הנגיף שלא עוצר בצהוב

קדחת צהובה היא מחלה נגיפית שגורם נגיף הקדחת הצהובה (YFV). הנגיף שייך למשפחת הפלאוִוי-וירוסים, שאליה שייכים גם הדנגי ונגיף הזיקה שעלו לכותרות בשנים האחרונות. ברוב המקרים מדובר במחלה חולפת שמזכירה שפעת קלה, אך במקרים חמורים היא עלולה להוביל לצהבת, לכשל רב מערכתי ואפילו למוות.

נגיף הקדחת הצהובה מועבר באמצעות יתושות. הוא נמצא בדם של אדם שנגוע במחלה, וכשיתושות מוצצות את דמו הנגיף נכנס לקיבתן. משם הוא מגיע אל תאי האפיתל במעי היתושות, שם הוא מתרבה, מתפשט ומגיע לבלוטות הרוק שלהן.

זה השלב שבו היתושה מתחילה לסכן אנשים. במהלך העקיצה היתושה לא רק מוצצת דם אלא גם מזריקה רוק לעורו של הנעקץ, ואיתו את הנגיף, וכך המחלה מתפשטת. הווירוס אינו עובר ישירות מאדם לאדם, אלא רק בעקיצת יתושה. הנגיף פוגע גם בבני אדם וגם בקופים, כך שיתוש יכולה לעקוץ קוף נגוע ולהעביר כך את המחלה לאדם, או להיפך. בזמן הדגירה של הנגיף בגוף היתושות הוא מתרבה די הצורך כדי לחולל את ההדבקה הבאה.

כשהוא חודר לגוף האדם, YFV מדביק בתחילה תאי דם לבנים מסוג מונוציטים, מאקרופגים ותאים דנדריטיים, ובהמשך מתפשט גם לכבד. הוא מורכב ממולקולת RNA שגורמת לתא הנגוע לייצר חלבונים נגיפיים שמהם נוצרים נגיפים חדשים, וכך הנגיף הראשוני משכפל את עצמו ומתרבה.

הקדחת צהובה קיימת בעיקר באפריקה ובדרום אמריקה. בדרום אמריקה הנגיף מתפשט בעיקר באוכלוסיות הקופים החיים ביערות הגשם ומועבר מהם לבני אדם. באפריקה, לעומת זאת, ההדבקה נעשית בין בני אדם. בשני המקרים ההפצה נעשית באמצעות עקיצות יתושה.

כל שנה מדווחים כ-5,000 מקרים של קדחת צהובה באפריקה וכ-300 מקרים בדרום אמריקה, אולם ככל הנראה המספרים האמיתיים גבוהים פי 50-10. הסיבה לפער הזה היא שרוב הנדבקים לא חווים תסמינים כלל, או סובלים לכל היותר מחום, כאבים, בחילות והקאות – תסמינים שמזכירים מאוד שפעת ולכן מקשים על אבחון המחלה. רובם יבריאו כעבור כמה ימים. אולם 25-15 אחוז מהחולים סובלים מהידרדרות במצבם שכוללת צהבת, דימומים, בעיות כליות ולב. מקרי הקיצון האלה עלולים להוביל לכשל רב מערכתי. 50-20 אחוז מהמקרים החמורים מסתיימים במוות, כלומר שיעור התמותה הכולל עומד על 7.5-3 אחוזים.

אין תרופה, אבל יש דרכי מניעה וחיסון יעיל. צילום במיקרוסקופ של נגיפי קדחת צהובה מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל
 

טיפול ומניעה

עד כה לא נמצאה תרופה למחלה, כך שאפשר רק להעניק לחולים טיפול תומך, ובכלל זה מתן נוזלים, ויסות טמפרטורת הגוף, דיאליזה ומשככי כאבים. הפתרון הטוב ביותר הוא מניעת המחלה. קו המניעה הראשון הוא פשוט להימנע מעקיצות יתוש. לשם כך מומלץ כשמבקרים באזורים הנגועים ללבוש בגדים ארוכים, להשתמש בחומר דוחה יתושים, לישון מתחת לכילות ולהתרחק מאזורי פסולת, מים עומדים וביוב, שבהם היתושים חיים.

כבר בשנות ה-30 פותח חיסון נגד נגיף הקדחת הצהובה. החיסון מבוסס על נגיף חי מוחלש ויש לקבל אותו עשרה ימים לפחות לפני שנכנסים לאזור שהמחלה קיימת בו. לפי המלצות ארגון הבריאות העולמי, החיסון מומלץ לבני אדם שנמצאים באזורים נגועים, אך אינו מומלץ לתינוקות מתחת לגיל תשעה חודשים, למבוגרים בני 60 ומעלה, למדוכאי חיסון, לנשים בהיריון או למי שסובלים מרגישות לביצים ולג'לטין. מדינות רבות באפריקה דורשות מתיירים להציג אישורי חיסון ל-YFV לפני שהן מתירות להם להיכנס.

בדצמבר 2016 התרחשה התפרצות של המחלה בברזיל. בין 1 ביולי 2017 ל-13 במרץ 2018 תועדו 920 מקרים של קדחת צהובה בברזיל,  300 מהם הסתיימו במוות. בשנה שקדמה לכך דווחו 610 מקרים, מהם 196 מתו מהמחלה.

בינואר השנה המליץ ארגון הבריאות העולמי לחסן את תושבי המדינות סאו פאולו, ריו דה ז'נרו ואספיריטו סנטו בברזיל או את המבקרים בהן. לפיכך, בתחילת השנה החלה ברזיל במבצע חיסון ב-69 ערים. זהו מבצע החיסון הגדול ביותר שנעשה עד כה לקדחת צהובה ובסך הכל צפויים להתחסן בו מיליון איש. בשל מחסור במלאי חיסונים יקבל כל אדם רק כחמישית מהמנה התקנית. ארגון הבריאות העולמי קבע כי החיסון החלקי מקנה הגנה לשנה לפחות. כך אפשר לחסן אנשים רבים יותר ולהשתלט ביתר הצלחה על ההתפרצות.

החיסון נגד קדחת צהובה אינו כלול בשגרת החיסונים הלאומית בישראל, שאינה נמצאת באזור נגוע. אפשר לרכוש אותו לפני שנוסעים למדינות בסיכון. מטיילים יכולים לפנות למרפאות מטיילים לייעוץ על החיסונים המומלצים בכל מדינה ולהתחסן בהתאם.