49 שנים לטיסה הראשונה של בני אדם סביב הירח – המשימה ההיסטורית של אפולו 8 שסללה את הדרך להצלחת הנחיתה

"אנו מתקרבים כעת אל זריחת השמש על הירח, ולכל האנשים על כדור הארץ, לצוות של אפולו 8 יש מסר שאנו רוצים להעביר לכם", אמר פרנק בורמן (Borman) בשידור הטלוויזיה הראשון מחללית המרחפת ממש מעל הירח. כחמש-מאות מיליון בני אדם ברחבי העולם צפו בשידור החי, בערב חג המולד של 1968. במהלך השידור הציגו בורמן ושני עמיתיו, ג'ים לאוול (Lovell) וביל אנדרס (Anders) אזורים שונים של הירח שחלפו כמאה קילומטרים מתחתם: הרים, מכתשים ענקיים ואזורים מישוריים. בורמן העביר את הדף לאנדרס, שהתחיל בקריאת המסר. "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר".

בין הסערות

שנת 1968 הייתה שנה קשה לארצות הברית. באפריל נרצח פעיל זכויות האדם מרטין לותר קינג. ביוני נרצח המועמד לנשיאות רוברט קנדי, אחיו של הנשיא המנוח ג'ון קנדי, שנרצח חמש שנים קודם לכן. ההסתבכות בווייטנאם העמיקה והלכה וההפגנות הסוערות נגד המלחמה פילגו את הציבור האמריקאי. גם לסוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, זו הייתה שנה לא קלה. טיל השיגור המיועד לשאת בני אדם בדרך לירח, סאטורן-5, עשה בעיות בטיסת המבחן הלא מאוישת השנייה, באפריל, ונדרש מקצה שיפורים לפני הטיסות המאוישות. גם בניית החללית אפולו התקדמה בעצלתיים. רכב הפיקוד והשירות נבנה מחדש במפעל North American, לאחר תקלות רבות בדגם הראשון, שנחשפו בעקבות השריפה הקטלנית בחללית אפולו-1.  אבל בניית החלק השני של החללית, רכב הנחיתה על הירח, התעכבה במפעלי חברת Grumman, וכשהאב-טיפוס הראשון נמסר לבדיקת נאס"א בחודש יוני, מצאו מהנדסי הסוכנות יותר ממאה ליקויים שדרשו תיקון.

לנאס"א הייתה תכנית סדורה בדרך לירח. לאחר שתי טיסות מבחן לא מאוישות של טיל השיגור, תתבצע טיסת מבחן ראשונה של רכב הפיקוד והשירות המאויש במשימת אפולו 7. אם היא תעבור בהצלחה, יתבצעו שתי משימות נוספות לבחינת רכב הפיקוד והשירות עם רכב הנחיתה על הירח, במסלול סביב כדור הארץ. המשימה הבאה, אפולו 10, תהיה הטיסה המאוישת הראשונה לירח, וחזרה גנרלית לקראת ניסיון הנחיתה במשימה הבאה, אפולו 11. משימת אפולו 7 תוכננה לאוקטובר 1968, אבל בשל העיכובים הרבים בפיתוח רכב הנחיתה, נראה שהמשימה שאחריה תידחה לאמצע 1969, כך שאפסו הסיכויים של נאס"א לעמוד באתגר של הנשיא קנדי ולהנחית אדם על הירח עד סוף העשור.

הרוסים באים

במהלך 1968 החלה להתבשל בנאס"א תכנית חלופית. אם משימת אפולו 7 תעלה יפה, אמרו כמה מהנדסים, אפשר יהיה לשגר במשימה הבאה את רכב הפיקוד המאויש לטיסה סביב הירח – בלי רכב הנחיתה. המשימה נחשבה מסוכנת במיוחד, גם משום שעד כה בני אדם לא התקרבו אל הירח ואפילו לא יצאו ממסלול סביב כדור הארץ, וגם משום שרכב הנחיתה היה אמור לשמש מעין סירת הצלה למקרה שמשהו ישתבש ברכב הפיקוד במשימה כה מרוחקת מכדור הארץ. מצד שני, טיסה כזו תאפשר לנאס"א לבחון ולקדם טכנולוגיות ופרוצדורות שיהיו מרכיב חשוב במשימות הנחיתה על הירח: תקשורת ממרחק עצום, חישובי מסלול, תפקוד החללית והתמודדות עם אתגרי הניווט ובעיקר הכניסה למסלול סביב הירח והיציאה ממנו בזווית נכונה.

