מאדים נוחת בישראל, למה תינוקות צוחקים כמו קופי אדם? מי גידל את העוף המסוכן בעולם ואיך אפשר להעלים משהו בעזרת גלי קול? המחקרים החדשים של השבוע
מה חדש?
- מאדים נוחת בישראל
- למה תינוקות צוחקים כמו קופי אדם?
- פועמים בקצב אחד
- גלימת היעלמות קולית
- העוף המסוכן בעולם
במכתש רמון תתחיל היום "משימה אנלוגית" מתקדמת במיוחד, המדמה פעילות של אסטרונאוטים על פני מאדים. המשימה היא פרי שיתוף פעולה בין סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה לבין פורום החלל האוסטרי, המתמחה בהדמיה של משימות מאדים באזורים דומים גיאוגרפית בכדור הארץ. שישה אסטרונאוטים אנלוגיים, שנבחרו בהליך מיון ממושך ועברו אימונים רבים, יתגוררו במשך שלושה שבועות במבנה המדמה בסיס פעילות על מאדים, וייצאו החוצה רק בחליפות חלל, לפעילות מחקר. הם יהיו מנותקים מהעולם פרט לקשר עם מרכז הבקרה באוסטריה, שגם הוא ינוהל בעיכוב מכוון של עשר דקות, בדומה לתקשורת עם מאדים. האסטרונאוטים, בהם אלון טנצר מישראל, יבצעו עשרות ניסויים בתחומי הרפואה, הביולוגיה, ההנדסה, מדעי ההתנהגות, הגיאולוגיה ועוד, ויבחנו טכנולוגיות שעשויות לסייע בעתיד למשימות מאוישות למאדים וליעדים נוספים. לכתבה המלאה
אילוסטרציה אמנותית של אסטרונאוט על מאדים, קרדיט: Image Credit: NASA/JPL-Caltech
איתי נבולמה תינוקות צוחקים כמו קופי אדם?
צחוק הוא מרכיב חיוני בתקשורת שלנו כבני אדם – אך אנחנו איננו היחידים שצוחקים. גם השימפנזים וקופי הבונובו, שהם קרובי המשפחה האבולוציוניים הדומים לנו ביותר, משמיעים קולות צחוק כשהם משחקים זה עם זה
במחקר שנערך לאחרונה מצאו חוקרים מהולנד שצחוקם של תינוקות צעירים, בני שלושה או ארבעה חודשים, דומה לצחוקם של קופי האדם: כמוהם, התינוקות השמיעו קול גם כששאפו אוויר וגם כשנשפו אותו החוצה. אך כשתינוקות מתבגרים מעט, גם צחוקם משתנה והופך דומה לצחוקם של בני האדם בוגרים, שמוציאים קולות צחוק בעיקר בזמן הנשיפה.
מה גורם לשינוי? החוקרים משערים שהוא נובע, לפחות בחלקו, מהתגובה שהתינוק מקבל מהוריו כשהוא צוחק: צחוק בזמן נשיפה נשמע חזק יותר ולכן מקבל חיזוק משמעותי יותר. בנוסף, מערכת הנשימה ומנגנון השמעת הקול של התינוק משתנה ומתפתחת במהלך השנה הראשונה לחייו, וגם זה משפיע כנראה על התפתחות הצחוק שלו.לקריאה בהרחבה (באנגלית)
קוף שימפנזה צוחק, קרדיט: SeNeKa Photo, shutterstock
פעימות הלב נחשבות לתהליך אוטונומי בגופנו, כלומר כזה שאינו נשלט באופן מודע. שינויים בקצב הלב מיוחסים לרוב לפעילות אוטונומית, וקשורים לתגובות רגשיות או לפעילות פיזית כגון מאמץ.
קבוצת חוקרים בינלאומית שיערה שגם עיבוד מידע יכול להשפיע על תזמונן של פעימות הלב, אך רק כשאנו מודעים לו. כדי לבדוק זאת השמיעו החוקרים סיפור או הציגו סרטון הדרכה ל-26 נבדקים. הם מצאו שכאשר הנבדקים היו קשובים לחוויה, ודעתם לא הוסחה, קצב הלב שלהם הסתנכרן ולבבותיהם פעמו בתזמון דומה אפילו אם היו בחדרים שונים או נחשפו לחוויה במועד אחר. התופעה לא נובעת ממעורבות רגשית בסיפור, מאחר שהיא התרחשה גם בעקבות שמיעת סיפור עלילתי וגם בצפייה בסרטוני הדרכה משעממים.
