בניסוי הזה נגרום בפעולה מאומצת של 45 שניות להרגשה כאילו הידיים שלנו חסרות משקל ומרחפות באוויר.
ציוד
- חבר או חברה טובים שמוכנים לעזור.
אפשר לעשות את הניסוי לבד, אם תעמידו בפתח צר מספיק שימנע מהידיים שלכם לעלות. להדגמה, ראו את הסרטון.
מהלך הניסוי
את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:
הסבר
הגוף שלנו מעביר למוח כל הזמן מידע על מצב הגוף באמצעות החושים. המוח מעבד את המידע שמגיע וכך יודע ומבין את מצבו.
כדי שלא נתבלבל מעודף מידע, המוח שלנו ומערכת העצבים כולה יודעים להתעלם ממידע שאינו משתנה הרבה עם הזמן. למשל, אנחנו מרגישים שיש עלינו חולצה רק במשך כמה שניות אחרי שלבשנו אותה. תוך זמן קצר מאוד ההרגשה הזאת נעלמת ואנחנו לא שמים יותר לב למגע הבד של החולצה על עורנו. אותו דבר קורה גם כשאנחנו מבקרים בבית חולים – בהתחלה אנחנו מריחים ריח מאוד חזק של חומרי חיטוי ותרופות, אבל לא עובר הרבה זמן עד שנדמה לנו שהוא נעלם. הריח לא באמת נעלם, כמובן – מערכת העצבים שלנו (חיישני הריח באף ומרכזי העיבוד במוח) פשוט מתעלמת ממנו כשהיא מבינה שהוא נשאר בלי שינוי במשך זמן ארוך מספיק – ואז נדמה לנו שהריח נעלם.
בניסוי הנוכחי, הידיים מנסות לעלות למעלה, אבל לא מצליחות אף על פי שאנחנו מאמצים את השרירים בכל הכוח, ומתנהגות כאילו הן מאוד מאוד כבדות. זה מה שמתרחש בחלק הראשון של הניסוי. אם ממשיכים בניסוי זמן ארוך מספיק, המוח שלנו מסתגל להרגשת ה"כבדות" ומחליט שזה המצב הרגיל.
ברגע שמפסיקים להחזיק את הידיים, קורה שינוי חד במידע שמגיע מהחושים אל המוח – הידיים משדרות תחושה רגילה, כאילו הן אינן כבדות יותר, אבל מאחר שהמוח כבר התרגל לתחושת המשקל על הידיים הוא מפרש את המצב הנורמלי כאילו הידיים חסרות משקל – יחסית לעבר, כמובן.
במצב הזה, הידיים לפעמים ממש עולות למעלה מעצמן, מפני שהמוח ממשיך לשדר לשרירים בידיים ה"כבדות" הוראה להפעיל כוח כלפי מעלה והצדה כדי שיישארו במרחק רגיל מהגוף. אחרי כמה שניות המוח מתרגל מחדש למשקל הטבעי של הידיים וחוזרת אליהן התחושה היומיומית הרגילה – וכך האשליה נעלמת.
מעניין לציין
ההסתגלות (המונחים המדעיים הם אדפטציה והביטואציה) וההשוואה הזאת בין התחושות הן עקרונות יסוד של מערכת העצבים. כמו בניסוי הזה, הן יכולים לפעמים ליצור אצלנו תחושות משונות. למשל, אם חובשים הרבה זמן כובע על הראש, כשמורידים אותו מרגישים זמן מה שהוא עדיין נמצא באותו מקום.