למערכת השיקולים המבצעיים נכנס שיקול נוסף. דיווחי מודיעין כי ברית המועצות מתכננת לשגר קוסמונאוטים לטיסה מאוישת סביב הירח. עד כה הסובייטים הקדימו את האמריקאים כמעט בכל היבט בחלל: הם שיגרו את הלוויין הראשון ב-1957, לאחר מכן את האדם הראשון לחלל, וכעבור עוד שנתיים גם את האישה הראשונה. הם גם הקדימו את האמריקאים בשיגור צוות של יותר מאדם אחד ובביצוע הליכת החלל הראשונה. רק ב-1966 הצליחו האמריקאים להקדים את הרוסים, והיו הראשונים שביצעו חיבור מוצלח בין שתי חלליות במסלול. אם הסובייטים יקדימו אותם גם בטיסה סביב הירח, זו תהיה תבוסה אמריקאית קשה. החשש לכבוד הלאומי הכריע את הכף, וההחלטה התקבלה: אפולו 8 תהיה הטיסה המאוישת הראשונה לירח.

ארבעה חודשים

המשימה הוטלה על צוות שכבר צבר נסיון לא מבוטל בחלל. בורמן נבחר לפיקוד כבר בטיסת החלל הראשונה שלו, משימת ג'מיני 7 ב-1965. זו הייתה משימה מאתגרת במיוחד – שבועיים תמימים בחללית הזעירה, עם לאוול שהיה סגנו גם במשימה הנוכחית. לאוול היה מנוסה עוד יותר ממפקדו בחלל, והספיק לפקד בעצמו על משימת ג'מיני 12. הטירון של הצוות היה אנדרס, שטרם הספיק לטוס לחלל. 

מרגע שהתקבלה ההחלטה עמדו לרשות הצוות רק כארבעה חודשים להתכונן למשימה שתוכננה לדצמבר 1968. הם עבדו שבעה ימים בשבוע, מחלקים את זמנם בין אימונים אינסופיים בסימולטור בפלורידה לבין תדריכים והכנות במרכז החלל ביוסטון.

במהלך האימונים התברר כי החשש מהיכולות של הרוסים לא היה מופרך. בספטמבר שוגרה בהצלחה חללית לא מאוישת, זוֹנְד 5, שנשאה צבים, זבובים, תולעים וצמחים. היא אמנם לא נכנסה למסלול סביב הירח, אבל הקיפה אותו ממרחק של כ-2000 קילומטר, והייתה לחללית הראשונה שמקיפה את הירח  ושבה בשלום לכדור הארץ.

באוקטובר הושלמה בהצלחה משימת אפולו 7: אחד-עשר יום של בדיקות וניסויים של רכב הפיקוד והשירות. ההצלחה סללה את הדרך למשימת אפולו 8, ותאריך השיגור נקבע ל-21 בדצמבר. אם הכל יתנהל כמתוכנן, את חג המולד יבלו שלושת אנשי הצוות כבני האנוש הראשונים במסלול סביב הירח.

צוות מנוסה למשימה מאתגרת. לאוול (מימין) אנדרס (במרכז) ובורמן בפתח החללית אפולו 8 | צילום: נאס"א
צוות מנוסה למשימה מאתגרת. לאוול (מימין) אנדרס (במרכז) ובורמן בפתח החללית אפולו 8 | צילום: נאס"א

המגדל המעופף

אפולו 8 הייתה גם השיגור המאויש הראשון של טיל השיגור האימתני סאטורן 5. הטיל התלת-שלבי התנשא לגובה 111 מ', שש קומות גבוה יותר מפסל החירות, ושקל כמעט 3000 טון. מתוך המשקל הזה, כ-2900 טון היה משקל הדלק שנדרש כדי לשאת המטען העצום למסלול סביב כדור הארץ, ואחר כך להזניקו לעבר הירח.

