היינו כחולמים:
המדע מאחורי החלומות

לחקור חלומות

האם אי פעם התעוררתם מחלום מוזר ותהיתם מה בדיוק קרה במוחכם? או אולי חלמתם חלום כל כך מציאותי שהתקשיתם להאמין שזה לא באמת קרה? אם כן, אתם לא לבד. חלומות הם אחת התופעות המרתקות והמסתוריות ביותר של המוח האנושי, ומדענים עדיין מנסים להבין מה בדיוק קורה במוח בזמן שאנו חולמים. 

חקר החלומות הוא תחום מורכב. התוכן של החלומות נגיש לחוקרים רק באמצעות דיווח של החולם, והם תלויים בנקודת המבט הסובייקטיבית של האדם, שמנסה לתאר חוויות שעבר כשהוא בהכרה חלקית. בנוסף, קשה לבצע מניפולציה ניסויית בזמן החלום, להשפיע על התוכן, ולהעריך את הצלחת הניסוי. אולם למרות הקשיים, המדע יכול לספר לנו כמה דברים מעניינים על חלומות. 

נתחיל מההתחלה – מה זה בכלל חלום? מילון אוקספורד מגדיר חלום כ"חזיון לילה, מראות ומאורעות שאדם רואה לפעמים בשנתו". אבל מבחינה מדעית, חלום הוא למעשה סדרה של גירויים, בעיקר חזותיים, המלווים ברגשות ובתחושות, כמו נפילה, מגע או קולות, שמתרחשים באופן לא רצוני במהלך השינה. במחקר שבו אנשים התבקשו לנהל יומן חלומות ולרשום מדי יום את תוכן החלומות שלהם התגלה כי בעוד שכמחצית מהחולמים דיווחו על שמיעת קולות בחלום, רק אחוז בודד סיפר שחווה תחושות של ריח וטעם בחלום.  

אם מרבית האנשים מדווחים בעיקר על "ראייה" בזמן חלום, מה קורה בחלומותיהם של עיוורים מלידה שמעולם לא ראו? כשחוקרים השוו בין דיווחי תוכן החלומות של עיוורים מלידה לדיווחים של אנשים רואים, העיוורים דיווחו על קלט מחושים אחרים כמו מגע, טעם וריח בחלומותיהם, ולא דיווחו על חלומות שכללו גירויים חזותיים. עם זאת, ניסוי שבחן את פעילות המוח של עיוורים באמצעות רישום של גלי המוח, EEG,  זיהה שינויים בפעילות באזורי מוח הקשורים למערכת הראייה, שגם תאמו את הדיווחים של הנבדקים העיוורים על כך שהם לעיתים רואים בחלומותיהם. אך הבעיה מורכבת יותר, ולא כל החוקרים מסכימים עם המסקנה: מחקרים על עיוורים מלידה הראו כי בקליפת המוח הראייתית מתרחש עיבוד של מידע חושי שלא  מגיע מרשתית העין, כמו שמיעה וכיוון תנועה. כך שגם אם נמדדת פעילות באזורי המוח הקשורים למערכת הראייה, אין אפשרות לקבוע באופן חד משמעי שמדובר בראייה. 

אחת התופעות המסתוריות של המוח האנושי, ואחת המסובכות למחקר. "החלום" של הצייר הצרפתי פייר פובי דה שאבאן, 1883 | ויקיפדיה, נחלת הכלל

