מחקר מקיף: תירס מהונדס בטוח לשימוש

כבר יותר מ-20 שנה חקלאים ברחבי העולם מגדלים יבולים שהונדסו גנטית, כלומר כאלו שמדענים החדירו לגנום שלהם גן נוסף או גרמו למוטציה מכוונת בגנים שלהם. כחצי מהם עמידים לקוטלי עשבים, וכך מאפשרים לחקלאים לרסס את השדה ולהיפטר מעשבים שוטים בלי לפגוע ביבול. אחרים עמידים בפני פגיעות של חרקים מזיקים, וכשליש מהיבולים המהונדסים גנטית עמידים גם לזה וגם לזה.

למרות מחקרים רבים שהראו שהגידולים המהונדסים ותוצריהם אינם מזיקים, החששות כלפיהם גרמו ל-38 מדינות, מחציתן במערב באירופה, לאסור על גידולם. בעת האחרונה התפרסם מאמר סקירה ובו סיכמו חוקרים מאיטליה את התוצאות של עשרים שנות מחקר על תירס מהונדס גנטית. מסקנתם: התירס המהונדס לא רק שאינו מזיק, אלא אף בריא יותר ממקבילו שאינו מהונדס, והיבול שלו גדול יותר.

התירס הוא השני מבין הגידולים המהונדסים מבחינת גודל השטח המוקצב לגידולו, לאחר הסויה. בשנת 2015 גודלו 536 מיליון דונם של תירס מהונדס, שהם כמעט כמעט שליש מסך כל התירס ברחבי העולם. בין 1996 ל-2016 התפרסמו אלפי מאמרים שבחנו תכונות שונות של תירס מהונדס גנטית, אך החוקרים בחרו מבניהם רק את אלו שעמדו בקריטריונים מדעיים מחמירים, נערכו בשדה ולא רק במעבדה, והשוו בין זן מהונדס לזן דומה מאוד שלא טופל בשיטות כאלה. כך נבחרו 76 מחקרים שבחנו את איכות הגרעינים, היקף התנובה, והעמידות של התירס בפני מזיקים לאורך זמן.

הממצאים היו ברורים: התפוקה של צמחי התירס המהונדס גבוהה בכעשרה אחוזים בממוצע מזו של קרובו שלא עבר הנדסה גנטית. בחלק מהמחקרים הגידול בתנובה היה דרמטי יותר, והגיע עד ל-24.5 אחוזים, ובחלקם הוא היה כ-5.6 אחוזים בלבד, אך תמיד התפוקה הייתה גדולה יותר.

התירס לא הונדס במיוחד כדי להגדיל את התפוקה שלו, אך הגנים המקנים לו עמידות מפני חרקים, למשל, מונעים אובדן של חלק מהיבול בשל אותם מזיקים. התברר גם, שלא במפתיע, שהזנים העמידים גם נגד זחלי פרפרים וגם נגד זחלי חיפושיות היו בעלי תנובה גבוהה עוד יותר. כאשר לצמחים אין עמידות כזו נאלצים החקלאים לרסס אותם בתכשירים קוטלי חרקים, שפוגעים גם בצמחים עצמם.

הזנים העמידים לקוטלי עשבים מצטיינים גם הם בתנובה גבוהה, שכן הם מאפשרים לחקלאים להיפטר ביעילות מהעשבים בשדה מבלי לפגוע בצמחי התירס עצמם. כך הם עוזרים לתירס לגדול טוב יותר בהשוואה לשדות שבהם עשבים שוטים צורכים חלק מהמים והדשן, או שבהם קוטלי העשבים קוטלים גם חלק מהיבול.

בעבר נשמעו טענות כי ההנדסה הגנטית לא הובילה לעלייה בתפוקה מעבר לעלייה בזכות השיפורים הטכנולוגיים בחקלאות שנרשמה גם במדינות שאינן משתמשות בזנים מהונדסים. המאמר החדש מחזק מחקרים קודמים שמראים שהתירס המהונדס אכן מפיק יבול רב יותר, כאשר משווים אותו לאותו תירס, באותם תנאים, ללא הנדסה גנטית.

העשבים מרוססים, התירס משגשג. שדה תירס מהונדס גנטית כך שיהיה עמיד לקוטלי עשבים | צילום: Science photo Library

בריא ובטוח

ומה בקשר להשפעה על הבריאות? החוקרים מצאו שהתירס המהונדס הכיל פחות מיקוטוקסינים, רעלנים שמייצרות פטריות, בהשוואה לתירס שאינו מהונדס. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא שהתירס המהונדס היה עמיד יותר בפני חרקים, ותקיפות חרקים קשורות מאוד להדבקה בפטריות. החרקים הם לעיתים קרובות נשאים של הפטריות, כלומר מעבירים אל הצמח נבגים כאשר הם ניזונים ממנו, וכך גורמים להדבקה. בנוסף, גם אם הפטרייה הגיעה אל הצמח בדרך אחרת, קל לה יותר להדביק את הצמח אם חרקים ביקרו אותו קודם ונגסו בו: ה"פצע" שהם משאירים מספק לפטרייה דרך נוחה לחדור אל הצמח.

