עזרה ראשונה עכברית

מה תעשו אם תיתקלו באדם חסר הכרה? בוודאי תזעיקו עזרה, תקראו לאמבולנס, ותנסו לדאוג לו בעצמכם עד שיגיע, עד כמה שאתם יכולים: תוודאו שהוא נושם, ואולי תטפלו בו בעזרת דפיברלטור, אם יש כזה בסביבה.

מה עושות חיות, אם הן רואות את אחד מבני מינן כשהוא מחוסר הכרה או פצוע? יש רק תצפיות בודדות ממקרים כאלו, ביניהן שימפנזים שנראו נוגעים בחבר מקבוצתם שאיבד את הכרתו ואף מלקקים את פצעיו, פילים שעוזרים לקרוביהם החולים, וגם דולפינים שתומכים בחבריהם שנמצאים במצוקה, ודוחפים אותם אל פני המים לנשום אוויר. כעת מתפרסם מחקר של חוקרים מארצות הברית, שבחנו באופן שיטתי את התגובה של עכברים לנוכחותו של עכבר חסר הכרה. הממצאים מראים שהדחף לעזור לחבר במצוקה נמצא גם אצל היונקים הקטנים הללו, ונראה שפעולותיהם, במיוחד משיכת הלשון החוצה וניקוי הפה מגורמים זרים, אכן יכולות לעזור לעכברים הפגועים להתאושש.

עכבר מנסה לעזור לחברו מחוסר ההכרה

טיפול מיוחד

הרעיון למחקר עלה במוחו של לי ז'אנג (Zhang), חוקר מוח באוניברסיטת דרום קליפורניה, כשהוא בחן את אחד העכברים במעבדתו תחת הרדמה, ואז החזיר אותו לכלוב להתאוששות. חברו לכלוב של העכבר ניגש אליו מיד, רחרח אותו, ואז החל להתנהג בצורה מוזרה, ללקק את עיניו ולנשוך אותו קלות באזור הפה. ז'אנג וצוותו הבחינו כמה פעמים בהתנהגות דומה, כאשר החזירו לכלוב עכברים שהיו עדיין תחת הרדמה. הם החליטו לבדוק את העניין: האם עכברים מגיבים אחרת לבני מינם כאשר הם מחוסרי הכרה?

החוקרים הכניסו לכלובים עכברים מורדמים ולכלובים אחרים עכברים ערים ופעילים, ובדקו את התנהגותם של העכברים שכבר נמצאו בכלוב במשך 13 הדקות לאחר מכן. הממצאים הראו הבדל ברור בין שני המצבים. קודם כל, העכברים הקדישו הרבה יותר תשומת לב לעכברים חסרי ההכרה: לאחר שעכבר מורדם הוכנס לכלוב, העכבר שכבר היה שם בילה לצידו בממוצע כמעט מחצית מזמנו, נוגע בו ונושך אותו; לעומת זאת, כשעכבר פעיל הוכנס לכלוב, חברו לכלוב הקדיש לו, בממוצע, פחות משישה אחוזים מזמנו.

גם הפעולות שנקטו העכברים היו שונות. "הם התחילו עם רחרוחים, עברו לנקות את הפרווה, ואז ביצעו פעולות מאוד גופניות ואינטנסיביות", תיאר זאת ז'אנג לאתר New Scientist. "הם ממש פתחו את הפה של העכבר ומשכו החוצה את הלשון". משיכת הלשון התבצעה ביותר ממחצית המקרים בהם העכבר היה מורדם, אך לא נראתה כשהעכבר היה ער ופעיל או ישן שינה טבעית. גם ליקוקי העין והנשיכות באזור הפה נשמרו רק עבור העכברים חסרי ההכרה.

העכברים נטו להראות את ההתנהגות הזו יותר כאשר העכבר המורדם היה מוכר להם, והיה שותף שלהם לכלוב במשך זמן מה. כשהיה מדובר בעכבר זר הם רחרחו אותו בעניין, אבל השקיעו פחות מאמצים בנשיכות ובמשיכות בלשון.

"הם התחילו עם רחרוחים, עברו לנקות את הפרווה… ומשכו החוצה את הלשון". עכבר מטפל בעכבר מורדם | איור: P. Cao et al., Sci. Adv. 11, eadq3874 (2025), CC BY 4.0

"תגובה למצב חירום"

מה המטרה של כל הפעולות הללו? החוקרים סבורים שהן נועדו לעזור לעכברים חסרי ההכרה להתעורר, ואומנם, העכברים המורדמים שקיבלו "טיפול" שכזה החלו לזוז ולחזור להכרה קצת יותר מוקדם מעכברים שלא קיבלו אותו. משיכת הלשון החוצה עשויה לפתוח את דרכי האוויר של העכבר, וכך לסייע לו אם הוא מתקשה לנשום. בנוסף, כשהחוקרים הניחו כדורים קטנים בפה של העכברים המורדמים, העכברים שטיפלו בהם הוציאו את הכדורים החוצה בכ-80 אחוזים מהמקרים. "זה היה החלק הכי מפתיע במחקר", אמרה הויז'ונג וויט טאו ( Whit Tao), חוקרת נוספת החתומה על המאמר, בראיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR. "אין ספק שיש שלפעולות שלהם יש השפעה מועילה". מחקר נפרד שפורסם לאחרונה אכן הראה שמשיכת הלשון מפעילה מעגל עצבי שמזרז את חזרתם להכרה של עכברים מורדמים.