בעיניים עצומות לרווחה

אצל אנשים רואים, קליפת המוח הראייתית היא האזור שאליו מגיע המידע מהעיניים שלנו ובו הוא עובר עיבוד.  בזמן השינה אנו חולמים בעיניים עצומות (או באנשים מסוימים - כמעט עצומות) ולא מגיע קלט חיצוני אל קליפת המוח הראייתית. אז איך ומה רואים בחלום? במחקר ששאף לענות על השאלה הזאת חוקרים הראו לנבדקים תמונות תוך כדי רישום הפעילות המוחית באמצעות סריקת הדמיה תיפקודית בתהודה מגנטית (fMRI). כך החוקרים יכלו לשייך דפוס פעילות מוחי ייחודי לראיית תמונה מסויימת, וליצור מעין "מילון" הקושר בין הפעילות המוחית לבין סוגי תמונות אותם ראו משתתפי המחקר – כמו פנים, בעלי חיים, נופים שונים. לאחר מכן המשתתפים הלכו לישון בתוך מכשיר ה-MRI שהמשיך להקליט את הפעילות המוחית שלהם, תוך שהם מחוברים למכשירי מדידה נוספים. החוקרים התמקדו בשלבי השינה הראשונים והעירו את הנבדקים כל פעם שהשלבים הללו זוהו במכשיר EEG, שמאפשר לזהות את שלבי השינה על פי דפוסים אופייניים של גלי מוח. כאשר העירו את הנבדקים שאלו אותם האם ומה הם "ראו" (בדמיון, בהזיה או בחלום, בזמן שנמנמו) ותשובותיהם נרשמו. לאחר מכן, החוקרים אימנו אלגוריתם לחזות מה ראו הנבדקים על סמך הפעילות המוחית שנמדדה, וכן על סמך מידע ממאגרים של תמונות ושמות עצם. כאשר נתנו החוקרים לאלגוריתם לחזות מה ראו הנבדקים על סמך פעילותם המוחית, הפלט היה יחסית דומה לתיאור שהתקבל מהנבדקים.

רישום גלי המוח ב-EEG מאפשר לזהות את השלבים במחזור השינה ולהעיר את הנבדק במהלכם, כדי לברר אם חלם ומה ראה בחלום. נבדקת עם אלקטרודות של EEG | צילום: AJ PHOTO / HOP AMERICAIN / SCIENCE PHOTO LIBRARY

בעוד הניסוי הזה התמקד בחלומות שמתרחשים במהלך שלבים מוקדמים של השינה, רוב החלומות מתרחשים בשלב השינה הנקרא  Rapid Eye Movement (ובקיצור REM) או בעברית "תנועת עיניים מהירה" ולעיתים "ריצודי עיניים מהירים", כדי שראשי התיבות רע"מ יזכירו את המקור באנגלית. בשלב זה, המתרחש לאחר כשעה וחצי של שינה, העיניים זזות מצד לצד מתחת לעפעפיים הסגורים ומתח השרירים יורד. במחקר שבו נרשמה הפעילות המוחית ישירות ממוחם של נבדקים בזמן שינה, בעזרת מערכי אלקטרודות, נמצא כי בזמן שנת REM, תנועות העיניים מתואמות עם השינויים בפעילות באזורי הראייה במוח, כאילו לאחר תזוזת העיניים יש שינוי והאדם "רואה" תמונה חדשה. לא ידוע אם הנבדקים אכן חלמו בזמן השינה ומה היה תוכן היה חלומותיהם, אולם המחקר הזה מראה כי הפעילות של אזורי המוח העוסקים בעיבוד קלט ראייתי בזמן REM אינה אקראית אלא מתואמת עם תנועות העיניים. בנוסף למערכת הראייה, בזמן שנת REM המוח שלנו די פעיל, אבל יש כמה הבדלים מעניינים: בעוד שאזורי הראייה, השמיעה, ההיפוקמפוס (אזור שקשור לזיכרון) והאמיגדלה (אזור שקשור לרגשות) פעילים כמעט כמו בערות, אזורים אחרים במוח, כמו האונה הקדם-מצחית, שקשורה לעיבוד מידע, לרציונליות, לתכנון וקבלת החלטות, פעילים פחות. זה מסביר למה לפעמים אנחנו חולמים דברים מוזרים ולא הגיוניים, אבל עדיין חווים אותם בצורה מאוד חיה ורגשית!

