מינהל המזון והתרופות האמריקאי אישר לשימוש משאבת אינסולין שמדמה את פעולת הלבלב ומפקחת על רמות הסוכר באופן מותאם לכל חולה
רפואה מותאמת אישית היא החלום של כל מטופל וכל רופא. מי לא היה רוצה לקבל טיפול שמתאים בדיוק לפיזיולוגיה האישית שלו? מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) אישר לשימוש מערכת חדשני של לבלב מלאכותי. ייחודה של המערכת, שעדיין לא נכנסה לסל התרופות הישראלי, הוא בכך שהיא מנטרת את רמות הסוכר בדם של המטופל ומזריקה לו באופן אוטומטי את כמות האינסולין שהוא צריך.
המערכת פותחה במרכז לחקר הסוכרת באוניברסיטת וירג'יניה ומיועדת לחולי סוכרת מסוג 1 (שכונתה בעבר "סוכרת נעורים"). החולים במחלה הכרונית הזאת סובלים מפגם בלתי הפיך בתאי בטא בלבלב, המייצרים אינסולין – הורמון חיוני לוויסות מאזן הסוכר (גלוקוז) בגוף. ההורמון מאפשר לסוכר לעבור מהדם לתוך תאי הגוף, שמשתמשים בו להפקת אנרגיה, ובלעדיו רמת הסוכר בדם עולה. כשריכוז הסוכר בדם נשאר גבוה לאורך זמן, עלולים להיגרם נזקים בלתי הפיכים למערכת הלב וכלי הדם, לכליות, לעיניים ולעצבים.
כדי למנוע את סיבוכי המחלה, חולי סוכרת חייבים לעקוב אחרי רמת הסוכר בגופם לאורך כל שעות היממה ולהזריק לעצמם מנות אינסולין לפי הצורך. כדי לחסוך מעצמם דקירות חוזרות ונשנות, יש חולים שמעדיפים להשתמש במשאבת אינסולין. מדובר בהתקן שהחולים נושאים על גופם ומזריק להם מנות מוגדרות קטנות וקבועות של אינסולין לאורך כל שעות היום והלילה, ומנות מוגדלות אחרי הארוחות.
מערכת Dexcom שאושרה לשימוש לניטור והזרקה אוטומטית של אינסולין | צילום: אתר היצרן
ויסות משודרג
המשאבות האלה פועלות באותה צורה אצל כל המטופלים, ולא מסוגלות לשמור על רמה יציבה ותקינה של סוכר בדם, בצורה שמותאמת לכל מטופל. סטיות מהטווח התקין של רמת הסוכר בדם, ובמיוחד חריגות קיצוניות, עלולות להוביל לתגובות מסוכנות של הגוף. כשרמת הסוכר נשארת גבוהה לאורך זמן, הדם עלול להפוך חומצי ולגרום נזקים למוח, ללב ולכליות. המצב ההפוך, של ירידה חדה מדי בריכוז הסוכר בדם, עלול להיות קטלני, שכן המוח הוא צרכן האנרגיה המשמעותי ביותר בגוף והוא זקוק לאספקה שוטפת של גלוקוז.
כדי למנוע חריגות כאלה פיתחו החוקרים מערכת שמחקה את פעילות תאי הלבלב. היא מנטרת באופן רציף את רמת הסוכר בדם, ומתאימה את כמות האינסולין המוזרקת לפי הצורך. פיתוח המשאבה החדשה ארך קרוב לעשר שנים, ולאחרונה התקיימו ניסויים קליניים שבהם הישוו בין קבוצת מטופלים שהשתמשה במערכת הלבלב המלאכותי החדשה לבין קבוצת ביקורת שהשתמשה במשאבת אינסולין רגילה. המכשיר החדש הביא לירידה משמעותית במשך הזמן שבו החולים סבלו מעודף סוכר בדם או מתת-סוכר, ועלייה של 11 אחוז במשך הזמן שבו רמת הסוכר שלהם הייתה תקינה.
אף שמערכות אוטומטיות אינן חפות מתקלות טכניות, ובמהלך הניסוי נרשם מקרה יחיד שבו משאבה הפסיקה לעבוד והמטופל הגיע למצב של דם חומצי, המערכת מציגה הבטחה גדולה. יש חשיבות עצומה לפיתוח שיטות שיעזרו בהתמודדות עם מחלה שהפכה למגפה בעולם המערבי, וכל שיפור בתחום מבורך
