הטעם המתוק של העייפות

כבר שנים ידוע ששלילת שינה מגבירה את התשוקה למזון עתיר קלוריות. ידוע גם שיש קשר בין שלילת שינה לעלייה ברמת האנדוקנבינואידים – מולקולות טבעיות מעוררות תיאבון, שפועלות על אותם קולטנים במוח כמו הקנאביס. אחד מהמנגנונים שהוצעו להשפעה של האנדוקנבינואידים על התיאבון הוא מעורבותם בעיבוד מידע מחוש הריח. הרי כל מי שעבר אי פעם ליד מאפייה לפנות בוקר יודע עד כמה הניחוחות העולים ממנה מפתים.

עם זאת, ההשערה הזו,לפיה השפעת האנדוקנבינואידים על תיאבון בעקבות שלילת שינה עוברת דרך חוש הריח, מעולם לא נבדקה על בני אדם. זה בדיוק מה שעשו  הנוירולוג ת'ורסטן קאהנט (Kahnt) מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו וצוותו, במחקר שפורסם בכתב העת "eLIFE".

מזון עתיר אנרגיה

החוקרים חילקו 25 נבדקים לשתי קבוצות. כל הנבדקים ישנו שבעה לילות כרגיל, ובלילה השמיני קבוצה אחת ישנה שמונה שעות והאחרת הסתפקה בארבע שעות שינה בלבד. למחרת אכלו כולם ארוחה מאוזנת ואחריה עברו בדיקת דם למדידת רמות האנדוקנבינואידים ודימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) לבדיקת פעילות מוחם. לאחר מכן הם הוזמנו לאכול כאוות נפשם ממזנון פתוח.

כצפוי, אצל הנבדקים שישנו מעט נמצאו רמות גבוהות יותר של אנדוקנבינואידים. אולי במפתיע, הם לא דיווחו בשום שלב על רעב גדול יותר מאלה שישנו כרגיל, וגם צרכו אותה כמות קלוריות בארוחה השנייה, שבה יכלו לאכול ללא הגבלה, כמו חברי הקבוצה השנייה. עם זאת, שלילת השינה הובילה להעדפה של מאכלים מתוקים יותר – למשל סופגנייה במקום מאפין אוכמניות. נמצא גם קשר סטטיסטי בין העלייה ברמות האנדוקנבינואידים לעלייה בהעדפה למזון עתיר אנרגיה: ככל שרמות הקנבינואידים היו גבוהות יותר, כך הנבדקים העדיפו יותר מזון עם הרבה סוכר או שומן.

שלילת השינה הובילה להעדפה של מאכלים מתוקים יותר. אילוסטרציה של אדם במדיטציה חושב על מאכלים מתוקים | Shutterstock

הריח המתוק

כדי לבחון איך כל זה מתקשר למנגנוני עיבוד הריח במוח, החוקרים ביצעו כאמור סריקת fMRI של הנבדקים לפני הסעודה השנייה. במהלך הסריקה נתנו להם להריח ריחות שונים של מזון, חלקו מתוק וחלקו לא מתוק – למשל צלי בקר, שום או עוגות קינמון. בנוסף חשפו אותם לריחות שאינם קשורים למזון – למשל מחטי אשוחים. הם התבקשו לומר אם מקור הריח שהם מריחים הוא דבר מאכל או לא, ואם מקורו במאכלים מתוקים או במאכלים לא מתוקים.

החוקרים התמקדו בסריקות בקליפת המוח הפיריפורמית, שאחראית על עיבוד של ריח במוח, ושמחקרים על עכברים הראו שהיא עשירה בקולטנים לאנדוקנבינואידים. הם שיערו שאם אכן שינוי בצורת העיבוד של ריחות הוא הסיבה לכך שרמות גבוהות של אנדוקנבינואידים מגבירות את הרצון לאכול מתוק, צריך להימצא קשר בין השינויים בעיבוד הריח במוח לשינויים בהעדפות המזון של הנבדקים. אולם זה לא מה שנמצא בפועל: הפענוח של הריחות בקליפת המוח היה מדויק יותר אצל מי שישנו מעט בלילה והם זיהו אותם טוב יותר. הייתה אצלם עלייה בפעילות העיבוד המוחי של ריחות, אך לא נמצא קשר סטטיסטי בינה לבין שינויים ברמות האנדוקנבינואידים או לשינויים בהעדפות המזון.

תמונה מורכבת

אם כן, נראה שהקשר בין רמות האנדוקנבינואידים להעדפות מזון אינו עובר ישירות דרך עיבוד הריח, אלא התמונה מורכבת יותר. כעת העלו החוקרים השערה חדשה: אולי השינויים שמעוררים תשוקה למזון עתיר קלוריות אחרי חוסר שינה מתרחשים באזור אחר במוח, שקליפת המוח הפיריפורמית מעבירה אליו מידע. ואכן, כשבדקו את זרימת המידע בין קליפת המוח הפיריפורמית לבין האינסולה, אזור במעמקי המוח שבין השאר מסייע לווסת את צריכת המזון, נמצא שככל שרמות האנדוקנבינואידים היו גבוהות יותר, שני האזורים היו פחות מסונכרנים ביניהם, כלומר לא הייתה התאמה בזמן בין דפוסי הפעילות העצבית בשניהם.

מכאן הסיקו החוקרים שהעלייה בהעדפה למזון עתיר אנרגיה אינה נובעת מחידוד פשוט של חוש הריח, אלא קשורה לשינוי בתקשורת בין מרכז עיבוד הריח בקליפת המוח למנגנון הוויסות של צריכת האוכל. הקשר שנמצא היה מתאמי בלבד, כך שאי אפשר להוכיח בוודאות שהאנדוקנבינואידים הם אלה שאחראים לשינוי הזה בתקשורת. בריאיון לכתב העת Science הדגיש קאהנט שעדיין לא ידוע אם קליפת המוח הפיריפורמית משפיעה על האינסולה או להיפך. כך או כך, המחקר מבסס את הקשר בין שלילת שינה לתהליכי עיבוד חושיים.

כריסטיאן בנדיקט (Benedict) מאוניברסיטת אופסלה בשבדיה, שלא היה מעורב במחקר, אמר ל-Science שיש משתנים פרט למשך השינה שיכלו להשפיע על הממצאים. למשל, חברי שתי הקבוצות התעוררו בשעות שונות. "אנו יודעים שלשעת היקיצה יש השפעה על השעון הביולוגי", אמר, כלומר אדם עשוי להתנהג אחרת אם התעורר לפני עלות השחר או כשהשמש כבר זורחת.

קאהנט וצוותו מקווים להמשיך ולחקור איך חוש הריח האנושי משתנה במהלך היום, ואיך השינוי משפיע על צריכת המזון. בפרויקט אחר הם יבדקו איך השעון הביולוגי מושפע מצום ממושך, שבו אדם מגביל את צריכת הקלוריות שלו לפרק זמן קצר בלבד בכל יממה.