מיקוטוקסינים רעילים לאדם ולבעלי חיים אחרים ועלולים גם לגרום לסרטן. הבעיה חמורה במיוחד במדינות מתפתחות, משום שצמחים הגדלים באזורים חמים ויבשים סובלים יותר מפטריות, ומדינות אלו חסרות את התשתיות הדרושות לנטר את היבולים ולוודא שלא יגיעו לשוק מוצרים המכילים ריכוז מסוכן של מיקוטוקסינים. החוקרים מציינים ששימוש בתירס מהונדס יוכל להפחית את החשיפה של הצרכנים לרעלנים כאלו. מלבד המיקוטוקסינים, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בהרכב הכימי של גרעיני התירס המהונדס לתירס שלא עבר שינוי.

החוקרים בחנו גם את העמידות של הזנים המהונדסים בפני חרקים, ואם העמידות הזו נשארת לאורך זמן, או שהחרקים מפתחים דרכים לעקוף אותה – כפי שחיידקים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה. המחקרים שהם סקרו אפשרו להם לקבוע עמדה נחרצת רק לגבי סוג מסוים של מזיקים, אליו שייכת תולעת השורשים המערבית (שאינה תולעת כלל אלא חיפושית). הם מצאו שהתירס המהונדס היה יעיל מאוד נגד החיפושיות האלו, והפחית בכ-90 אחוזים את כמות המזיקים בשדה.

עם זאת, החוקרים מציינים מחקרים קודמים שהראו שחרקים אכן מפתחים עמידות לעמידות – כלומר הם מצליחים לתקוף גם את הזנים המהונדסים, המייצרים חומרים שאמורים לקטול אותם. אין בכך משום הפתעה גדולה: חרקים מפתחים עמידות דרך קבע נגד כל חומרי ההדברה שמשמשים את החקלאים, ומבחינתם אין הבדל אם החומר מגיע בריסוס או מתוך הצמח עצמו. יש מספר שיטות להאט את קצב ההתפתחות של העמידות, למשל לגדל זני תירס המייצרים כמה קוטלי חרקים ולא רק אחד, או לעודד גדילה של צמחים לא מהונדסים ליד השדה, כך שהחרקים שאינם עמידים ימשיכו לשגשג בִּמקום שקרוביהם העמידים ישתלטו על האוכלוסייה.

ההתנגדות נובעת במקרים רבים מחששות לא רציונליים. מפגינים במישיגן נגד שימוש בצמחים מהונדסים | צילום: Science Photo Library

ממשיכים להתערב

הנתונים העולים מהמאמר אינם מפתיעים. ב-20 השנים האחרונות פורסמו עוד ועוד מחקרים שהראו כי תירס מהונדס גנטית, וצמחים מהונדסים בכלל, בטוחים לשימוש ויש להם יתרונות כלכליים רבים. ההתנגדות להנדסה גנטית נובעת פעמים רבות מחששות שאינם לחלוטין רציונליים, ומעמדה לפיה אין זה ראוי להתערב בטבע ולשנות אותו. אלא שאנו מתערבים בטבע כבר אלפי שנים, ומשנים את הגנים של מאות צמחים ובעלי חיים: זו משמעותם של ביות ושל השבחת צמחים.

אם נסתכל לדוגמה על תירס הבר, כפי שהיה לפני שבויית, נראה שמדובר בקלח שאורכו כעשירית מקלח תירס מודרני, המכיל בין חמישה לעשרה גרעינים קשים ויבשים. השינוי הדרמטי שעבר התירס מאז ועד היום נעשה ללא כל הנדסה גנטית, רק באמצעות הכלאות.

החוקרים מקווים שממצאיהם יסייעו להגביר את אמון הציבור במזון שמקורו בצמחים מהונדסים גנטית. אין ספק שדרוש פיקוח על צמחים כאלו, כמו על כל זן חדש של צמחים, כדי לוודא שהוא בטוח למאכל - ופיקוח כזה אכן קיים. אך בהתחשב בקצב הגידול של אוכלוסיית העולם, הדרך היחידה למנוע רעב היא להגדיל את היבולים בצורה משמעותית, וספק אם זה אפשרי בלי לאמץ את שיטות ההנדסה הגנטית.