הפאזל הושלם, אך הניצחון על סרטן השד עוד רחוק

במחקר הגדול מסוגו, 88 חוקרים מעשרות מוסדות מחקר ברחבי העולם קבעו את הרצף הגנטי של תאי סרטן השד כדי לזהות את המוטציות הגורמות למחלה. החוקרים זיהו 93 גנים שמוטציות בהם עלולות לגרום לתאים להפוך לסרטניים. רובם הגדול של הגנים האלה כבר היו מוכרים למדע, אך חמישה מהם לא היו ידועים עד כה.  זיהוי הגנים הללו עשוי, בעתיד, לתרום לפיתוח תרופות שיתמקדו בהם ובתוצרתיהם, כמו גם לטיפול מותאם אישית לכל חולה, לפי סוג המוטציות.

סרטן הוא שם כולל למחלות הנגרמות כאשר תא מתאי הגוף מתרבה ומתחלק בלי שליטה. זה קורה כשמוטציות, שינויים ברצף ה-DNA, פוגעות במנגנוני הבקרה של התא וגורמות לו להתעלם מהאותות של הגוף המורים לו מתי להתחלק, מתי להפסיק להתחלק, ומתי למות. המוטציות יכולות להיגרם מחשיפה לקרינה או לכימיקלים, אבל רבות מהן נגרמות באקראי, בשל טעות בהעתקת ה-DNA כשהתאים מתחלקים. התאים הסרטניים יוצרים בדרך כלל גידול – גוש תאים המתפתח ברקמה מסויימת. בהמשך הגידול עלול לפתח גרורות – תאים הנפרדים מהגידול המקורי ויוצרים "גידולי משנה" בחלקים אחרים של הגוף. לאורך כל התהליך, התאים הסרטניים ממשיכים לצבור מוטציות, העשויות לגרום להם להתחלק מהר עוד יותר או אף לפתח עמידות לתרופות כימותרפיות.

תהליך סרטני בדרך כלל אינו נגרם ממוטציה יחידה, אלא מהצטברות של כמה שינויים ב-DNA. יש גנים מסוימים שפגיעה בהם מועדת יותר להתפתחות תאים סרטניים, בדרך כלל בשילוב עם מוטציות נוספות. מוטציות בגנים האלה מכונות מוטציות מניעות (driver mutations) והן חשובות במיוחד להתפתחות המחלה. בגלל שהתאים הסרטניים מתחלקים במהירות רבה ובלי בקרה, גם הפיקוח על העתקת ה-DNA שלהם הדוק פחות, מה שגורם להצטברות מוטציות רבות שאינן קשורות ישירות לתהליך הסרטני ומכונות "מוטציות רקע".

יש מוטציות מניעות העוברות בתורשה. מי שאיתרע מזלו לרשת מוטציה כזו יהיה חשוף במיוחד לסוג מסויים של סרטן, משום שידרשו פחות מוטציות חדשות כדי להתחיל את התהליך הסרטני. לדוגמה, השחקנית אנג'לינה ג'ולי חשפה לפני כמה שנים שהיא נושאת מוטציה בגן BRCA1, שהיא מוטציה מניעה של סרטן השד, ולכן יש לה סיכון מוגבר ללקות במחלה.

במחקר שפורסם בכתב העת Nature, החוקרים, בהובלתה של סרינה ניק-זאינל (Nik-Zainal) מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, קבעו את רצף הגנום של 560 רקמות סרטניות של סרטן השד (הלקוחות מ-556 נשים וארבעה גברים, מאירופה, אסיה וארה"ב). לשם השוואה הם קבעו גם את הרצף ברקמה בריאה מאותן חולות וחולים. הם מצאו, כצפוי, מוטציות רבות מאוד: כארבעה מיליון בסך הכל. רובן הגדול הן מוטציות רקע.