החוקרים ציינו כי מעבר ליישומים הברורים של מדידת רמת הקשב של אנשים לחוויה מסוימת, שיטת המדידה שלהם יכולה לסייע בגילוי סימנים של הכרה או קשב אצל מטופלים שמצויים במצב צמח, הודות לסנכרון קצב הלב. לקריאה בהרחבה (באנגלית) למחקר המקורי (באנגלית)
ספיר חבושה-לאופרכשגלי קול פוגעים במשהו, חלקם מוחזר ממנו ואפשר ללמוד מההחזר הזה על קיומו. כך פועלות מערכת הסונאר לאיתור כלי שיט, וגם מערכת הניווט של עטלפים. מדענים מהמכון הטכנולוגי בציריך (ETH) הצליחו לאחרונה להעלים עצמים מפני ניסיונות לאתר אותם באמצעות גלי קול. "גלימת ההיעלמות" הזאת מורכבת מטבעת פנימית של רמקולים סביב העצם המוסתר ומטבעת חיצונית של מיקרופונים. גל קול שנשלח לעבר העצם המוסתר מגיע קודם אל טבעת המיקרופונים. מהם מגיע המידע למעבד מהיר, שמחשב איזה גל קול יש לייצר ברמקולים כדי לגרום להתאבכות הורסת בין הגל שבא מבחוץ לגל המשודר מהרמקולים, וכך להסתיר לגמרי את הגלים, כאילו העצם אינו קיים.
לפיתוח עשויים להיות שימושים מחקריים וצבאיים, והוא אפילו יכול לתרום לשיפור האקוסטיקה במבנים. לכתבה באתר
היעלמות אקוסטית דו-ממדית. טבעת הרמקולים במרכז, וטבעת המיקרופונים סביבה | צילום: ETH Zurich / Astrid Robertsson
יפתח דיבוןהעוף המסוכן בעולם
קזואר הוא עוף גדול חסר יכולות תעופה, הקרוב לאֶמוּ. הוא חי בגינאה החדשה, איי ארו ואוסטרליה. די במבט אחד בו כדי להבין שהדינוזאורים לא נכחדו: הוא גבוה ומסיבי, לראשו קסדה וגופו מכוסה בנוצות דמויות פרווה. רגליו החזקות מסתיימות בשלוש אצבעות, שלאמצעית מהן טופר באורך של 12 ס"מ, שמאפשר לו להרוג אדם בבעיטה. זהו עוף חם מזג שלא כדאי להתקרב אליו, אך מחקר חדש מראה שלפני כ-18 אלף שנה, בני אדם בגינאה החדשה צדו אותו, ליקטו את ביציו ואולי אפילו גידלו את אפרוחיו. על סמך בחינה של קליפות ביצים מאובנות הסיקו החוקרים שתושבי האי אספו ביצים זמן קצר לפני בקיעתן. ייתכן שהם בישלו את העובר בעודו בביצה, או שהניחו לאפרוחים לבקוע. בניגוד לבוגרים, אפרוחי הקזוארים רגועים, וקל להעבירם ממקום למקום, ואכן עד היום המקומיים באיים מגדלים אפרוחי קזואר למגוון צרכים.
ההבנה שהתושבים הקדומים ידעו לאסוף את הביצים בזמן הנכון, והעובדה שהקזוארים שרדו בשלום את חדירת בני האדם לאיים, מראות שבני האדם ידעו להשתמש במשאב הזה בחוכמה ובצורה מבוקרת. זוהי אחת הראיות הקדומות ביותר לגידול יזום של עופות, כמעט עשרת אלפים שנה לפני ביות התרנגולת. למחקר המקורי (באנגלית)
אבא קזואר שומר על שני אפרוחים. צילום: Arjan Haverkamp, Flickr
נעם לויתן
