האבנית היא משקע לבן אפרפר של סידן פחמתי הנוצר על פני גופי חימום של מים (fouling) כאשר המים הם "מים קשים" (מים המכילים יוני סידן, ביקרבונאט, יוני מגנזיום ולעיתים גם גופרית.
הצטברות אבנית על ברז, התמונה נלקחה מויקיפדיה
הגשם היורד הוא בעל pH חומצי מעט וזאת בין השאר בעקבות התמוססות של פחמן דו חמצני מהאוויר במים ויצירת חומצה פחמתית -H2CO3
החומצה הפחמתית המצויה במי הגשם ממיסה סלעי גיר והמלחים המומסים סידן-מימן פחמתי Ca(HCO3)2 מחלחלים עם המים עד למי התהום ומשם למי השתייה שלנו.
.jpg)
התמונה נלקחה מויקיפדיה
באופן דומה התהליך מתרחש בסלעי דולומיט ומוביל לשחרור מלחי מגנזיום.
כשאר המים מחוממים הסידן-מימן פחמתי מתפרק ומסיסות הפחמן הו-חמצני יורדת, לכן הוא משתחרר לאוויר והסידן הפחמתי שוקע (תהליך הפוך לתגובה שרשומה למעלה).
כדי לטפל באבנית ניתן להשתמש בחומץ או מלח לימון. שניהם יוצרים סביבה חומצית הגורמת לסידן הפחמתי להתמוסס.
אבנית בהגדלת מיקרוסקופ אלקטרוני, התמונה נלקחה מויקיפדיה
במסמך מטעם ארגון הבריאות העולמי (WHO, World Health Organization) נכתב כי אין הוכחות כי למים קשים יש השפעה על הבריאות. היו מספר מחקרים שהראו על קשר חלש בין כמות הסידן הפחמתי במים למחלות לב מסוימות אך ארגון הבריאות העולמי פסל מחקרים אלו בטענה שההוכחות אינן מספקות.
אחת האפשרויות לטפל במים קשים היא ע"י "ריכוכם".
פעולת הריכוך מתבצעת על ידי "חילוף-יונים"- הוצאת יוני הסידן והמגנזיום והחלפתם ביוני נתרן ואשלגן.
תופעה נוספת של הצטברות אבנית מתרחשת כאשר יוני סידן חיוביים במים מגיבים עם יונים שליליים שמקורם בסבון.
התוצאה היא אותו פס ידוע לשמצה הנראה באמבטיה או המשקעים הלבנים במקלחון.
בצורה דומה מצטברת גם אבן השן על השיניים.
מלחים שונים המכילים סידן ומגנזיום מגיבים עם יונים שליליים ושוקעים על השן. במקרה הזה הסכנה היא שיחד עם אבן השן שוקעים גם חיידקים היכולים להוביל לעששת.
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
