טכנולוגיית הסיבים של האדם הקדמון

מדוע נקראת תקופת האבן על שם האבנים דווקא?

לכאורה, התשובה פשוטה מאוד: תקופת האבן נקראת כך משום שהאנשים שחיו אז השתמשו בכלים מאבן. האם אבנים היו חומר הגלם היחיד שלהם? מובן שלא. הם השתמשו גם בעצמות של בעלי חיים, ובעיקר – בהרבה מאוד חומרים מהצומח. מחניתות עשויות עץ ועד מחצלות עשב לשינה, עולמם של בני תקופת האבן היה מלא בכלים ובחפצים אחרים שהוכנו מצמחים. כמובן, כלי אבן משתמרים טוב הרבה יותר מחפצים עשויים עץ או עשב. לכן יש בידינו מידע רב על טכנולוגיות שונות של ייצור כלי אבן, מתי כל אחת מהן התפתחה ובאיזה אזור של העולם, בעוד שעל טכנולוגיות ייצור של חפצים מחומרים שמתכלים בקלות ידוע לנו מעט מאוד. זו גם הסיבה שהתקופה כולה קרויה על שם האבן – לאו דווקא החומר העיקרי שבו אותם אנשים השתמשו, אלא החומר שמרכיב כמעט את כל הכלים ששרדו עד היום. 

בין הטכנולוגיות של האנשים הקדומים שמור מקום של כבוד לסיבים. סיבים דקים וחזקים הם שימושיים מאוד: אפשר לשזור אותם לחבלים, שמשמשים בבניית סוכות, סירות ועוד; לקלוע אותם לסלים שבאמצעותם ניתן לסחוב בקלות חפצים ממקום למקום; או לארוג אותם לבדים, שמהם אפשר להכין בגדים או כיסויים למחסה ארעי. 

הראיות הישירות הקדומות ביותר לשימוש בסיבים, פתיל עשוי מקליפת עץ, נמצאו בהולנד והוא תוארך לכ-50 אלף שנים לפני זמננו. נראה שהיוצרים שלו לא היו אבותינו, אלא קרובי משפחתנו הניאנדרטלים. אחד הממצאים המוקדמים ששויכו למין שלנו הוא כמה סיבים שזורים יחדיו בני כ-19 אלף שנים, שנמצאו בישראל ליד הכנרת.  

ממצאים לא ישירים שמעידים על שימוש בסיבים וחוטים הם עתיקים הרבה יותר, שכן הם מבוססים על חומרים עמידים יותר. אחד המוקדמים שבהם מגיע גם הוא מישראל: במערת קדומים שמדרום לנצרת נמצאו קונכיות מחוררות, שסימני הבלייה עליהן מעידים שנתלו על חוט, כנראה לקישוט. הן תוארכו ל-120 אלף שנים לפני זמננו. 

במחקר חדש, חוקרים מהפיליפינים מצאו ראיות לקיומה של טכנולוגיה ליצירת סיבים בארצם, מלפני 39 אלף שנים – רק כמה אלפי שנים לאחר שבני המין שלנו הגיעו לאזור לראשונה. לא מדובר בסיבים עצמם, אלא בכלי אבן ששימשו ליצירתם. איך יודעים החוקרים שלכך שימשו הכלים? כי יש קהילות בפיליפינים שבהן אנשים עדיין מייצרים סיבים בצורה דומה, ובעזרת כלים דומים – אבל עשויים מתכת. 

האנשים במערה באי פלאוואן שבפיליפינים ידעו לייצר סיבים באמצעות כלי אבן לפני כ-39 אלף שנה. התרשמות האמנית |  מקור: Carole Cheval - Art'chéograph, Xhauflair & Averion, CC-BY 4.0

ללמוד מהמומחים של היער

החוקרים הבחינו שכלי האבן, שנמצאו במערה באי פלאוואן שבפיליפינים, נושאים סימנים לשימוש בהם: חלקים מסוימים מהאבן היו חלקים משפשופים חוזרים ונשנים, אחרים היו מחורצים. כדי לבדוק איך הסימנים הללו היו עשויים להיווצר, הם פנו לאנשי הפלאוואן, פיליפינים ילידים שחיים באזור המערה. "רציתי ללמוד מהמומחים של היער", אמרה הרמין אופלייר (Xhauflair), שהובילה את המחקר, לאתר Science News. 

החוקרים חיו יחד עם קהילות שונות של פלאוואן במשך שלושה חודשים, וצפו באנשיהן משתמשים בכלים, בין השאר לייצור ועיבוד סיבים לחבלים. כדי לעשות זאת, הם מסירים שכבות מגבעולים של במבוק ועצי דקל, כפי שניתן לראות בסרטון. החוקרים יצרו כלי אבן לפי הכלים שמצאו במערה, והשתמשו בהם ליצירת סיבים, בטכניקה שלמדו מאנשי הפלאוואן. 

כאן אפשר לראות את אופלייר מעבדת סיבים עם כלי האבן שייצרה:

בשלב הבא, החוקרים השוו את סימני הבלייה והחריצים שנותרו על כלי האבן החדשים שבהם השתמשו לסימנים על כלי האבן העתיקים מהמערה, וראו שהם דומים מאוד. מכך הסיקו שהאנשים שחיו במערה לפני 39 אלף שנים השתמשו בכלים באותה צורה, ולאותה מטרה: יצירת סיבים. 

"המחקר חושף שטכנולוגיית סיבים הייתה קיימת בדרום-מזרח אסיה מוקדם משחשבנו", אמרו החוקרים בהודעה לעיתונות. "זה אומר שלקבוצות הפרה-היסטוריות שגרו במערה הייתה יכולת ליצור סלים ומלכודות, וגם חבלים שיכלו לשמש בבניית בתים, בשיט סירות, בציד עם קשת וחץ וביצירת חפצים מורכבים".

לצד תרומתו להבנת ההתפתחות הטכנולוגית באיים, המחקר גם מדגים את החשיבות שעשויה להיות לעבודה בשיתוף עם אנשים שגרים באזור שבו התגלו הממצאים, מקהילות ששימרו כישורים וידע מלפני אלפי שנים. "השילוב של ידע ילידי, והניסויים עם כלי אבן על מגוון רחב של צמחים, מחזקים את האמון שלי בתוצאות", אמר הארכיאולוג ריצ'רד פולאגאר (Fullagar), שלא היה מעורב במחקר. "יש ראיות חזקות לכך שהכלים העתיקים שימשו לחיתוך סיבים".