ניסוי "האצבע המשותקת"

בניסוי הזה נקפל את האצבעות כך שהקמיצה לא תוכל לזוז – כאילו היא משותקת.

ציוד

• שולחן

• כף יד (שלכם או של מי שאתם רוצים להדגים לו את הניסוי)

מהלך הניסוי

את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:

הסבר

הגידים הם חלקים בגוף שמחברים בין שרירים לעצמות. הגידים נראים כמו חוטים לבנים והם חזקים למדי. כששריר מתכווץ הוא מושך איתו גיד שמושך את העצם המחוברת אליו וגורם לה לנוע. ככה נעים כל המפרקים שלנו, וגם האצבעות בתוכם.

השרירים שמושכים את האצבעות ומכופפים אותן נמצאים בזרוע, והם מחוברים לעצמות הקטנות שבקצה האצבעות על ידי גידים ארוכים שעוברים בתעלות מיוחדות הנמצאות באזור מפרק כף היד. שני סוגי גידים מחברים את השרירים לאצבעות: גידים מיישרים (שלעתים מכונים גם גידים מפשטים, או Extensors באנגלית) שנמצאים קרוב לגב כף היד ומושכים את האצבעות למצב ישר ואפילו מעט אחורה, וגידים מכופפים (באנגלית: Flexors) שנמצאים קרוב לצד הפנימי החלק של כף היד, וגורמים לאצבעות להתכופף.

הגידים המיישרים בכף היד נראים ככה (ה"חוטים" הלבנים בציור)

תמונת הגידים, השרירים והעצמות בגב כף היד | ספר אנטומיית גוף האדם של הנרי גריי

כפי שאפשר לראות בתרשים – הגיד המיישר של הקמיצה מחובר לגיד המיישר של האמה (האצבע האמצעית). ולכן כשמכופפים חזק את האצבע האמצעית, הגיד של הקמיצה נמשך יחד איתו למטה ואי אפשר להרים את הקמיצה למעלה.

גם גידים של אצבעות אחרות מחוברים לגידים של אצבעות סמוכות, פרט לאגודל שהגיד שלו נפרד לחלוטין. הגיד של הקמיצה, למשל,  מחובר גם לגיד של הזרת, ולכן גם אם מכופפים את הזרת קשה מאוד להרים את הקמיצה – ואם מכופפים את הקמיצה כמעט אי אפשר להרים את הזרת. גיד האצבע, בתורו, מחובר לזה של האמה.

במילים אחרות, כיפוף של כל אצבע פרט לאגודל יפגע באופן חלקי או מלא ביכולת התנועה כלפי מעלה של האצבעות שמשני צדדיה. הדרגה הספציפית של הפגיעה ביכולת התנועה תלויה במיקום ובזווית המדוייקת של החיבורים בין הגידים, והיא משתנה אפילו מאדם לאדם. אני, למשל, לא יכול להרים את האמה בכלל כשהאצבע המצביעה מכופפת, בעוד שולי שמופיעה בסרטון יכולה לעשות את זה במידה מוגבלת. אבל זווית החיבור בין האמה לקמיצה היא כזאת שאף אחד אינו יכול להזיז את הקמיצה בזמן שהאמה מכופפת.

אפשר לראות בחיבורים האלה בין הגידים המקבילים כחיסרון: אחרי הכול, אם אי אפשר לשלוט באצבע אחת בלי להשפיע על אלו שלידה זה יוצר מגבלה. מצד שני, יש בזה יתרון אדיר במקרים שבהם גיד כלשהו בכף היד נקרע. במקרה כזה, אף אצבע לא תאבד לחלוטין את יכולת התנועה שלה כי עדיין נוכל להזיז אותה באמצעות הגידים הסמוכים לה. אפשר לומר שלכל גיד אצבע יש "גיבוי".

מעניין לציין

הגיד הגדול ביותר בגוף נקרא גיד אכילס, והוא זה שמחבר את השוק לכף הרגל. הוא נקרא כך על שמו של אכילס מהמיתולוגיה היוונית, שלפי האגדה היה חסין מפגיעה פרט לאזור הקרסול שבו עובר הגיד הקרוי על שמו.

קריעה של גיד אכילס היא פציעה נפוצה אצל ספורטאים, ובכלל אצל אנשים שמאמצים את רגליהם קצת יותר מדי. תיקון של הקרע מחייב תפירה של הגיד הקרוע ותקופת החלמה ארוכה של כמה שבועות.