הוויטמין של השמש

עד לפני כמה עשרות שנים "אמבטיות שמש" היו הליך מקובל בטיפול בתינוקות. השיטה הייתה פשוטה: פשוט נתנו לתינוק לשחק עירום בשמש זמן מה, וכך הגנו עליו מרככת העצמות – מחלה שבה העצמות מתעוותות בגלל מחסור בסידן. מאוחר יותר התגלה שוויטמין D הוא הגורם שמקשר בין אור השמש לבין הסידן שבעצמות, שכן תפקידו המוכר ביותר הוא לשמור על מאזן הסידן והזרחן בגוף. שיבושים במשק הסידן עלולים להוביל לרככת עצמות אצל ילדים ולדלדול עצם (אוסטאופורוזיס) אצל מבוגרים.

רוב הוויטמין נוצר ומעובד באיברי גופנו, תחילה בעור בתגובה לקרינה על-סגולה שבאה מהשמש, ואז בכבד ובכליות. ההגדרה שלו כוויטמין מטעה, שכן ויטמינים מוגדרים כתרכובות אורגניות החיוניות לתפקודנו התקין אך איננו יכולים לייצר אותם בעצמנו ואנחנו חייבים לצרוך אותם במזון. ויטמין D, לעומת זאת, מיוצר באופן טבעי בגופנו ויש מעט מאוד מאכלים שעשירים בו באופן טבעי. לכן המקור המרכזי הנוסף לוויטמין D הוא בתוספי תזונה או במאכלים שהועשרו בו באופן מלאכותי.

שאלת המדידה

בשנים האחרונות חוזרת ונשנית הטענה שמרבית האנשים בחברות המודרניות סובלים מחוסר בוויטמין D. זה נובע מצמצום החשיפה לשמש, בעיקר עקב אורח חיים שכולל מעט מאוד עבודה תחת כיפת השמיים, בצד הימנעות מודעת מנזקי השמש.

השאלה המתבקשת היא כמה ויטמין D אנחנו צריכים? התשובה לכך מעורפלת מאוד, בגלל האתגר הגדול שמקשה לענות עליה: איך מודדים רמות של ויטמין D? רוב מאגרי הוויטמין בגוף נמצאים בכבד וברקמות שומן, כך שלא ברור כלל שהרמה שלו בדם אכן מייצגת נאמנה את כמות הוויטמין הקיימת בגופנו בפועל.

בנוסף, לצורה הפעילה של הוויטמין יש זמן מחצית חיים של כמה שעות, כלומר הוא מתפרק בדם במהירות, דבר שמקשה להסתמך על בדיקה שלו. כדי להתגבר על זה בודקים את הרמה של אחד מחומרי המוצא הלא פעילים של הוויטמין, ששורד בגוף כמה ימים. ייתכן שהרמה הזאת אכן מייצגת את כמות הוויטמין הפעיל בגוף, אך נכון להיום איננו יודעים זאת בוודאות.

כדי להוסיף חטא על פשע, שיטות בדיקה שונות מובילות לתוצאות שונות ויש הבדלים משמעותיים בתוצאות הבדיקה של מעבדות שונות. בנוסף, אין אפילו אחידות ביחידות המידה של כל אחת מהבדיקות, כך שהתוצאות עלולות לבלבל.

תפקידי הוויטמין

בהיעדר דרך טובה למדוד את רמתו, קשה גם לחקור בצורה מהימנה את תפקידיו הבריאותיים של ויטמין D. יש בהחלט קשר סטטיסטי בין רמת הצורה הלא פעילה שלו בדם לבין בריאות העצם, שהולם את הקשר הידוע שלו למאזן הסידן בגוף.

לעומת זאת, ביחס למצבים בריאותיים כמו סרטן ומחלות לב הקשרים חזקים פחות והממצאים סותרים. מאחר שייצור הוויטמין דורש חשיפה לשמש, אפשר לשער שנראה יותר תחלואה באזורים מעוטי אור שמש, למשל סמוך לקטבים. בשנות ה-80 אכן זוהה שיעור גבוה של סרטן המעי הגס במדינות צפוניות מאוד כמו סקנדינביה. עם זאת, בעוד שכמה מחקרים גדולים מצאו קשר בין רמות תקינות של ויטמין D להפחתת הסיכון לסרטן המעי הגס, מחקרים גדולים אחרים לא מצאו השפעה כזו.

הקשר של הוויטמין עם סוגי סרטן אחרים מבוסס אפילו פחות. יש עדויות ראשוניות להשפעה חיובית שלו במצבים כמו סוכרת ויתר לחץ דם, אך אין עדיין מספיק ממצאים ממחקרים קליניים כפולי סמיות – מחקרים מבוקרים היטב שבהם גם הנבדקים וגם החוקרים לא יודעים במהלך הניסוי איזה טיפול מקבל כל נבדק.

חשיפה לשמש ותוספים

הגוף האנושי, כאמור, מסוגל לייצר ויטמין D כשהוא נחשף לשמש, אך בשל מגבלות הבדיקה איננו יודעים אפילו מה זמן החשיפה הדרוש כדי להגיע לרמות רצויות. כמו כן, חשיפה לקרינת השמש יוצרת נזקים לעור ומגדילה את הסכנה לפתח סרטן עור, במיוחד אצל אנשים בעלי עור בהיר. לכן ממליצים לצרוך ויטמין D מתוספי מזון ולא מחשיפה לשמש.

כמובן, אין מנוס מחשיפה מסוימת לשמש, כך שלכאורה יש סכנה למינון יתר של הוויטמין. עם זאת, ככל הידוע לנו עודפי ויטמין D נוצרים רק בעקבות מינון יתר של תוספים, ולא מחשיפה ישירה לשמש.

כאמור, לא ממש ברור כמה ויטמין D צריך ואפילו לא אילו צרכים בדיוק הוא ממלא. ההשפעה המבוססת ביותר היא על בריאות העצם ולכן נראה שהאוכלוסיות שנמצאות בסיכון הגבוה ביותר במקרה של מחסור בוויטמין הן תינוקות ומבוגרים מעל גיל 70. ספציפית לתינוקות, רבים מתחליפי החלב מועשרים בוויטמין D, כך שתינוקות יונקים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחסר.

כדי למנוע חוסרים תזונתיים משרד הבריאות ממליץ לתת 400 יחידות בינלאומיות ליום של תוסף ויטמין D לכל התינוקות עד גיל שנה. בישראל אין הנחיה גורפת למבוגרים, כך שמומלץ לכל אחד להתייעץ עם הרופא המטפל שלו לגבי צורך במעקב או בתוספים. המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית ממליץ לצרוך 600 יחידות בינלאומיות של הוויטמין מדי יום מגיל שנה ועד גיל 70, ו-800 יחידות ליום מעל גיל 70, בהנחה שהחשיפה לשמש זניחה.