וויט טאו הוסיפה שנראה שהיכולת לבצע את הפעולות הללו, והידע מתי לעשות אותן, הם מולדים, שכן לעכברים לא הייתה הזדמנות ללמוד אותם מאחרים. "זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים סוג כזה של 'תגובה למצב חירום' אצל חיות", ציינה.

 ג'יימס בורקט (Burkett), מדען מוח אמריקאי שלא היה מעורב במחקר, העיר שהעובדה שהעכברים העניקו טיפול מסור יותר לפרטים שהכירו מעידה על הפעלת שיקול דעת. "הם לא מגיבים בצורה אוטומטית למה שהם רואים. הם לוקחים בחשבון את המצב של העכבר ואת הזהות שלו כשהם מחליטים איך להגיב".

עם זאת, יש גם חוקרים שעדיין לא השתכנעו. מדענית המוח האמריקאית פגי מייסון (Mason) אמרה ל-NPR כי ייתכנו גם הסברים אחרים לפעולות של העכברים. למשל, יכול להיות שהם היו סקרנים למראה העכברים חסרי ההכרה, והנשיכות והליקוקים נועדו לבחון ולאסוף מידע, לא להעניק טיפול. הם אולי גרמו לעכבר המורדם להתעורר מהר יותר, אבל זה לא אומר שזאת הייתה מטרתם. "אם אני מפילה בטעות שטר של עשרים דולר ברחוב, ומישהו אחר מרים אותו, האדם הזה אולי קיבל עזרה, אבל אני לא עזרתי לו", אמרה. "[החוקרים במחקר החדש] גילו התנהגות מעניינת, אני לא חולקת על כך. אני חולקת על הפירוש שהם נותנים לה".

וויט טאו ענתה על כך שאם ההתנהגות נבעה מסקרנות, היינו מצפים לראות ירידה בפעולות הללו במשך המחקר, שנמשך חמישה ימים. עכברים, כמו בעלי חיים אחרים, בוחנים במיוחד דברים חדשים שלא ראו קודם לכן. לאחר כמה ימים העכבר המורדם כבר לא יהיה חידוש עבורם, ולכן ניתן לצפות שהם יאבדו ענין. "אבל ראינו בדיוק את ההפך", ציינה וויט טאו. "לא הייתה ירידה בהתנהגות הזו עם הזמן, ואפילו הייתה עלייה קטנה".

לא רק עכברים?

לא רק עכברים ואנשים מטפלים בבני מינם. שימפנזים עוזרים לחברם שנפל מעץ | צילום: Shimada, M., Yano, W., Sci. Rep. 13, 16661 (2023), CC BY 4.0

בניסיון להבין את המנגנון מאחורי התנהגות העכברים, בדקו החוקרים את הפעילות העצבית בכמה אזורים במוחם. החוקרים גילו שכשעכבר נתקל בעכבר מחוסר הכרה, תאי עצב מסוימים באזור במוח הקרוי היפותלמוס מפרישים רמות גבוהות של המוליך העצבי אוקסיטוצין, שמעורב בקשרים חברתיים, קשרי זוגיות, קשרים בין אם וצאצא ועוד. כאשר החוקרים גרמו לתאי עצב אלה להפסיק לפעול בזמן המפגש עם עכבר מורדם, הקדיש העכבר פחות זמן לניקוי הפרווה, לליקוקים ולנשיכות של חברו לכלוב חסר ההכרה. לעומת זאת, כאשר החוקרים גרמו לתאי העצב לפעול ביתר שאת, העכבר הגביר את האינטראקציות שלו עם העכבר המורדם, במיוחד אם הוא היה זר לו.

מחקר אחר, של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, התפרסם במקביל למחקר של ז'אנג ועמיתיו וחשף ממצאים דומים. במחקר זה הראו החוקרים שתאי עצב מסוימים באזור קטן במוח הקרוי אמיגדלה, שאחראי בין השאר לתגובות רגשיות ולוויסות התנהגות חברתית, קשורים לזיהוי של עכבר חסר הכרה ולתגובה כלפיו. הפעלה של תאי עצב אלה הגבירה את תגובת הטיפול בעכבר המורדם, ודיכוי פעילות התאים דיכא גם את הטיפול.

איך פעילות בשני אזורים שונים במוח קשורה לאותה התנהגות? במאמר מלווה לשני המחקרים מוסבר ששלוחות של תאי עצב מפרישי אוקסיטוצין בהיפותלמוס מגיעות לאמיגדלה, ולכן יכולות להשפיע על פעילות תאי העצב בה, שקשורים להתנהגויות חברתיות מסוימות.

אוקסיטוצין מעורב בקשרים חברתיים לא רק אצל עכברים אלא אצל מינים רבים נוספים, כולל בני אדם. העובדה שהוא מעורב בהתנהגות שנצפתה במחקר מצביעה על האפשרות שהתנהגות דומה נמצאת גם אצל בעלי חיים אחרים, ונשענת על אותו מנגנון מוחי. אנחנו יודעים שחולדות, מין קרוב מאוד לעכברים, עוזרות זו לזו ומשחררות את חברותיהן כשאלו כלואות בתא צר. מינים רבים, גם של יונקים וגם של עופות, חולקים מזון זה עם זה. אולי לא כל כך מוזר לחשוב שהם עשויים גם להעניק אחד לשני עזרה ראשונה בעת הצורך.