50 שנה לעגינה המוצלחת הראשונה של חלליות, ההישג שסלל את הדרך להצלחות רבות מתכנית הנחיתה על הירח ועד הקמתן של תחנות חלל

כיום, כשעגינה של חלליות בתחנת החלל הבינלאומית הפכה לעניין כמעט יומיומי, קשה לדמיין שבתחילת עידן הטיסות לחלל לא הייתה אפשרות כזו. אחרי הכול חיבור בין שתי חלליות הוא עניין מאוד לא טריוויאלי. שתיהן נעות במהירות אדירה, ויש להתאים את המהירות ואת הכיוון שלהן בדיוק רב. כישלון בחיבור עלול להיות קטלני, משום שחלליות הן מערכות עדינות, ואמורות להיות קלות ככל האפשר, כך שבדרך כלל הן אינן מותאמות לספוג חבטות חיצוניות.

הצורך במפגש בין חלליות התברר זמן קצר לאחר תחילתו של העידן המאויש בחלל. מרגע שארצות הברית הכריזה על כוונתה להטיס בני אדם אל הירח היה ברור שמשימה מורכבת כזו תכלול גם מפגש בין חלליות והתחברות ביניהן.

בסופו של דבר כל טיסה של חלליות "אפולו" לירח כללה שתי התחברויות כאלה. תא הפיקוד של החללית היה ארוז בטיל השיגור בכיוון הפוך לזה של רכב הנחיתה על הירח, מסיבות הקשורות למבנה הטיל.  עם ההיפרדות מהטיל היה צורך לסובב את תא הפיקוד ולחבר אותו לרכב הנחיתה על הירח. השניים טסו יחד עד שנכנסו למסלול סביב הלבנה, ואז נפרדו. רכב הנחיתה הנמיך אל פני הירח ותא הפיקוד המשיך להקיפו בטיסה.

בסוף המשימה הקרקעית, המריא רכב הנחיתה והיה צריך להתחבר שוב לתא הפיקוד. לאחר שהאסטרונאוטים עברו עם ציודם לתא הפיקוד הם שבו בתוכו לכדור הארץ ונטשו את רכב הנחיתה מאחור.

מבצע "תאומים"
כדי לבחון את ההיתכנות של ביצוע השלבים השונים של תוכנית אפולו, ולגלות מבעוד מועד כמה שיותר בעיות שעלולות לצוץ במהלכם, יזמה סוכנות החלל האמריקנית את תוכנית ג'מיני (תאומים) – סדרה של עשר טיסות מאוישות שנערכו בתוך כשנה וחצי, אחרי שתי טיסות מבחן לא מאוישות. בין השאר בחנו האסטרונאוטים את תפקודם בטיסות ממושכות, ביצעו הליכות חלל ראשונות ובחנו טכנולוגיות הנעה. אחת המשימות החשובות ביותר היתה חיבור של חלליות בחלל.

חללית ג'מיני 6 הייתה זו שנועדה לעשות את ניסוי העגינה הראשון בחלל ולהתחבר לחללית בלתי מאוישת בשם אגנה (Agena, על שמו של כוכב ידוע במערכת קנטאור), ששוגרה קודם לכן. האגנה הראשונה שוגרה ב-25 באוקטובר 1965, אך התפוצצה כעבור דקות אחדות עם טיל השיגור שלה. משימת ג'מיני 6 נדחתה ובסופו של דבר שוגרה כעבור חודשיים כג'מיני 6A. משימתה הייתה להיפגש בחלל עם ג'מיני 7, ששוגרה כמה ימים לפניה. המשימה הושלמה בהצלחה רבה ושתי החלליות התקרבו עד למרחק של 30 ס"מ, אך לא יכלו להתחבר משום שלא צוידו במערכת מתאימה.

ביצוע החיבור האמיתי הוטל על החללית הבאה, ג'מיני 8. ב-16 במרץ 1966 שוגרה בהצלחה האגנה וכמה שעות אחריה שוגרה גם החללית המאוישת, עם המפקד ניל ארמסטרונג והטייס דיוויד סקוט. הג'מיני התקרבה לאגנה תוך שהאסטרונאוטים מבצעים תמרוני היגוי עדינים. כשש שעות וחצי לאחר ההמראה נשמע ה"קליק", המיוחל והחלליות התחברו בהצלחה, בגובה של כ-300 ק"מ מעל כדור הארץ.

הצהלות בחדר הבקרה ביוסטון התחלפו עד מהרה בקולות מודאגים, כשהחלליות המחוברות התחילו להסתחרר. שני האסטרונאוטים ניסו להחזיר לידיהם את השליטה, אך המצב הלך והחמיר והחללית התחילה מאבדת דלק בקצב מוגבר. כעבור כמה שניות הבין ארמסטרונג שהדרך היחידה למנוע אסון היא להתנתק מיד מהאגנה והצליח להשלים תמרון מורכב תוך כדי סחרור, שמנע מהחלליות להתנגש אחרי ההיפרדות.

זמן קצר לאחר שנכנסה להיסטוריה עם העגינה הראשונה בחלל רשמה ג'מיני 8 דף נוסף בהיסטוריה של הטיסות המאוישות, כשהייתה לחללית הראשונה שמבצעת נחיתת חירום. המשימה, שהייתה אמורה להימשך שלושה ימים, הסתיימה לאחר פחות מ-11 שעות, אבל בשלום. החשודה המיידית בתקלה היתה האגנה, אבל חקירה של נאס"א העלתה שהיא דווקא פעלה כשורה. את הצרה חולל אחד ממנועי התמרון של החללית המאוישת, שלא כבה כמתוכנן לאחר העגינה. זו גם היתה הסיבה לצריכת הדלק המוגברת.

נאס"א הפיקה את הלקחים גם מההצלחה וגם מהתקלה. כל ארבע חלליות ג'מיני הבאות ביצעו חיבורים מוצלחים בחלל וסללו את הדרך לטיסות של תוכנית אפולו אל הירח. ארמסטרונג, שמשימת ג'מיני 8 הייתה הראשונה שלו בחלל, יטוס לחלל רק עוד פעם אחת, אבל היא תכניס אותו לדפי ההיסטוריה כאדם הראשון על הירח. סקוט חזר לחלל לפניו והשתתף בטיסת אפולו 9, הראשונה שבחנה חיבור של תא הפיקוד לרכב הנחיתה וטיסה משולבת של שניהם במסלול סביב כדור הארץ. בסופו של דבר זכה גם סקוט להגיע אל הירח – כמפקד משימת אפולו 15 הוא היה לאדם השביעי שדרך על הירח, והראשון שזכה לנהוג עליו ברכב גלגלי.

0 תגובות