הפעילות של אזורים מסוימים במוח בזמן החלימה, וחוסר פעילותם של אחרים, מסבירים מדוע אנו חולמים דברים לא הגיוניים בצורה חיה מאוד. "חלום יעקב" של הצייר ההולנדי ארי דה-וואה | Rijksmuseum public domain dedication

אם אתם מגדלים כלב ודאי ראיתם אותו מזיז את כפות הרגליים מתוך שינה, ולפעמים גם משמיע קולות. האם הוא חולם? אנחנו לא יכולים לשאול אותו, אך יתכן בהחלט שכן. חלימה משויכת בדרך כלל לשלב השינה המלווה בתנועות עיניים מהירות (REM), שנצפתה במגוון מינים של בעלי חיים. מחקרים על יונקים כמו כלבים, חתולים, עכברים וקופים הראו התנהגויות ופעילות מוחית במהלך שינת REM שדומים לאלו שנצפו אצל בני אדם במהלך חלימה. חוקרים שבחנו ציפורי שיר בזמן שינה ראו פעילות באזורים הקשורים להפעלת שרירים המיועדים להפקת קול, ובציפורי זברה פינק ההיפוקמפוס מבצע בזמן השינה שחזור של השירים שאותם הן שרו כשהיו ערות. כאשר הקליטו את הפעילות המוחית בהיפוקמפוס בחולדות ראו פעילות דומה בזמן שינה ובזמן עירות. נראה שבזמן החלימה החולדות משחזרות את החוויות היומיומיות שלהם ומתאמנות במשימות כמו ניווט במבוך. בדומה לחולדות, גם בני אדם שלמדו משימה של ניווט במבוך תלת מימדי הציגו ביצועים טובים יותר לאחר שינה. מחקרים אלה מצביעים על חשיבות השינה והחלום לתהליכי למידה וזיכרון.

חולם על חתולים? גור הכלבים סימבה עושה תנועות ריצה תוך כדי שינה:

חלום בטעם אננס

האם בזמן שינה וחלום אנו באמת מנותקים מהסביבה החיצונית? מחקר סיכם 51 מחקרים שבהם נבדקו ההשפעות של גירויים חושיים כמו ריח, נדנוד, הקרנת אור חזק או תמונות או שמיעת קולות שונים על תוכן החלומות. כל גירוי חושי כזה מכוון למערכת תחושה ועיבוד מסוימת במוח. בין המחקרים שנסקרו היו כאלה שהשתמשו ב"שינה בעיניים פקוחות" כשעפעפיהם של הנבדקים הודבקו כדי להציג להם גירוי חזותי, בעוד שניסויים שעסקו בגירוי ריחני, גופני או שמיעתי היו פשוטים יותר לביצוע – חלקנו מכירים את התחושה של חלום שנקטע מצלילי השעון המעורר ולעיתים צלצול השעון אף "נכנס" לחלום. אפילו בהשוואה בין מחקרים שבחנו את אותו החוש, כדוגמת חוש השמיעה, מצאו החוקרים דיווחים סותרים: בחלק מהניסויים של גירוי שמיעתי נמצא שגירוי חיצוני יכול להשפיע על תוכן החלומות, ובאחרים נראה שההשפעה הייתה מקרית לחלוטין. קושי נוסף מצוי בעובדה שמחקרים אלה נסמכים על דיווחיהם של הנבדקים ואלה כמובן עלולים להיות מוטים, גם ללא כוונה או ידיעה.