כדי לזהות את המוטציות המניעות, החוקרים בדקו אילו מוטציות נמצאות ברוב התאים של הגידול הסרטני, ואצל יותר מחולה אחד. בנוסף, הם פסלו מוטציות באזורים של הגנום המועדים במיוחד לשינויים – שכן אלו ככל הנראה תוצאה של התהליך הסרטני, ולא מוטציות שתרמו ליצירתו. לאחר הסינון הזה נשארו עם קצת יותר מ-1,600 מוטציות, ב-93 גנים. כמעט כל הגנים האלו היו ידועים כבר קודם, או לפחות חשודים כקשורים לסרטן השד. רק חמישה מהם היו גנים חדשים שהתגלו במחקר הנוכחי. על אף מספרן הרב של המוטציות, הפיזור שלהן מצומצם יחסית: יותר מ-60 אחוז מהן פגעו ב-10 גנים בלבד, והמוטציה הנפוצה ביותר נמצאה אצל 95 אחוז מהחולים. ייתכן שיש מוטציות נדירות שעדיין לא התגלו, אך החוקרים מעריכים כי הקטלוג שנבנה במחקר זה כמעט מושלם, ומכיל את כל המוטציות העיקריות הקשורות לסרטן השד.

ארוכה הדרך לניצחון
כאמור, יש כמה גורמים שעשויים להניע את התהליך ההופך תא לסרטני, וגורמים אלו משאירים את חותמם בדפוס המוטציות הנראה בתאים הסרטניים. בתאי שהפכו סרטניים בעקבות מוטציות תורשתיות, הדפוס שונה מזה הנראה בתאי סרטן שמקורו בקרינה למשל.

בסרטן השד היו ידועים חמישה דפוסים נפרדים של מוטציות, והמחקר החדש גילה עוד שבעה, כולל שניים חדשים שלא זוהו באף סוג של סרטן לפני כן. חלקם קשורים למוטציות העוברות בתורשה, כגון BRCA1 ו-BRCA2, חלקם נגרמו ככל הנראה מחלבונים שנועדו להגן על התא מפני נגיפים אך גורמים גם למוטציות בתאי הגוף עצמם, ולגבי אחרים, עדיין איננו יודעים את הגורם.

ניק-זאינל אמרה בראיון ל-BBC כי מידע זה יאפשר בעתיד לזהות את דפוס המוטציות האופייני לסרטן של חולה מסויימת, וכך להתאים לה טיפול אישי בעל סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר נגד דפוס זה של סרטן. רפואה מותאמת אישית, הלוקחת בחשבון את המוטציות הנמצאות בתאים הסרטניים, אינה רעיון חדש – למעשה היא כבר מיושמת, במידת מה, בסרטן השד, כאשר התרופה "הרצפטין" ניתנת רק לחולות הנושאות מוטציה בגן מסוים, ואינה יעילה לחולות שהסרטן שלהן נגרם ממוטציות אחרות. מחקר זה, ואחרים שבוודאי ימפו את הגנים הקשורים לסוגי סרטן נוספים, יוכלו לעזור בפיתוח טיפולים מותאמים חדשים.

המחקר החדש מקנה לנו הבנה מלאה יותר של הגנטיקה של סרטן השד, על סוגיו השונים. עם זאת, הוא רחוק מאוד מלייצג "ניצחון על הסרטן", כפי שכמה כלי תקשורת מיהרו להכריז. כאמור, תרומתו העיקרית של המחקר היא ב"השלמת הפאזל": זיהוי עוד כמה גנים שעשויים להיות מעורבים בסרטן השד, ובעיקר השלמת התמונה של מגוון הגנים והמוטציות המעורבים בהתפתחות המחלה, או ליתר דיוק מחלות סרטן השד. דרוש עוד מחקר רב מאוד כדי להבין את המנגנון המדוייק שבאמצעותו מוטציה בגן מסויים פוגעת בבקרה על חלוקת התא, לזהות את תוצרי הגנים המעורבים בתהליך ולנסות לפתח תרופות חדשות. אלה יגיעו – אם בכלל – רק בעוד כמה וכמה שנים.