האם כלבים בוכים משמחה כשהם רואים אותנו?, שירי הלווייתנים שמקיפים את העולם, פעילות גופנית נגד אי-ספיקת לב וגירוי חשמלי לשיפור הזיכרון
מה חדש?
-
האם כלבים בוכים משמחה כשהם רואים אותנו?
-
שירי הלווייתנים שמקיפים את העולם
-
פעילות גופנית נגד אי-ספיקת לב
-
גירוי חשמלי לשיפור הזיכרון
האם כלבים בוכים משמחה כשהם רואים אותנו?
כשכלבים פוגשים את בעליהם אחרי פרידה של כמה שעות, נראית אצלם עלייה ברמת ההורמון אוקסיטוצין, שקשור ליצירת קשרים חברתיים. במחקר חדש הראו חוקרים מיפן שבמפגש כזה הכלבים גם דומעים. הדמעות אומנם לא ניגרות על לחייהם, אך הן ממלאות את עיניהם. אם זה נכון, מדובר בבעל החיים הראשון הידוע לנו, פרט לאדם, שדומע בתגובה לרגש.
החוקרים בדקו את כמות הדמעות בעיניהם של 18 כלבים בחמש הדקות הראשונות אחרי מפגש עם בעליהם, ומצאו שהן הכילו יותר דמעות בהשוואה לזמנים אחרים. הגורם לכך הוא אוקסיטוצין, והראיה לכך היא שכאשר טפטפו לעיניהם של הכלבים תמיסה שמכילה את ההורמון, נפח הדמעות שלהם עלה.
הדמעות הכלביות משפיעות, כנראה, על בני האדם: החוקרים צילמו את הכלבים לפני ואחרי שטפטפו לעיניהם נוזל, כך שהן נראו מלאות דמעות. נבדקים שדירגו את התמונות נטו לציין שהכלבים עם ה"דמעות" עוררוי בהם יותר רגשות חיבה ורצון ללטף. עם זאת, לא כל אנשי המקצוע בטוחים שלכלבים יש אכן דמעות רגשיות, ודרושים מחקרים נוספים כדי לאשש את זה. לכתבה באתר.
דמעות שמחה של כלבים | מקור: shutterstock, Berezovaya Nonna
שירי הלווייתנים שמקיפים את העולם
לווייתנים הם בין בעלים החיים הבודדים שלומדים זה מזה את הקריאות והשירים שהם משמיעים. כל שנה, באזורי רבייה ברחבי האוקיינוסים, זכרים של לווייתנים גדולי סנפיר (Megaptera novaeangliae) שרים שירים מורכבים שנמשכים עד חצי שעה. מדי פעם אחד הזכרים משנה את השיר, ואחרים עשויים לחקות אותו, כך שהשיר החדש מתפשט באוכלוסייה, ויכול אף לעבור לקבוצות אחרות.
במחקר חדש, חוקרים מבריטניה וממדינות נוספות הראו ששירי הלווייתנים מתפשטים במהירות מסביב לעולם: מחופי אוסטרליה מזרחה לאיי פולינזיה הצרפתית, ומשם עוד אלפי קילומטרים לחופי אקוודור בדרום אמריקה. התפשטות השירים התרחשה בתוך שנתיים-שלוש בלבד. "חצי משטח כדור הארץ מחובר מבחינה קולית עבור הלווייתנים", אמרה לניו יורק טימס אלן גרלנד (Garland), החוקרת הבכירה החתומה על המאמר. "זה מטורף".
חוקרים שלא לקחו חלק במחקר מספרים ששמעו שירים דומים גם אצל לווייתני האוקיינוס האטלנטי, כך שיכול להיות שהשירים התפשטו אף יותר. זוהי דוגמה לאבולוציה תרבותית מהירה, כלומר של מנהגים ולא של גנים, שעד כה הכרנו בעיקר אצל בני האדם. קריאה בהרחבה (באנגלית)
לוויתן גדול סנפיר Martin Prochazkacz, Shutterstock
פעילות גופנית נגד אי-ספיקת לב
אי-ספיקת לב היא מחלה כרונית המחמירה עם הזמן, שבה הלב מתקשה להתמודד עם דרישות הגוף לחמצן. החולים בה חשים עייפות, קשיי נשימה וירידה משמעותית באיכות החיים. פעילות גופנית מיטיבה עם החולים כיוון שהיא מחזקת את שריר הלב ומפחיתה את גורמי הסיכון של המחלה, ביניהם סוכרת ויתר לחץ דם.
חוקרים מבריטניה בחנו את הרגלי הפעילות הגופנית של 94,739 נבדקים בריאים בני 73-37 ומדדו את הפעילות הגופנית שלהם במשך שבוע שלם באמצעות מד תאוצה שענדו על היד. שש שנים לאחר מכן הם הוזמנו לבדיקה גופנית מקיפה. נמצא שנבדקים שביצעו פעילות גופנית מתונה של 300-150 דקות בשבוע, או פעילות גופנית מאומצת של 150-75 דקות בשבוע נמצאו בסיכון מופחת משמעותית לסבול מאי-ספיקת לב.
אף על פי שכנראה לא מספיק למדוד פעילות במשך שבוע אחד כדי לדעת את ההרגלים הקבועים של בני אדם, זה נכון להיום אחד המחקרים הבודדים שבחן באופן אובייקטיבי ומדיד את ההשפעה של פעילות גופנית על הסיכון לפתח אי-ספיקת לב. קריאה בהרחבה (באנגלית). למחקר המלא (באנגלית).
גירוי חשמלי לשיפור הזיכרון
אחת ההשפעות הניכרות של ההזדקנות היא הידרדרות הזיכרון, שגורמת סבל רב למיליוני אנשים. במאמר חדש הדגימו חוקרים שיטה פשוטה יחסית לשימוש ולא חודרנית, שעשויה לעזור לאנשים מבוגרים לשמר טוב יותר את הזיכרון שלהם.
בניסוי, שבו השתתפו 150 אנשים בריאים מגיל 65 ומעלה, ביצעו הנבדקים מטלת זיכרון מילים פשוטה. תוך כדי כך החוקרים גירו אזורים מסוימים במוחם בזרם חשמלי חלש, באמצעות כובע עם אלקטרודות שחבשו על ראש הנבדקים. בעקבות הגירוי, שארך 20 דקות פעם ביום במשך ארבעה ימים, חל שיפור בביצועי הנבדקים במטלת הזיכרון, שניכר גם חודש לאחר שנערך האימון. השיפור היה גדול במיוחד אצל נבדקים שהפגינו יכולות נמוכות יחסית בתחילת הניסוי.
המחקר הזה הוא עדיין רק ראיה ראשונית להצלחת השיטה, וייתכן גם שההצלחה במטלת הזיכרון שנעשה בה שימוש לא משקפת את יכולת הזיכרון הנדרשת במציאות. למרות זאת מדובר בממצא מבטיח, ובעתיד, לאחר מחקרים נוספים, אולי יעשה שימוש בשיטה הזאת לטיפול באנשים מבוגרים ואף במי שזיכרונם הידרדר עקב מחלות מוח ניווניות. למאמר המקורי (באנגלית).
מהלך הניסוי | מקור: Robert Reinhart