דברים מכנס מורי קדם עתידים שנערך במכון דוידסון לחינוך מדעי בחנוכה תשע"ג. הדובר הוא איל סיני, מורה לפיסיקה וזוכה ציון לשבח בפרס טראמפ לנראה איכותית לשנת 2012.
בתוכנית הכנס הוגדרתי מורה פורץ דרך. אינני כזה. אני מורה, מורה טוב, משקיע ואכפתי, אבל מורה רגיל. למעשה הגדרה טובה יותר צריכה להיות "איש חינוך". בשיחתי אתייחס לקשר בין היותנו אנשי חינוך העוסקים בעיקר בהוראת מדעים לבין המושג שהוזכר כאן – "מצוינות מדעית".
כשמדברים על מצוינות מדעית ראוי להבהיר תחילה למה מתכוונים. תלמידינו אינם עוסקים בעבודה מדעית או הנדסית ולכן אינם מדענים או מהנדסים מצוינים, אבל אנו רוצים שיהיו כאלה בעתיד. לכן, השאלה העומדת בפנינו כאנשי חינוך אינה איך להביא ל"מצוינות מדעית" בבית הספר, אלא איך ליצור את התשתית האינטלקטואלית והערכית שתאפשר בעתיד צמיחת מצוינות כזו. ההבחנה נראית דקה אבל היא משמעותית מאוד, מפני שהיא משפיעה באופן ישיר על עבודת המורה.
חינוך הוא תהליך ארוך טווח שפירותיו לא תמיד נראים לעין. לעתים נדמה לי שבמערכת החינוך שכחו את העובדה הזאת, משלל סיבות. העכשוויזם הזה בחינוך הוא חלק ממגמה עמוקה יותר שמתאפיינת בירידת ערך ההשכלה, באקלים חברתי שמונע העמקה וטיפוח של ערכי תרבות ורוח ובזילות של המאמץ האינטלקטואלי.
במקום לשמש סכר נגד המגמות האלה, מערכת החינוך דווקא מחזקת אותן. זה קורה בין השאר משום שציוני בחינות הבגרות והבחינות הבינלאומיות הפכו לחזות הכול. בגלל זה מחפשים בבתי הספר קיצורי דרך כגון מיקוד חומר הלמידה, מועדי ב', מועדי חורף וכדומה, התלמיד הופך ל"לקוח" והשיח שנוצא מבוסס בעיקר על זכויות ופחות על חובות.
למגמות הללו יש השפעה הרסנית על היכולת ליצור בבתי הספר תהליכים חינוכיים מעמיקים ומשמעותיים, ולכן גם על יצירת התשתית שהזכרתי. אינדיקציות למה שקורה אפשר למצוא, בין השאר, בירידה במספר הניגשים לבחינות הבגרות בחמש יחידות מתמטיקה ופיסיקה ובתלונות שנשמעות באקדמיה על רמת הסטודנטים המגיעים ללימודים גבוהים.
אם כן, איך אנו יכולים כמורים ליצור במציאות כזאת את התשתית האינטלקטואלית הדרושה ליצירת אותה "מצוינות מדעית"? האם אנחנו יכולים בכלל לעמוד מול הזרם הזה?
בכנס דובר עד כה על יזמות וחדשנות. אתייחס אליהם בהמשך, אולם כרגע ברצוני להתמקד דווקא בעבודת המורה היומיומית – דרך ההוראה שלו. (אחרי הכל, הפרס של קרן טראמפ הוא פרס להוראה איכותית).
אם ההוראה שלנו תהיה טובה יותר ותכוון ליסודות, נוכל, לפחות, לעצור את המשך ההידרדרות. אני לא נאיבי, אבל אני מאמין שכמורים יש לנו יכולת גדולה להשפיע על התלמידים. כשדלת הכיתה נסגרת אלה רק אנחנו והתלמידים. ההכרה בהשפעה המכרעת של המורה בכיתה על הישגי מערכות חינוך מחלחלת בכל העולם, ועדות לכך אפשר למצוא גם בדוח מקינזי, שהמסר העיקרי שלו הוא שאיכות מערכת החינוך לעולם לא תעלה על איכות מוריה. כולנו מכירים את הסיפורים על תלמידים מצליחים שמזכירים שוב ושוב את המורה או המורה שעזרו להם למצוא את דרכם.
