כששימפנזה מרימה זרוע,
למה היא מתכוונת?

אם עניתם "תן לי מהאוכל שאתה אוכל", צדקתם. ומתברר שאתם לא האנשים היחידים שמסוגלים להבין את קופי האדם: מחקר חדש מראה שלבני אדם יש הבנה אינטואיטיבית של מחוות הגוף בהם משתמשים בעלי החיים הקרובים אלינו.

מחוות משותפות

קופי אדם משתמשים, כמובן, בקולות כדי לתקשר זה עם זה. אמנם כמו לשאר החיות אין להם שפה של ממש, אבל בעזרת הקריאות שלהם הם מאיימים, מראים שהם מפחדים, מודיעים על גילוי מזון מבוקש, ושולחים מגוון מסרים נוספים. מלבד הקולות, יש להם עוד שיטה להסביר אחד לשני מה הם רוצים: דרך תנועות של הידיים והגוף. לעתים קרובות, המחוות האלו מעבירות מסרים מורכבים, שכוללים את הרצונות והבקשות שלהם זה מזה. בהשוואה לקולות, "הם משתמשים במחוות גוף בצורה שהיא יותר דמויית-שפה", אמרה קריסטי גרהם (Graham), שהובילה את המחקר, בריאיון לסיינטיפיק אמריקן. "לפיכך, יש תיאוריה לפיה מוצא השפה האנושית הוא מהתנועות הללו".

רוב הרפרטואר של מחוות הגוף משותף לקופי האדם השונים – שימפנזים, בונובו, גורילות ואורנגאוטנים. היות שכך, ניתן לשער שהרפרטואר הזה היה קיים גם אצל האב המשותף של כל קופי האדם. אלא שאותו אב משותף הוא גם אביו הקדמון של מין נוסף שחי היום – אנחנו, בני האדם. למעשה, מבחינה אבולוציונית השימפנזים והבונובו קרובים אלינו יותר משהם קרובים לקופי האדם האחרים. "אז תהינו אם בני האדם שמרו על היכולת להשתמש ולהבין את מחוות הגוף של קופי האדם", אמרה גרהם בריאיון לניו-יורק טיימס.

הבעיה העיקרית עם חקר מחוות גוף אצל בני אדם, היא שיש לנו שפה. "בעזרתה אנחנו יכולים לבקש דברים בצורה יותר מדויקת ויותר מנומסת", העירה גרהם. השימוש בשפה העביר את מחוות הגוף לתפקיד משני, או תומך. אנחנו עדיין משתמשים בהן, כמובן, אך הן לא צריכות לשאת בעול של הבהרת הרצונות שלנו לבדן. בנוסף, במקרים רבים מחוות גוף כמו אלו שאנחנו רואים אצל קופי האדם יתפרשו אצלנו כגסות רוח. אם תרצו לבקש אוכל, למשל, סביר מאוד שלא תדחפו את ידיכם לעבר הפה של אדם אחר בעודו אוכל. לעומת זאת, תינוקות, שעדיין לא למדו לדבר וגם לא נימוסים, עשויים לעשות זאת. ואמנם, מחקרים קודמים הראו שתינוקות משתמשים במחוות גוף שלקוחות מהרפרטואר של קופי האדם.

אנשים ענו נכונה יותר מ-50 אחוז מהפעמים. לפטופ עם שאלון לבדיקת יכולת בני אדם להבין מחוות קופי אדם | צילום: Kirsty E. Graham (CC BY 4.0)

הדמיון גדול מהשוני

במחקר החדש, גרהם ועמיתתה קתרין הובייטר (Hobaiter) החליטו לבדוק אם בני אדם בוגרים מסוגלים לזהות את המחוות של קופי האדם, גם אם הם אינם משתמשים בהן. בשלב הראשון, החוקרות אספו עשרות סרטונים המראים שימפנזים ובונובו מבצעים מחוות גוף שונות. הן הסיקו את הכוונה של המחווה לפי התגובה של קוף האדם שאליו היא הייתה מכוונת, כאשר התגובה הזו סיפקה את מבצע המחווה. למשל, בדוגמה שבראש הכתבה, אפשר לדעת שהנגיעה בפיו של הבונובו האוכל נועדה לגרום לו לחלוק מזון, כי כאשר הבונובו שביצע את הנגיעה קיבל מהאוכל, הוא הפסיק לגעת בפה של חברו. בסרטונים שעלו לרשת, גרהם והובייטר הורידו את התגובה, והשאירו רק את המחווה עצמה.

אז פנו החוקרות לציבור הרחב וביקשו ממנו להשתתף במחקר דרך האינטרנט. כל משתתף ראה עשרים סרטונים, וענה מה לדעתו קוף האדם התכוון להביע, מבין ארבע תשובות אפשריות. זה, למשל, היה אחד הסרטונים. מה לדעתכם מבקש השימפנזה שמגרד את זרועו?

5,656 אנשים ענו על השאלון, והתוצאות הראו שהם בחרו את התשובה הנכונה יותר מחמישים אחוז מהפעמים – בעוד אם הם היו עונים באופן אקראי, היינו מצפים לתוצאה של 25 אחוזים. לפחות במידה מסוימת, אם כך, בני אדם אכן מבינים את שפת הגוף של קופי האדם. "אנשים בלי שום ניסיון, ובלי לראות את התגובה או ההתנהגויות של קופי האדם מסביב, יכולים להבין למה השימפנזים והבונובו מתכוונים במחוות שלהם", אמרה גרהם. "אולי זה משהו שחלקנו עם האב המשותף שלנו, ונשאר אצלנו".

היכולת שלנו להבין את המחוות של קרובינו קופי האדם מראה שהדמיון בינינו גדול מהשוני, הוסיפה גרהם. "בני אדם הם ממש מגניבים, אבל לא כל היכולות שלנו הן ייחודיות רק לנו".