לפנות בוקר הולבשו שלושת האסטרונאוטים בחליפות החלל המסורבלות, ונסעו לכן השיגור 39A. בשעה 5:34  ננעל פתח החללית, וכעבור קצת יותר משעתיים הגיעו השניות האחרונות של הספירה לאחור. הטיל העצום התרומם בכבדות מתוך ענן עצום של להבות ועשן, מאיץ במהירות אדירה. כעבור חמש דקות נפרד הטיל מהשלב הראשון, וכמה דקות אחר כך אזל הדלק בשלב השני וגם הוא צנח מטה. אחת-עשרה דקות מהשיגור הביא השלב השלישי של הטיל את אפולו 8 למסלול סביב כדור הארץ, אבל הוא נשאר מחובר לחללית וטרם סיים את תפקידו. אחרי שתי הקפות של כדור הארץ, 2:47 שעות מהשיגור, נשמע בקשר האישור המיוחל: רשאים לבצע TLI, קיצור של Trans Lunar Injection, כלומר הפעלת מנועים שתחלץ את החללית מהמסלול הנמוך סביב כדור הארץ ותשגר אותה לעבר הירח. מנועי השלב השלישי הופעלו שוב, והזניקו את החללית למהירות של יותר מ-35 אלף רגל לשנייה, כמעט 39 אלף קילומטרים בשעה, בדרך אל הלבנה.

לאחר שנפרדו מהשלב השלישי של הטיל סובב בורמן את החללית, ושלושת האסטרונאוטים ראו בחלונות את כדור הארץ ממרחק שאיש לא צפה בו לפניהם, מתרחק מהם במהירות, בוהק בכחול על רקע השמיים השחורים משחור. ביומיים הבאים הלכה החללית ואיבדה מהירות בהדרגה, בשל משיכתו של כדור הארץ. אבל במרחק של כ-63 אלף קילומטרים מהיעד, החלה החללית להאיץ בהדרגה – היא חצתה את הקו שמעבר לו הכבידה של הירח משפיעה יותר מזו של כדור הארץ.

צפו בשידור החי של רשת ABC מהשיגור של אפולו 8: 

פוגשים את סנטה

בבוקר 24 בדצמבר התחילה החללית להקיף את הירח. כעת היה עליה להפעיל את המנועים כדי להאט את מהירותה ולהיכנס למסלול סביב הירח. בשלב הזה היה דרוש דיוק רב מאוד: אם המנוע יכבה מוקדם מדי, החללית לא תיכנס למסלול סביב הירח, ותיסחף בחלל בלי יכולת לשוב לכדור הארץ. אם הוא לא יכבה בזמן המדויק, החללית תאט יותר מדי ותתרסק על פני הירח. הפעלת המנוע התבצעה כשהחללית הייתה מעל הצד הרחוק של הירח, מנותקת למשך חצי שעה מכל תקשורת עם כדור הארץ. רק בתום הזמן הזה הגיעו למרכז הבקרה הנתונים המאשרים כי החללית במסלול הנכון. שניות לאחר מכן שוב נשמע בקשר קולם של האסטרונאוטים: בני האדם הראשונים שנכנסו למסלול סביב גרם שמימי שאינו כדור הארץ.

עכשיו יכלו האסטרונאוטים להתבונן סוף סוף בירח עצמו. הם תיארו את פניו כדומה לחוף ים אפרורי לאחר הפגזה כבדה, בשל המכתשים הרבים שנוצרו מפגיעות מטאורים. בהעדר אטמוספרה הם יכלו להבחין בפרטים רבים גם מגובה של יותר ממאה ק"מ, ולזהות בשמם כמה מהמכתשים הגדולים ואזורים בולטים אחרים.

במשך 20 שעות ביצעה אפולו 8 עשר הקפות סביב הירח. אנדרס, שהופקד על המצלמות הרבות, ריחף מול החלונות הזעירים של תא הפיקוד, מנסה להנציח בצילומי וידאו וסטילס כמה שיותר מידע על אודות הירח ולהשלים פערים במיפוי פני השטח, בעיקר בצד הרחוק שעד אז נחקר וצולם מעט מאוד. לאוול בינתיים התמקד באתרים שיועדו לנחיתות של חלליות אפולו, ובעיקר באזור המכונה "ים השלווה", שם תכננו בנאס"א לנסות לבצע נחיתה מאוישת בעוד פחות משנה.