לא ברור באיזו מידה ובאילו תנאים גירויים חיצוניים עשויים להשפיע על תוכן החלומות. "חלומו של האביר", של הצייר הספרדי אנטוניו דה פרדה, 1650 | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

יש לי חלום

האם ילדים ומבוגרים חולמים באותו אופן? לא ממש. על אף שילדים לעיתים מחייכים או בוכים מתוך שינה, כאשר העירו ילדים משינה הם לרוב לא דיווחו על חלומות, ובמידה וכן חלמו – תוכן החלום היה פשוט. ילדים צעירים ומבוגרים אינם מדווחים על חלומות באותה תדירות וגם תוכן החלומות משתנה עם ההתבגרות – נתונים שנאספו בסדרה של ניסויים מראים שהחלומות של ילדים הם יותר סטטיים, לא פנטסטיים והדמות הראשית לא תהיה הילד, אלא הילדים יחלמו למשל שראו חיה מסוימת. בין הגילים 5 ל-7 החלומות של הילדים הופכים לארוכים יותר, אך הם עדיין אינם שכיחים. באופן מפתיע, ילדים צעירים כמעט אף פעם לא ידווחו שחוו תחושת פחד בחלומותיהם, אולם לעיתים הם מתעוררים מהשינה באופן פתאומי כאשר הם מבוהלים, צועקים, מזיעים, עם דופק גבוה ורמת עוררות גופנית גבוהה. הגורם הוא ביעותי לילה (night terror) שילדים חווים. הבהלה ככל הנראה אינה קשורה לתוכן החלום אלא לתחושת חוסר ההתמצאות שחווים הילדים שהתעוררו בפתאומיות מהשינה. במקרה כזה, ניסיון להעיר את הילד עלול לגרום דווקא להארכת משך ביעות הלילה. למרות הבהלה הילדים לא יזכרו למחרת את מה שקרה. לעומת זאת, במקרה של סיוט, חלום בעל תוכן שמעורר רגשות שליליים, הילד יתעורר, יזכור וידווח על תוכן החלום.

לפי דיווחי הילדים, החל מגילי 9-7 והלאה החלומות הופכים לשכיחים יותר ודומים לשל מבוגרים: הם מכילים מחשבות ורגשות, הילד הוא משתתף פעיל בחלום והחלומות הופכים לסיפוריים יותר ומשקפים זיכרונות אוטוביוגרפיים – של אירועים הקשורים לחוויות מחייו של הילד. גם דפוסי השינה משתנים עם הגיל ולכך יכול להיות קשר לשינויים בתדירות ותוכן החלומות.

בוודאי חלק מהקוראים חושבים לעצמם "אני? אני לא חולם..." אולם כל האנשים חולמים. מי שטוען שאיננו חולם, כנראה אינו זוכר את החלומות שלו. סביר שאם במעבדת שינה יעירו אותו ברגע הנכון – הוא יזכור את החלום. למי שמתקשה לזכור את חלומותיו, יש כמה טריקים שאפשר לנסות כדי לזכור יותר חלומות: לשים מחברת ועט ליד המיטה ולכתוב את החלום מיד כשמתעוררים, להתעורר ביקיצה טבעית, ללא שעון מעורר או פשוט להיות יותר מודעים לחלומות שלכם – ככל שתחשבו עליהם יותר, כך תזכרו יותר. עם זאת, אנשים שחוו נזק חמור לרקמת המוח, למשל בעקבות שבץ, עלולים לפתח מצב נדיר בשם Charcot-Wilbrand Syndrome שהלוקים בו אינם יכולים לדמיין עצמים או לחלום. ואולם, כשעצמים מוצגים בפניהם, הם מזהים אותם. בשנת 2004 פורסם מחקר שניסה להעמיק בבעיה תוך סקירה של מקרה של אישה בת 73 אשר נפגעה במוחה באזורים הקשורים לעיבוד ראייתי כתוצאה מדימום מוחי ואיבדה את היכולת לחלום. על אף שדפוסי השינה שלה ובעיקר שנת REM היו תקינים, כאשר העירו אותה משנת REM היא דיווחה על  חוסר יכולת "לראות" בחלום.

