטה בקנדה בדקו את רמת הדיוק של מכשירי מדידת לחץ דם ביתיים והגיעו למסקנה מדאיגה: פעמים רבות תוצאת המדידה שלהם שונה משמעותית ממדידה שנעשית במרפאה בעזרת מד כספית מקצועי. בכ-70 אחוז מהמקרים המכשיר הביתי שגה ביותר מ-5 מ"מ כספית, בכ-30 אחוז מהמקרים השגיאה הייתה ביותר מ-10 מ"מ כספית, ובשבעה אחוזים נוספים המדידה שלהם סטתה ב-15 מ"מ כספית ויותר מתוצאות המכשירים המקצועיים – חריגה משמעותית מאוד. המשמעות היא שמדידה ביתית עלולה להתריע על יתר לחץ דם אצל אדם בריא לחלוטין, ולהיפך: חולה שסובל מלחץ דם גבוה עשוי לחשוב שהכול כשורה אם יסתמך רק על המכשיר שברשותו.

החוקרים שחשפו את חוסר הדיוק של המכשירים הביתיים טוענים שיש לשפר את שיטות הקירוב שבהן משתמשים המכשירים כדי לפענח את לחץ הדם, ולפקח על איכות המכשירים. עם זאת, גם בדיקת איכות כללית של המכשיר אינה מספיקה: מכיוון שרמת הדיוק יכולה להשתנות מאדם לאדם, רצוי לבדוק את אמינותו של כל מכשיר מול מדידה מהימנה במרפאה.