ההיסטוריה האנושית המודרנית רצופה מקרים שבהם מגפות כלל עולמיות היכו בבני האדם, במקרים קיצוניים אף גרמו למותה של כמעט מחצית מהאוכלוסייה האנושית שחיה באותה עת על פני כדור הארץ. גם כיום פורצות מגפות כל כמה שנים, למשל שפעת החזירים או שפעת העופות שמעמידות במבחן את ארגוני הבריאות העולמיים ומסכנות את חייהם של מיליוני אנשים.

בעידן המודרני, כשהמעבר ממדינה למדינה ואף מיבשת אחת לאחרת כרוך רק בכמה שעות טיסה, המהירות שבה מגפה יכולה להתפשט בכל רחבי העולם היא בלתי נתפסת. עם זאת, הרפואה המודרנית נתנה לאנושות כלים להתמודד עם מגפות ולמגר אותן, כך שחלק מהמחלות שבעבר היו הרסניות במיוחד כבר כמעט חלפו מהעולם. הסרטון הבא מציג את אופן ההתפשטות של מגפות וסוקר כמה מקרים חשובים שלהן לאורך ההיסטוריה האנושית.
 

ההרצאה הועברה בידי מרק הוניגסבאום במסגרת פרויקט TedEd

 

קיומם של מיקרואורגניזמים, יצורים קטנים מכדי שנוכל לראותם בעין אנושית, לא היה ידוע כלל עד לסוף המאה ה-17. גם שנים רבות לאחר גילוים הדעה המקובלת בעולם הרפואה היתה שהם אינם הגורם למחלות. כך היה עד לסדרת ניסויים שעשו לואי פסטר ורוברט קוך בין אמצע המאה ה-19 לסופה, שבהם הראו לראשונה שהיצורים האלה אלו הם גורמי התחלואה שגורמים למעבר המחלות מאדם לאדם. קוך גם היה הראשון שהציג שיטה מדעית ועקבית שבעזרתה ניתן לקבוע אם מחלה נגרמת על ידי חיידק מסוים.

כמה עשרות שנים לפני פסטר וקוך, רופא לונדוני בשם ג'ון סנו התחקה אחרי ההתפשטות של מגפת הכולירה באחד הרובעים של העיר והפך כך לאבי מדע האפידמיולוגיה – חקר הגורמים, המקורות, ההתפשטות וההשפעות של מחלות באוכלוסיה.

בימים ההם, אמצע המאה ה-19, אספקת המים של לונדון התבססה על משאבות מים רבות שהיו פזורות ברחבי העיר ושימשו את התושבים. מגפת הכולירה ברובע שבו פעל סנו עלתה בחייהם של מאות אנשים בתוך חודשים ספורים, ובדעתו של הרופא היצירתי עלה הרעיון לנסות להתחקות אחרי מקור המחלה על ידי סימון בתי החולים על מפת הרובע. עד מהרה הוא הבחין שרובם הגדול של החולים גרו סביב משאבת המים ברחוב ברוד (Broad) והסיק שהמגפה מתפשטת דרך מאגר המים.

בעקבות הממצאים השתכנעה המועצה המקומית לסלק את ידית המשאבה והתפשטות המחלה נבלמה. מאוחר יותר התברר שגם החולים שלא גרו בקרבה רבה למשאבה עבדו סמוך אליה או שהרחיקו לכת במיוחד עד לרחוב ברוד כדי לשאוב מים דווקא מהבאר הזאת. זאת היתה הדוגמה הראשונה לאופן שבו הבנת מקור המחלה ואופן התפשטותה יכול לסייע בבלימת מגפות.

עוד לפני שהתגלו הסיבות הביולוגיות להתפשטותן של מגפות ניסו צבאות רבים ברחבי העולם לעשות בהן שימוש כנשק ביולוגי. בימי הביניים נהגו צבאות שונים ברחבי אירופה להשליך גופות של חיילים עוינים וידידותיים שמתו ממחלות אל מעבר לחומות הערים הנצורות כדי להפיץ מגפות בתוכן ולשבור את יושביהן.
אחת המגפות שהוזכרה בסרטון היא הדבר (שיש המזהים אותה כמגפת "המוות השחור"). מספרים שכאשר הצבא המונגולי צר על ערים והמוות השחור פשט במחנה, מפקדי הצבא הורו להעמיס את גופות החולים על קטפולטה ולהעיף אותן אל תוך חומות העיר הנצורה. יש טוענים שהשימוש המוקדם הזה במוות השחור כנשק ביולוגי הוא מה שגרם להתפשטות המגפה שגבתה את חייהם של מיליוני אנשים באסיה ובאירופה.

בעידן המודרני, לאחר אחרי שהתגלו הגורמים למגפות ודרכי ההדבקה שלהן, נעשו ניסיונות לייצר נשק ביולוגי שמבוסס על על כמה מהמחלות שהוזכרו בסרטון. אך בעוד שבנשק קונבנציונלי קל יחסית לשלוט, קשה מאוד לתמרן את התפשטותן של מגפות. החשש מפני התפרצות קטלנית של מגפה שהונדסה כנשק הביאה את רוב מדינות העולם לחתום על הסכמים שמחייבים אותן לא לפתח נשק ביולוגי ולא לעשות בו שימוש גם בזמן מלחמה.

0 תגובות