מרכזי דיבור במוח:
על ברוקה וורניקה

שני אזורים במוח - אזור ברוקה  ואזור ורניקה - נקראו על שם חוקרים שעבדו עם מטופלים שסבלו מפגמים שונים בדיבור. ברוקה וורניקה לא רק זיהו את אזורי שנפגעו במטופלים שלהם ובכך הובילו לקשיי הדיבור, אלא גם אפיינו היטב את מאפייני הדיבור שנפגעו, ובכך פיענחו, כל אחד בנפרד, איך כל אזור אחראי על אספקטים מסוימים בשפה. בעוד שאזור ברוקה אחראי על יצירה של שפה ושל מילים מדוברות, אזור ורניקה ממלא תפקיד חשוב בהבנת שפה מדוברת וכתובה. 

אזור ברוקה

אזור ברוקה נמצא אצל רוב האנשים באונה המצחית של ההמיספרה, לרוב - השמאלית. הוא נמצא לפני החלק של אזור התנועה העיקרי שאחראי על הפעלת שרירי הדיבור ותאי העצב שבו שולטים בשרירי הדיבור ובשטף השפתי בעת הפקת הדיבור. היכולת שלו לעשות את זה נובעת מכך שהוא מכיל זיכרונות על דפוסי תנועה של שרירים שמייצרים מילים.

האזור נקרא על שם הרופא הצרפתי בן המאה ה-19, פול פייר ברוקה (Broca), שגילה את האזור בעת שחקר חולי אפזיה – תופעה שמתבטאת בחוסר יכולת לדבר. חולה מסוים עניין אותו במיוחד - החולה הזה הבין שפה מדוברת ללא דופי, אך הוציא מפיו מילה אחת ויחידה, וגם היא הייתה חסרת משמעות. אחרי מותו של החולה ניתח ברוקה את מוחו וגילו פגיעה משמעותית באזור הקדמי שמאלי של קליפת המוח. מכאן הסיק שהאזור הזה אחראי על יכולת הפקת הדיבור, אך אינו קובע את היכולת להבין דיבור.

שני אזורים שהם חלק מרשת רחבה יותר של אזורים במוח האחראים ליכולות הדיבור והבנת השפה. איור של אזור ברוקה וורניקה במוח| Pepermpron, Shutterstock

אזור ורניקה

כמו ברוקה, גם אזור ורניקה נמצא בהמיספרה הדומיננטית, אבל דווקא בצד האחורי של האונה הרקתית, שמעבדת קלט חושי ראייתי ושמיעתי בעיקר. לאחר שהתפרסם מחקרו של ברוקה חיפש הנוירולוג הגרמני קרל ורניקה (Wernicke) אזורים נוספים במוח שקשורים בדיבור ובדק גם הוא אנשים שסבלו מאפזיה. ברבים מהמטופלים שאיבחן, האפזיה התבטאה דווקא בקושי להבין שפה מדוברת וכתובה, בלי פגיעה ביכולת הפיזית לדבר כמו שקורה לחולים שתיאר ברוקה.

בניגוד לאזור ברוקה, אזור ורניקה אינו מכיל זיכרונות של דפוסי תנועה, אלא דווקא של צלילי מילים שמאפשרים לנו לזהות את המילים שאנחנו שומעים. כיוון שהבנת המילים המדוברות קשורה להעברה של המידע מאזורי העיבוד השמיעתי הראשוני בקליפת המוח, יש קשרים גם בין האזור זה לאזור ורניקה. גם שפה כתובה מעובדת באיזור ורניקה, ולכן הוא מקושר גם לאזור הראייה. היכולת לייצר דיבור תקין ובעל משמעות תלויה כמובן גם בהבנת השפה, ולכן אזורי ברוקה וורניקה מחוברים ביניהם ברצועה של סיבים עצביים שנקראת Arcuate fasciculus, והמכלול כולו נקרא אזור פריסילביאן (perisylvian region).

אפזיית ברוקה לעומת אפזיית ורניקה

אפזיית ברוקה מכונה גם "אפזיה אקספרסיבית" ומתבטאת ב"דיבור טלגרפי" - כלומר, חזרה על מילים בודדות וקושי ביצירת משפטים, אף על פי שהסובלים ממנה מבינים היטב שפה מדוברת וכתובה. נראה שהם יודעים מה הם רוצים לומר אך מתקשים להוציא לפועל את ההוראות העצביות הדרושות לכך. גם האינטונציה וההטעמה נפגמות, שטף הדיבור לקוי מאוד, ובולט שהם אינם משתמשים במילות קישור במשפט. חומרת האפזיה אינה אחידה - במקרים הקיצוניים ביותר, כמו המקרים בהם ברוקה עסק, החולים מסוגלים להוציא מפיהם מילה אחת בלבד.

אפזיית ורניקה, לעומת זאת, מכונה "אפזיה רצפטיבית" והסובלים ממנה מדברים בצורה ברורה ושוטפת, הקצב והאינטונציה שלהם תקינים לחלוטין וכך גם התחביר והדקדוק – אבל התוכן חסר משמעות. מאחר שהבנת השפה שלהם לקויה, חלק גדול מהדיבור השוטף שלהם מובן רק להם, ולא למי ששומעים אותם. החולים עצמם משוכנעים שהם מדברים לעניין, עד כדי כך שלעתים קרובות הם אף אינם מודעים לכך שהדיבור שלהם בלתי מובן לאחרים.

קרל ורניקה משמאל פול פייר ברוקה מימין | מקור: J.F. Lehmann, Muenchen, wikipedia

גורמים לאפזיות ודרכי טיפול

שני סוגי האפזיות נגרמים מנזק נוירולוגי לאזור ספציפי במוח או לסביבתו, בעקבות שבץ מוחי (בדרך כלל), דימום מוחי, גידול או טראומה למוח. באפזיה רצפטיבית קשה לטפל, משום שרוב החולים בה אינם מודעים לעצם קיומה. גם לאפזיה אקספרסיבית אין טיפול סטנדרטי, אולם כמה שיטות נחקרות כעת במטרה לקבוע מהי הטובה מביניהן. הן כוללות טיפולי דיבור, טיפולים תרופתיים ועירור של אזורים מסוימים בקליפת המוח באמצעות גירוי מגנטי, שיעיל גם לטיפול בדיכאון.