אחד המראות המרשימים ביותר שלכד את תשומת לבם היה זריחת כדור הארץ מעל לאופק הירח. בורמן ולאוול זנחו לרגע את משימותיהם, נצמדו לחלונות הקטנים, התפעמו מהמראה המרהיב ודחקו באנדרס לצלם אותו כמה שיותר, כדי להבטיח תמונה טובה. אכן, הצילום הפך לאחד הסמלים של תכנית אפולו ושל הישגי האנושות בחלל. בהקפה התשיעית התפנו האסטרונאוטים לחצי שעה של שידור הטלוויזיה מהירח, ואז הגיע רגע האמת של המשימה. הם יידרשו להפעיל שוב את המנועים, הפעם כדי להאיץ, להשתחרר מהמסלול סביב הירח ולעלות על הנתיב לכדור הארץ. אם תתרחש תקלה בשלב הזה, לא תהיה להם שום דרך לשוב הביתה בשלום. גם הפעם הפעלת המנוע נעשתה מעבר לצד הרחוק של הירח, בבידוד תקשורתי. כשהתחדש הקשר, בבוקר חג המולד, נשמע קולו של לאוול מודיע "דעו לכם שסנטה קלאוס אכן קיים".

הצילום המפורסם ביותר. כדור הארץ זורח מעל אופק הירח כפי שצילם אנדרס מגובה 175 ק"מ | צילום: נאס"א
הצילום המפורסם ביותר. כדור הארץ זורח מעל אופק הירח כפי שצילם אנדרס מגובה 175 ק"מ | צילום: נאס"א

סללו את הדרך

המסע לכדור הארץ עבר בלי אירועים מיוחדים, והמבחן האחרון היה כניסה לאטמוספרה במהירות גבוהה בהרבה מאשר הטיסות במסלול נמוך סביב כדור הארץ. כשהשלב הזה עבר בשלום, נפתח מצנחי החללית, ותא הפיקוד נחת בשלום בצפון האוקיינוס השקט לפנות בוקר ב-28 בדצמבר.

הים היה סוער למדי, ולפני שהספיקו האסטרונאוטים לשחרר את המצנחים, הפכה הרוח את החללית. השלושה מצאו עצמם תלויים במהופך, כשרק רתמות הבטיחות מחזיקות אותם, מי ים שחדרו מאחד הפתחים מטפטים עליהם ושאריות פסולת שהצטברו על רצפת החללית נוחתות על ראשיהם, בעוד החללית מיטלטלת בין הגלים. "זו לא הייתה תמונת החזרה המרשימה מכיבוש הירח", סיפר אנדרס לימים. כעבור זמן קצר התהפכה החללית בחזרה, וצוללים שזינקו ממסוקים ייצבו אותה בעזרת מצופים. "הצולל הראשון שפתח את צוהר החללית נהדף לאחור כאילו קיבל בעיטה בראש, בשל הריח העז", כתב אנדרו צ'ייקין בספר "אדם על הירח". "אחרי ששה ימים של מגורים בתוך שירותים מעופפים, האסטרונאוטים לא הרגישו בצחנה". אבל עד מהרה ניצבו שלושת אנשי הצוות בבטחה על סיפונה של אניית המערכה "יורקטאון".

בורמן ואנדרס פרשו שניהם מנאס"א פחות משנה לאחר אפולו 8. לאוול לעומת זאת קיבל את הפיקוד על משימת אפולו 13 שהייתה אמורה להיות הנחיתה השלישית על הירח. פיצוץ בתא הפיקוד כמעט הרס את החללית, והאסטרונאוטים הוחזרו לארץ בשלום במבצע מורכב ומאתגר. לאוול היה לאחד משלושה אסטרונאוטים בלבד שטסו לירח פעמיים, והיחיד משלושתם שלא זכה לנחות עליו.

השלמתה המוצלחת של הטיסה הראשונה סביב הירח הייתה סיום נפלא לשנה הקשה של נאס"א. המשימה של אפולו 8 סללה את הדרך של האדם אל הירח, גם מבחינת הוכחת תפקודן של החללית ושל המערכות הרבות, וגם מבחינת המידע הרב שאספו האסטרונאוטים על אתרי הנחיתה. השנה הבאה, 1969, תביא לנאס"א את ההצלחה הגדולה מכולן, עם הצעד הראשון על הירח עצמו. 

0 תגובות