בניסוי הזה ננפח בלון באמצעות תגובה כימית, בלי שום מאמץ פיזי.

ציוד

• בלון
• בקבוק (עדיף קטן יחסית)
• כפית
• אבקת סודה לשתייה (אפשר לקנות בכל סופרמרקט)
• חומץ
• מגש (כדי לעשות עליו את הניסוי ולמנוע לכלוך. לא חובה)

מהלך הניסוי

את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:

הערה: אפשר גם להפוך את סדר הדברים – למלא את הבקבוק בחומץ עד כמחצית מגובהו, ולמלא את הבלון בזהירות בשתיים-שלוש כפיות של אבקת סודה לשתייה, אבל זה קצת יותר קשה לביצוע. בשיטה הזו הבלון מתנפח בדרך כלל קצת מעט יותר מאשר בשיטה שמוצגת בסרט, כי כמות החומרים המגיבים – החומץ ואבקת הסודה לשתייה – גדולה יותר בדרך הזאת.

הסבר

החומץ, שנוסחתו הכימית היא: CH₃COOH, הוא חומר חומצי (כפי ששמו מעיד עליו); הסודה לשתייה, NaHCO₃, היא חומר בסיסי, וביחד הם מגיבים במה שנקרא "תגובת חומצה-בסיס". תגובות חומצה בסיס הן תגובות כימיות שבהן פרוטון (H⁺) עובר מהחומצה לבסיס, והן מתאפיינות במהירות רבה מאוד. מבחינה כימית, התגובה שמתרחשת היא:
CH₃COOH(aq) + NaHCO₃(aq) ----> CH₃COONa(aq) + H₂O(l) + CO₂(g)

(aq) מסמל חומר מומס במים; ((l מסמל מצב צבירה נוזלי; ו-((g מסמל מצב צבירה גזי. במילים פשוטות התגובה אומרת לנו שחומץ וסודה לשתייה שמומסים במים מגיבים זה עם זה בתהליך שבין השאר משחרר גז פחמן-דו-חמצני (CO₂).

כששופכים את החומץ על אבקת הסודה לשתייה רואים מיד הרבה בועות – זה הגז שנפלט. הגז משתחרר אל חלל הבקבוק ומתחיל למלא אותו ולהעלות את הלחץ בתוכו - כיוון שהבלון אוטם את פתח הבקבוק אין לגז אפשרות להשתחרר באופן חופשי אל חלל החדר. כעבור זמן קצר מאוד הלחץ במערכת כבר חזק מספיק כדי לנפח את הבלון – ממש כמו שאנחנו ממלאים את הבלון אוויר בנשיפה.

למען הדיוק המדעי, חשוב לציין שפליטת גז פחמן-דו-חמצני היא לא מאפיין של תגובת חומצה בסיס, אלא רק של תגובות חומצה בסיס מאוד ספציפיות, בין חומצות לבין שתי 'משפחות' של בסיסים שנקראים פחמות (קרבונטים) ודו-פחמות (בי קרבונטים, ובאמת סודה לשתייה נקראת גם נתרן בי-קרבונט). הפחמות הן המקור לשיחרור הגז בתגובה.

מעניין לציין

אפשר להשתמש באותה תגובה כימית כדי לבצע ניסוי שיוצר הר געש של קצף.