אחת הדרכים לזכור חלומות: לכתוב את תוכנם מיד כשמתעוררים. אשה צעירה כותבת במיטה | צילום אילוסטרציה: Lysenko Andrii, Shutterstock

בעל החלומות

בספר "בראשית" מסופר כי יוסף חולם חלום ובו הוא ואחיו אוספים שעורה בשדה ולפתע אלומת השעורים של יוסף קמה ועומדת ואילו האלומות של אחיו משתחוות לה. קל להבין מהחלום שיוסף היה עסוק ביחסים עם אחיו ובהמשך הסיפור החלום מנבא שיוסף יעלה לגדולה. יוסף המקראי זכה לכינוי "יוסף בעל החלומות" ולאחר שפתר את חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים, פתר אף לפרעה את חלומותיו. לפי הסיפור המקראי, פרעה חלם על שבע פרות עבות בשר עולות מן היאור ולאחריהן שבע פרות רזות שאכלו את הפרות השמנות; ובחלום נוסף ראה שבע אלומות שיבולים מלאות ואחריהן שיבולים דקות ושדופות שבלעו את השיבולים המלאות. פרעה היה מוטרד מחלומותיו ויוסף אמר לו כי חלומותיו מסמלים שבע שנים טובות ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות פתרון החלום, יישם פרעה את הצעותיו של יוסף לאגירת מזון בתקופת השפע, על מנת שיכלכל את העם בשנות הרעב. בדומה לסיפור התנ"כי, גם בתרבויות אחרות יש חשיבות לחלומות וטקסי חלום ופירוש חלומות הם חלק מהתרבות והפולקלור. בשבט האינדיאני "מוהבה" באמריקה. האמינו כי מיומנויות, שירים, מיתולוגיה וכשפים, נלמדים כולם דרך החלום. גם אצל האבוריג'ינים, ילידי אוסטרליה, החלום תופס מקום של כבוד במסורת ובמיתוס הבריאה. 

לחלומות יש מקום של כבוד בפולקלור של תרבויות רבות. יוסף מפרש לפרעו את החלום על הפרות | איור: delcarmat, Shutterstock

סיפור פופולרי נוסף, ספק אמיתי וספק אגדה, מספר על הכימאי אוגוסט קקולה (Kekulé), שחי במאה ה-19 וניסה להבין את המבנה המולקולרי של הבנזן, חומר המשמש כממס ובתעשיית הפלסטיק. בנזן (C₆H₆) היה ידוע כבר אז כתרכובת יציבה, אך הכימאים לא הצליחו להבין כיצד האטומים בו מסודרים באופן שיכול להסביר את יציבותו ואת תכונותיו הכימיות הייחודיות. כ-20 שנה לאחר שפיענח את מבנה הבנזן, טען קקולה שהיה לו חלום או חזיון, שבו ראה נחשים מתפתלים ונושכים את זנבם, מה שיצר צורה מעגלית. מתוך החלום הזה, קקולה הבין שייתכן שמבנה הבנזן הוא למעשה טבעת סגורה של אטומי פחמן, ולא מבנה פתוח כמו שחשבו קודם לכן. הצורה המעגלית הזו הובילה להבנה שמבנה הבנזן מורכב משישה אטומי פחמן הקשורים זה לזה בטבעת, כאשר כל אטום פחמן קשור לשני אטומי פחמן אחרים וגם לאטום מימן. הבנת המבנה היתה חשובה מכיוון שהיא עזרה להבין את טיב הקשרים בין האטומים ואת התכונות של הבנזן. סיפור זה ממחיש את התכונות הנבואיות שנקשרו לחלומות. קקולה סיים את נאומו ב"הבה נלמד לחלום, רבותיי, ואז אולי נגיע לאמת".

