134 שנים למותו של צ'רלס דרווין, הוגה תורת האבולוציה
ב-19 באפריל 1882 סיים צ'רלס דרווין את חייו בבית שבו גר במשך 40 שנה, בכפר קטן ושקט בפאתי לונדון, מוקף באשתו ובילדיו. דרווין בן ה-73 ציפה להיקבר בכנסייה המקומית בכפר, אבל עמיתיו התעקשו שייקבר בכנסיית וסטמינסטר, שם נטמנו דורות של מלכים, אנשי רוח ואישים אחרים שהותירו את חותמם על החברה הבריטית. דרווין הרוויח ביושר את מקומו בין רמי המעלה. אחרי הכול, המלומד הוויקטוריאני רך הדיבור היה אחראי לאחת המהפכות המדעיות הגדולות בהיסטוריה.
46 שנה קודם לכן, ב-1836, חזר דרווין ממסעו המפורסם על הביגל – מסע ימי של חמש שנים שבמהלכו הקיף את העולם וביקר בין השאר בדרום אמריקה, אוסטרליה ואפריקה. במהלך המסע החלו להתגבש בו רעיונותיו לגבי השתנות המינים: הוא ראה שככל שמאובנים היו טמונים בשכבה עמוקה יותר כך הם היו שונים יותר מבעלי החיים הקיימים כיום. ולא פחות חשוב, הוא שם לב שהציפורים והצבים שבהם נתקל באיי גלפגוס המבודדים נראו שונים מאי לאי.
השיחות שניהל עם עמיתיו לאחר חזרתו, ותובנות חדשות לגבי הדגימות שאסף במהלך מסעו, הביאו אותו למסקנה שמין אחד אכן יכול להפוך למין אחר. ב-1837 הוא כבר צייר במחברתו מעין עץ עם ענפים מתפצלים, שהיה הרעיון הראשון להתפצלות אבולוציונית שתשמש בסיס לתיאוריה שלו.
במשך 20 השנים הבאות חקר דרווין וכתב על גיאולוגיה ועל ביולוגיה – בעיקר על בלוטי ים. כל אותה עת הוא שכלל את רעיונותיו לגבי האבולוציה, ובמיוחד את הרעיון המקורי הגדול שלו – המנגנון המניע את השינוי, שהוא קרא לו "ברירה טבעית".
דרווין החל לכתוב את הספר שבו יציג את רעיונותיו, אך עדיין לא פרסם דבר לגביהם. ואז הגיע עידוד מכיוון בלתי צפוי. ב-1858 אלפרד ראסל וואלאס (Wallace) אסף דגימות זואולוגיות ובוטניות בארכיפלג המלאי שבדרום מזרח אסיה. חוקר הטבע הצעיר הכיר את התיאוריות שהיו קיימות אז על השתנות המינים, וחשב שעלה בידו למצוא את המנגנון שמניע את ההשתנות הזו.
כמו דרווין, וואלאס הבין שלא כל בעלי החיים בכל דור שורדים ומעמידים צאצאים, ואלו ששרדו יהיו המתאימים ביותר לתנאי הסביבה. כך, עם הזמן, המינים ישנו את תכונותיהם בהתאם לסביבה שבה הם חיים. וואלאס שלח לדרווין מכתב ופירט בו את התיאוריה שלו. לא היו לו העדויות התומכות הרבות שדרווין אסף בשקידה במשך 20 שנה, אבל הרעיון בבסיסו היה זהה לרעיון הברירה הטבעית. דרווין הבין פתאום את הסכנה הטמונה בדחיית הפרסום.
ב-1 ביולי 1858 פורסמה הגרסה הראשונה של תיאוריית האבולוציה בדרך של ברירה טבעית, בכנס של האגודה הליניאית של לונדון, בפרסום משותף של דרווין ו-וואלאס יחד. האירוע לא השאיר רושם מיוחד על הקהילה המדעית, ונדרשה שנה נוספת עד שהתיאוריה קנתה לה אחיזה.
בנובמבר 1859 התפרסם לבסוף ספרו של דרווין, "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או שימור גזעים מועדפים במאבק החיים", שבו התיאוריה תוארה בפירוט רב הרבה יותר ובצירוף ל דוגמאות רבות. מרגע זה רעיון הברירה הטבעית תפס תאוצה. כל 1,250 עותקי המהדורה הראשונה נמכרו תוך יממה, ורעיון האבולוציה היה לשיחת היום בחוגים המדעיים וגם בציבור הרחב.
דרווין הצעיר בצירון של ג'ורג' ריצ'מונד | מקור: ויקיפדיה
הסכמה ומחלוקת
הוויכוח המדעי על נכונות התיאוריה של דרווין, שהיה סוער ביותר בעשורים שלאחר הפרסום, שכך זה מכבר. עולם המדע בכללותו קיבל את העקרונות הבסיסיים של התיאוריה, אם כי התחום התקדם כמובן מאוד מאז המאה ה-19, ופרטים רבים בו התבררו כלא מדויקים או הופרכו. לדוגמה, דרווין לא ידע דבר על גנטיקה, וההשערה שלו לגבי מנגנון התורשה הייתה מוטעית לחלוטין. אבל עקרונות התיאוריה עצמם אוששו שוב ושוב ונחשבים כיום לאמת מדעית מוכחת.
אחת הסיבות שדרווין חשש לפרסם בשעתו את התיאוריה המהפכנית היה זעמם הצפוי של אנשי הדת. אם מינים חדשים מתפתחים מכוח האבולוציה, פירושו של דבר שהאל אחד לא ברא את כולם כפי שמסופר במקורות, ובוודאי שהתהליך לא התרחש בלוח הזמנים המוצע בספרי הקודש. אנשי הדת לא הכזיבו, והעימותים בין תומכי האבולוציה למתנגדיה הגיעו גם לערכאות משפטיות. אף על פי שב-2014 אפילו האפיפיור פרנציסקוס קבע כי תורת האבולוציה אינה עומדת בסתירה לאמונה הקתולית, מאמינים רבים עדיין מתקשים לקבלה, והמחלוקת על תורתו של דרווין מתעוררת מעת לעת, מחוץ לעולם המדע.
התיאוריה של אבולוציה באמצעות ברירה טבעית לא רק עיצבה את מדע הביולוגיה, ודרכו את הרפואה המודרנית, אלא השפיעה על החשיבה בתחומי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, הפוליטיקה ועוד. דרווין שינה את הדרך שבה אנו רואים את עולם הטבע, ובמיוחד את המקום שבני האדם תופסים בו. לפיכך אין זה מפתיע ששמו מוכר כמעט בכל בית.
צפו בסרטון של מכון דוידסון על מסע הביגל ותורת האבולוציה:
