קנביס – היסטוריה ומדע

קנביס סאטיבה הוא צמח חד-שנתי ודו-מיני ממשפחת הקנאביים. מקורו ככל הנראה מהאזור שמצפון מערב להרי ההימליה. משחר ההיסטוריה השתמשו בו לייצור סיבים, שמן זרעים, למטרות רפואיות וכסם משכר.

עדויות ראשונות לעישון קנביס נמצאו כבר בתקופת האבן החדשה – 10,000 לפנה"ס, למשל בזרעים חרוכים שנמצאו במחתת-גחלים באתר קבורה. בהודו, השימוש בקנביס כסם משכר היה נפוץ החל מסביבות המאה החמישית לספירה, בשלוש צורות עיקריות: תערובת עישון מעלים ופרחים מיובשים (דומה למריחואנה של ימינו),  משקה בריכוז נמוך בשם "בהאנג", שכלל גבעולים ועלים של צמחי פרא, או – חומר קשה בריכוז גבוה בשם "צ'אראס" או "ג'אראס", שמופק משרף הקנביס ודומה לחשיש של ימינו.  

לפי הסברה, השימוש בקנביס כסם משכר החל בהודו והתפשט משם לשאר אסיה ולמזרח התיכון, שם זכה לעדנה בשל האיסור של האסלאם על שתיית אלכוהול. הסם זכה לתשומת לב מיוחדת בעקבות פעילות כת אל-חשישיון‏, שעליה נקשרו מיתוסים ואגדות רבות, בין היתר על כך שחבריה עישנו חשיש לפני צאתם להתנקש באויביהם. מכאן, לפי הסברה, נולדה המילה האנגלית "assassin" למתנקש, שנגזרה מהמילה "חשיש".

במהלך המאה ה-19 שימש הקנביס באירופה בעיקר כתרופה לשיכוך כאבים, אחרי שהגיע לשם מאסיה עם חיילים ומדענים שחזרו ממצרים לאחר כיבושה בידי נפוליאון. לארצות הברית הגיע הקנביס כצמח לייצור סיבים, והשימוש בו כסם החל רק בראשית המאה ה-20. בשנות ה-60 התרחב במהירות השימוש בו בקרב הצעירים, במה שכונה "דור הפרחים", והוא היה אחד הסממנים של המהפכה התרבותית שהתרחשה בתקופה הזו.

חומרים פעילים בקנביס

למרות השימוש הממושך בקנביס, רק במאה הקודמת בודדו שני החומרים הפעילים העיקריים בו, טטרהידרוקנבינול (בקיצור THC) וקנבידיאול (בקיצור CBD), על ידי פרופ' רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית, לימים חתן פרס ישראל לכימיה. ההשפעות של THC הן בעיקר משכרות ומשנות תודעה, ואילו ל-CBD יש בעיקר השפעות רפואיות – למשל כחומר נוגד דלקת ונוגד חמצון. יש אפילו עדויות להשפעות אנטי-פסיכוטיות שנוגדות את ההשפעות של THC. עוד הבדל בין שני החומרים הללו הוא מנגנון הפעולה שלהם: כל אחד מהם פועל על קולטנים אחרים בגוף (כולל המוח), ול-CBD יש גם השפעות שאינן מתווכות על ידי קולטנים.

נוסף על THC ו-CBD יש בקנביס עוד כמה עשרות חומרים פעילים בכמויות קטנות. כולם יחד נקראים "קנבינואידים" (כלומר, דמויי-קנביס) ולעתים "פיטוקנבינואידים" (כלומר, קנבינואידים צמחיים). נראה שמטרת החומרים הללו היא להגן על הצמח מפני חיידקים ופטריות ולסנן קרינה על-סגולה שמזיקה לו, אך לא ברור עדיין איך הם עושים את זה.

החומרים הפעילים בקנביס: THC (מימין) ו-CBD (משמאל) | תרשים: נחלת הכלל, ויקיפדיה

אנדוקנבינואידים והקולטנים שלהם

כמה עשורים לאחר שהתגלו החומרים הפעילים בצמח הקנביס בודדו גם הקולטנים בגוף שמגיבים להם ואחראים לשרשרת התגובות הביולוגיות המזוהה איתם. הקולטנים העיקריים לקנבינואידים נקראים CB1 ו-CB2, ובמרוצת השנים התגלו עוד קולטנים רבים אחרים. קולטני CB1 נמצאים בעיקר במערכת העצבים ואילו קולטני CB2 נפוצים במערכת העיכול ובתאים של מערכת החיסון, לרבות תאי מיקרוגליה שהם חלק ממערכת החיסון של המוח. THC נקשר לשני הקולטנים, אך האפקט המשכר שלו נובע מהשפעותיו על CB1 בלבד.  

במקביל לגילוי הקולטנים בודדו גם חומרים שנקשרים אליהם ושהגוף מייצר באופן טבעי. השם שניתן להם הוא "אנדוקנבינואידים", כלומר קנבינואידים שמיוצרים בגוף. היות שהאנדוקנבינואידים משתחררים בגוף בכמויות קטנות מאוד בגוף, אין להם השפעות משכרות כמו אלה של ה-THC, שנצרך בכמות גדולה בהרבה כשמעשנים קנביס.

האנדוקנבינואידים העיקריים, שהתגלו גם הם במעבדתו של פרופ' משולם, הם 2-ארכידונואילגליצרול וארכידונואילאתנולאמין, שידוע גם בשם אננדמיד, מהמילים "אננדה" ("אושר עילאי" בסנסקריט), ו"אמיד" – אחת הקבוצות הכימיות העיקריות שבו. שניהם חומרים שומניים שמיוצרים בגוף מחומצה ארכידונית, חומצת שומן בלתי-רוויה שמגיעה ממוצרים מן החי. 2-ארכידונואילגליצרול נמצא בכמות גדולה בחלב אם, ככל הנראה בשל השפעתו מעוררת התיאבון, שמעודדת את התינוק להמשיך לינוק חלב.

מנגנון הפעולה של קנבינואידים

אף שאנדוקנבינואידים נקשרים לקולטנים ומעוררים שרשרת תגובות ביולוגיות דומה לזו שמחוללים מוליכים עצביים, הם שונים מהם בכמה מובנים. ראשית, במצב רגיל כמות האנדוקנבינואידים בגוף נמוכה מאוד, והם מיוצרים בכמות גדולה רק במצבים שבהם נוצר נזק לרקמות, כדי שיוכלו למתן אותו. מוליכים עצביים "רגילים", לעומת זאת, מיוצרים בגוף בכמות גדולה ומאוחסנים במאגרים לשימוש עתידי. שנית, אנדוקנבינואידים הם חומרים שומניים (מיוצרים מחומצת שומן) שאינם מסיסים במים, ואינם מאוחסנים בשלפוחיות כמו המוליכים העצביים.

ולבסוף, וחשוב מכול, בניגוד למוליכים עצביים שמשתחררים בדרך כלל מתא עצב אחד לתא עצב אחר שהוא מפעיל, אנדוקנבינואידים משתחררים בכיוון הפוך, מהתא ה"מופעל" לתא ה"מפעיל", כמנגנון משוב שלילי שנועד לווסת את הפרשת המוליכים העצביים מהתא המקורי. לפיכך הם מוגדרים "שליחים אחוריים".

השפעות הקנביס על המוח

כשצורכים קנביס בעישון, ההשפעה שלו ניכרת בתוך כמה דקות ונמשכת בדרך כלל בין שעה לשלוש שעות, בהתאם לזן הקנביס ולרגישות של המשתמש. מאחר שקולטני CB1 לקנביס קיימים בכל אזורי המוח, ההשפעות שלו על המוח רבות ומגוונות. הידועה שבהן היא תחושת השיכרון (מה שנקרא "high"), שקשורה להשפעה שלו על הפרשת מוליכים עצביים כמו דופמין ונוראדרנלין. צרכני קנביס חשים אופוריה, רוגע, חושים מחודדים, יכולת התבוננות פנימית חזקה יותר, ובצד זה גם עיוות בתפיסת הזמן והמרחב, שעלול לפגוע בתפקודים שדורשים יכולת כזאת –למשל נהיגה.

כמו כן מעשני קנביס חשים פגיעה קצרת-טווח בזיכרון, שנעלמת תוך זמן קצר וקשורה לעיכוב של הפרשת מוליכים עצביים שמעורבים בזיכרון– למשל, גלוטמט, דופמין ואצטילכולין – באזורי מוח שאחראים על הזיכרון. בצד זה ניכרת המרצה של פעילות מוטורית במינונים הנמוכים של קנביס ועיכוב שלה במינונים גבוהים. נראה שהתופעה קשורה לפעילות של קולטנים בגרעיני הבסיס ובמוחון, שמעורבים בבקרה מוטורית.

השפעות נוספות של צריכת קנביס על המוח הן שיכוך כאבים, דיכוי בחילות ותיאבון מוגבר – תופעה שצרכני הסם נוהגים לכנות "מאנצ'יז". ההשפעה הזאת קשורה להפעלת קולטנים בהיפותלמוס, אזור במוח שמווסת בין השאר את התיאבון. נמצא שרמות האנדוקנבינואידים בהיפותלמוס נמצאות ביחס הפוך לרמת ההורמון לפטין, שמדכא תיאבון.

השפעות פריפריות (מחוץ למוח)

קולטנים לאנדוקנבינואידים קיימים כאמור גם מחוץ למוח, והם אחראים על השפעות גופניות נוספות של הקנביס. התופעות האלה כוללות השפעות על מערכת הלב וכלי הדם כגון עלייה בקצב הלב, הרחבת כלי דם ותנודות בלחץ הדם. יש דיווחים רפואיים גם על מקרי נמק ושבץ שקשורים לשימוש בקנביס. עם זאת, ההשפעות של הקנביס על המערכת הזאת אינן יוצרות בדרך כלל בעיות בריאות אצל אנשים צעירים ובריאים.

תופעות אחרות קשורות לסיבוכים אפשריים במערכת הנשימה – עשן הקנביס מכיל אלפי חומרים כימיים, שלמעלה מחמישים מהם זוהו כמסרטנים. עם זאת, הסיבוכים הריאתיים הנובעים מעישון קנביס נמוכים בהרבה בהשוואה לאלו שקשורים לעישון טבק. כמו כן נמצא שהקנביס מסייע לדיכוי תגובות דלקתיות – השפעה שבזכותה משתמשים בקנביס לטיפול במחלות דלקתיות. השפעות נוספות כוללות יובש בפה, אדמומיות בעיניים (עקב חסימת כלי דם בלחמית העין), הפחתת לחץ תוך-עיני, הרפיית שרירים ותחושת חום או קור בידיים ובכפות הרגליים.

השפעות של שימוש מתמשך

נוסף על ההשפעות העצביות המיידיות, בשימוש מתמשך הקנביס משפיע על לטווח ארוך על מבנים מוחיים. אחת ההשפעות המדאיגות ביותר היא פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי (שכלי). מחקר שבדק תפקוד קוגניטיבי בגיל 13 ובגיל 38 מצא למשל שאצל אנשים שהחלו לעשן קנביס לפני גיל 18 חלה עם השנים ירידה בתפקוד השכלי שלהם.

נראה גם שזנים שונים של קנביס משפיעים בצורה שונה: למשל, זיכרונם של צעירים שצרכו קנביס עם תכולה גבוהה של CBD נפגע פחות מזה של אנשים שצרכו קנביס עם תכולת CBD נמוכה. עם זאת אין כיום עדויות חד-משמעיות להשפעה בלתי הפיכה של עישון קנביס מתמשך שהחל בגיל מבוגר.

עדות נוספת לכך שהקנביס פוגע בהתפתחות המוח בגיל צעיר עלתה ממחקר שמצא שינויים מבניים באזורי מוח של צעירים (גיל ממוצע 21) שהשתמשו בקנביס שש שנים בממוצע. עם זאת, המחקר נעשה על מדגם קטן ולא הוכיח קשר סיבתי בין עישון הקנביס לשינויים במוח. ובכל זאת, נראה שבני נוער אכן רגישים יותר ממבוגרים להשפעות ארוכות טווח של שימוש בקנביס, ולכן עליהם להיזהר שבעתיים מעישון של הסם.

תופעה מטרידה אפילו יותר היא הקשר בין צריכת קנביס למחלות נפש. מחקרים מראים שמחלת הנפש סכיזופרניה מתפרצת מוקדם יותר אצל משתמשי קנביס ושקיים שיעור גבוה יותר של שימוש בקנביס אצל חולי סכיזופרניה.  עם זאת לא ברור אם יש קשר סיבתי בין שימוש בקנביס להתפרצות מחלות נפש. ייתכן שסכיזופרנים נוטים יותר לעשן קנביס, או שהקנביס מחיש את התפרצות המחלה שהיתה מתרחשת ממילא.

נתון נוסף שמעמיד בספק את הקשר הזה הוא, ששיעור הסכיזופרניה בעולם נשאר קבוע בעשורים האחרונות, אף ששיעור השימוש בקנביס עלה באופן עקבי.