כבר כמה שנים אני מסתכל על עצמי ומנסה לאפיין את דפוס עבודתי. כדי להיות מעשי, אציע כעת כמה עקרונות שמכוונים אותי ושאני מאמין שיישומם הכרחי כדי לסייע ביצירת התשתית הנחוצה בכיתות:
- אין מצוינות, ובפרט מצוינות מדעית, בלי עבודה קשה.
- האחריות על הלימודי נמצאת בידי התלמיד.
- ידע הוא מרכיב הכרחי. אי אפשר לפטור את הצורך בו באמירה "הידע מצוי ברשת". תלמיד צריך לדעת לעומק מהי המשמעות של נגזרת, להבין מהי טמפרטורה ולדעת מה פשר המושג "אורך גל".
- יש לעודד את הסקרנות האינטלקטואלית, החשיבה הביקורתית ולטפח את היכולת להטיל ספק.
- התלמידים צריכים אפשרות לחשיבה עצמאית וביטוי עצמי.
איני מכוון כאן לרעיונות מופשטים. כוונתי מעשית. בתוך מכלול האילוצים וסד הבחינות עלינו לבנות, כל אחד בכיתתו, צורת הוראה שתשלב את העקרונות האלה. כל אחד במינון המתאים לאופי כיתתו ובית ספרו.
שיעור מעניין, דיאלוג בין מורה לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם, דרישות הוגנות לעבודה עצמית – כל אלה הם דברים שנשמעים בסיסיים אך יישומם מאוד לא טריוויאלי ודורש מצד המורה הרבה עבודה והכנה. עצם שילובם בעבודה החינוכית הוא הנדבך הראשון בבניית הסכר לעצירת ההידרדרות. כיתה שההוראה בה מבוססת על העקרונות הללו אלו היא כיתה שמניחה את התשתית האמיתית לחוסנה המדעי-הנדסי של החברה.
בעיני זה הבסיס שבלעדיו לא יצמח דבר. אם קיים בסיס כזה, הדרך לחדשנות וליזמות פתוחה בפני התלמידים. המצע קיים.
אספר על יוזמה שלי. רמת לימודי הפיסיקה בכיתתי שבמודיעין גבוהה. ברוח העקרונות שציינתי קודם הבנתי שאני יכול לקדם את תלמידי מעבר לתוכנית הלימודים, וכאמצעי לכך בחרתי באולימפיאדה בפיסיקה. יזמתי קורס בית ספרי להכנה לאולימפיאדה, שהתרחב כעבור שנה לקורס עירוני. התוצאות הגיעו מהר מהצפוי. כבר בשנה השנייה שלושה מתלמידיי היו בין שמונת חברי המשלחה הישראלית לאולימפיאדה האסייתית והבינלאומית, ושניים מהם זכו במדליות זהב וכסף. גם בשנתיים שעברו מאז תלמידיי מצליחים מאוד בשלבים השונים של האולימפיאדה.
היוזמה והחדשנות ממלאים תפקיד חשוב בעבודתנו כמורים. במקרים רבים, גם אם אחרי מאמץ, אפשר למצוא אוזן קשבת ליזמות. "עתידים" יכולה לשמש אוזן קשבת כזאת עבור היושבים כאן. אולם הבסיס של עבודת המורה הוא העבודה בכיתה. עבודה נכונה בכיתה היא הבסיס לתלמיד חושב, מעמיק, ביקורתי ויצירתי.
איל סיני
מורה לפיסיקה
בית הספר העל-יסודי עירוני ב' ע"ש יצחק רבין, מודיעין