זיגמונד פרויד התייחס לחלומות ולתוכנם בספרו "פשר החלומות" (1899) וטען כי החלומות משקפים חלק מהלא מודע בנפש האדם. קרל יונג וחוקרים נוספים המשיכו לפתח את רעיונותיו של פרויד, ועד היום חלומות ותוכנם מהווים חלק בפסיכואנליזה ובהבנת נפש האדם. החלומות גם מאפשרים לנו לתרגל התמודדות עם מצבים מלחיצים בסביבה בטוחה, קצת כמו שברכבת הרים אנחנו חווים נפילה בעודנו חגורים, כך גם בזמן החלום, אנו יכולים לחוות מצבים מלחיצים או לא נעימים, ללא סיכון אמיתי. לשינה ובייחוד לשנת REM, יש תפקיד בעיבוד רגשי. חוקרים מסוימים מעריכים שסיוטים וחלומות שמעלים בנו רגשות שליליים הם חלק מתהליך של עיבוד רגשות לא פתורים. ניצולי שואה ופדויי שבי ממלחמת העולם השניה דיווחו שחוו חרדה בחלומותיהם, ומחקרים שבחנו שיקום של ניצולי השואה מצאו כי ניצולים שהשתקמו טוב יותר זכרו פחות חלומות כאשר העירו אותם משנת REM, ושהחלומות שלהם מורכבים פחות. 

לחלומות יש כנראה תפקידים בעיבוד רגשות לא פתורים. "חלומה של נערה" של הצייר הרוסי קרל בריולוב, 1833 | מקור: Аракаси, Wikipedia

לצלול אל החלום

תחום נוסף שמעורר עניין הוא חלומות צלולים – אלה חלומות שבהם אנחנו מודעים לכך שאנחנו חולמים, ולפעמים אף נהנים מהאפשרות להשפיע על ההתנהגות שלנו בחלום. יש מחקרים הטוענים שכמחצית מהאנשים יחוו חלום צלול בחייהם, אולם הממצאים הללו מבוססים על דיווחי הנבדקים עצמם, ואין דרך למדוד זאת באופן ישיר. אנשים יכולים להימשך לרעיון של מעבר בין מצבי תודעה שונים ולכן פותחו שיטות שונות המיועדות לאפשר חלימה של חלומות צלולים. סקירה של מחקרים הבוחנים שיטות שמעודדות חלומות צלולים העלתה כי שיטות כמו הערת הנבדקים באמצע הלילה וזכירת סימנים שונים הקשורים לחלום יעילות יותר משימוש בגירויים חיצוניים בזמן החלום (ריח, מגע, קול) או צריכה של תרופות מסוימות לפני שהנבדק נרדם. חוקרים גם בחנו אם היכולת לשלוט בתוכן החלום תוכל לסייע לסובלים מנדודי שינה או סיוטים אולם הממצאים אינם חד משמעיים. מנגד, יש הטוענים כי חלומות צלולים עלולים לרמז על השלכות שליליות כמו איכות שינה ירודה או בלבול בהבחנה בין מציאות ודמיון.

יש עוד הרבה מה לגלות בכל הנוגע לעולם החלומות, אבל המדע מתקדם כל הזמן בניסיון להבין את החלומות, יחד עם האתגרים בחקר התופעה. ישנן הצעות לכללים מנחים למחקר חלומות מדעי כמו  לחקור בתנאי מעבדה וכך לשלוט בתנאי השינה ולווסת באופן מבוקר את המעבר בין שלבי מחזור השינה של הנבדק. אפשרות אחרת היא להשתמש בנבדקים שיעברו אימון מקדים, כדי שיהיו מודעים יותר לתחושות הגופניות שהם חווים. 

בין אם אנו זוכרים את החלומות שלנו ובין אם לא, בזמן שאנו ישנים, המוח שלנו עסוק מאוד. בלילה ובזמן השינה מתרחשים תהליכים שמטרתם לעזור לנו לעבד, ללמוד ולהתמודד עם העולם סביבנו. אז בפעם הבאה שאתם הולכים לישון, שימו מחברת ליד המיטה וכתבו מה אתם זוכרים כשתתעוררו בבוקר – יתכן שתגלו שחוויתם הרפתקה לילית מרתקת!