מחקר של פרופ' לזלי וייט, שהתפרסם בפברואר 2005 בכתב העת "International Journal of Sport Nutrition and Exercise Metabolism", מאשר עובדה המוכרת לכולנו: לעומת פעילות גופנית באוויר הפתוח, פעילות גופנית בבריכה, או אפילו שהייה נייחת בתוך המים, גורמת רעב (או תיאבון) גדולים יותר.
המאמר מציין שהפרמטר המשפיע ביותר על הגברת התיאבון הוא טמפרטורת המים. אנשים שעסקו בפעילות גופנית במים בטמפרטורה של 20 מעלות צלסיוס צרכו בממוצע כ-44 אחוז יותר קלוריות לעומת אנשים ששהו במים בטמפרטורה של 33 מעלות צלסיוס ועסקו באותה פעילות גופנית.
מכאן נובע שלא עצם השהייה בתוך המים היא הדבר שמגביר את התיאבון, אלא טמפרטורת הסביבה. בהקבלה לכך ניתן לציין את העובדה המוכרת לכול שאנו נוטים לאכול יותר ולצבור "עודפים" במהלך חודשי החורף. ייתכן שמדובר ב"שריד אבולוציוני" מתקופות מחסור. כלומר, כאשר קר הגוף זקוק ליותר אנרגיה כדי לשמור על טמפרטורת גוף קבועה וגבוהה, לכן יש חשיבות לרמת אנרגיה גבוהה יחסית בתזונה.
בחמישים השנים האחרונות, יחד עם הקידמה והנוחות של חברת השפע המודרנית, אין יותר צורך בהזנה העודפת מכיוון שרובנו חיים ועובדים בסביבה מווסתת של מבנה סגור עם תנור או מזגן. השילוב של היעדר חשיפה לקור בצד הירידה בהיקף העבודה הפיזית והפעילות הגופנית ביטל למעשה את הצורך האבולוציוני באכילה מוגברת בטמפרטורה נמוכה, אבל צרכים שהוטבעו בגוף במשך מיליוני שנים לא משתנים אחרי עשורים ספורים של רווחה.
התמונה עובדה מויקיפדיה
הפתרון שמציע המאמר הוא לשהות או להתאמן במים בטמפרטורה גבוהה של 33 מעלות צלסיוס ויותר. מניסיוני האישי אני יכול לומר ששהייה של חצי שעה בתוך ג'קוזי חם בהחלט לא מעלה את התיאבון.