קשר חשוב נוסף שנמצא הוא בין צריכת קנביס להתאבדות. בני נוער שמשתמשים בקנביס ומבוגרים שממשיכים להשתמש בו בבגרותם מראים שכיחות גבוהה יותר של התאבדויות. באוכלוסיה הכללית קיים קשר חלש בין שימוש בקנביס לבין התאבדויות, וכמובן גם כאן אין להתעלם מתרומתם של גורמים נוספים לסיכון להתאבדות.

מסלול העונג במוח, בין הטגמנטום הגחוני לגרעין האקומבנס, שאחראי להתמכרות לסמים | תרשים: NIDA, Wikipedia

קנביס, כמו כל הסמים, גורם לתלות ולהתמכרות, מכיוון שהוא מביא לשחרור של דופמין באזור העונג במוח. תשעה אחוזים מהאנשים שהשתמשו בקנביס יפתחו בו תלות. עם זאת נראה שההתמכרות לקנביס חמורה פחות מהתלות באלכוהול, ואחוז המכורים לקנביס מתוך סך כל המכורים לסמים יורד עם הגיל.

האם קנביס עלול לגרום למוות?

נכון לשנת 2010 לא נמצאה כל ראיה למוות כתוצאה ממנת יתר של קנביס. למעשה כמות הקנבינואידים בסיגריה אחת של מריחואנה ("ג'וינט") קטנה פי 40 אלף מהכמות שעלולה לגרום למוות, כך שצריך לעשן 40 אלף "ג'וינטים" כדי למות. הסיבה לכך היא שבאזורי המוח שאחראים על תפקודים חיוניים, כגון נשימה ודופק, אין הרבה קולטנים לקנבינואידים.

מחקר שנעשה בשנת 2015 בשיתוף פעולה של אוניברסיטאות מגרמניה ומקנדה בדק את "מרווח החשיפה" של סמים שונים, כלומר היחס בין סף הרעילות של הסם (המינון שיהרוג מחצית מהאנשים שיצרכו אותו) לבין מינון במנת סם ממוצעת - למשל, כמה כוסיות משקה אלכוהולי או כמה "ג'וינטים" אפשר לצרוך ועדיין להישאר בחיים. ככל שמרווח החשיפה קטן יותר, הסם מסוכן יותר.

מרווח החשיפה הנמוך ביותר – קטן מ-10 – נמצא עבור אלכוהול והרואין, ואילו הגבוה ביותר – למעלה מ-10,000 – נמצא עבור קנביס וואליום. הניקוטין היה אי שם בין שני הקצוות הללו, אך קרוב יותר לאלכוהול ולהרואין. מכאן שהסיכוי למות ממנת יתר של קנביס נמוך בהרבה מזה של סמים אחרים. המחקר לא הביא בחשבון סכנות אחרות שאינן קשורות לסם עצמו אלא לאופן השימוש בו – למשל צרכני הרואין משתמשים לא פעם במזרקים רב-פעמיים, שמגדילים את הסכנה להידבק באיידס ובזיהומים אחרים.

גם אם מביאים בחשבון את כל ההסתייגויות, הממצאים של המחקר חותכים עד כדי כך שסביר להסיק מהם, ביחד עם הנתונים של מחקרים קודמים, שאין למעשה כל סכנה למות משימוש יתר בקנביס.

האם שימוש בקנביס מוביל לשימוש בסמים קשים יותר?

לבסוף, "תיאוריית השער" גורסת ששימוש בסמים לא חוקיים "קלים" כגון קנביס בקרב בני נוער מגדיל את הסיכון לשימוש בסמים בלתי חוקיים "קשים" יותר כמו הרואין וקוקאין, והיא מבוססת על כך שרבים ממשתמשי הסמים הללו צרכו לפני כן קנביס. עם זאת, לא הוכח בוודאות קשר סיבתי בין הדברים כיוון שקשה מאוד לנטרל את השפעתם של גורמים סביבתיים שאינם קשורים ישירות להשפעות הביולוגיות של הסם, כמו העובדה שבני נוער שצורכים קנביס באים במגע עם משתמשי וסוחרי סמים אחרים.

יש הסברים חלופיים נוספים לכך ששימוש בקנביס מופיע לפני השימוש בסמים אחרים, למשל העובדה שבגיל צעיר קל יותר להשיג קנביס מאשר את הסמים האחרים. יש גם אנשים שטוענים שבני נוער שמשתמשים בקנביס ומגלים שאין בכך סכנה משמעותית מפסיקים להאמין למסרים שמזהירים באופן כללי מפני שימוש בסמים בלתי חוקיים. מאמר שהתפרסם לאחרונה טען שיש לזנוח את התיאוריה הזאת.