לקריאת הכתבה

רעלנים המוצמדים לנוגדנים – הדור הבא של טיפול בסרטן

מחלת הסרטן היא מצב שבו תאים בגוף מתחלקים צורה בלתי מבוקרת בגוף. טיפולים מסוימים במחלה נעזרים בנוגדנים שיודעים לזהות תאים שעברו התמרה סרטנית או שמזהים רכיבים קריטיים לצמיחתו של הגידול, כגון ה-VEGF שיוצר כלי דם חדשים עבור הגידול. הנוגדנים מזהים רכיבים שקיימים בכמות גבוהה במיוחד על פני תאים סרטניים ולכן מסוגלים לתקוף אותם תוך פגיעה מזערית בתאים הבריאים של הגוף.

דור חדש של טיפולים אנטי-סרטניים עושה שימוש בנוגדנים מהסוג הזה, שאליהם מוצמדים חומרים רעילים שגורמים לתא לעבור תהליך של מוות תאי מתוכנן (אפופטוסיס). הסרטון שלפניכם מציג את מנגנון הפעולה של הטיפול באמצעות רעלנים שמוצמדים לנוגדנים.
 

הסרטון הופק בידי EFP; תורגם בידי צוות דוידסון אונליין

 

הנוגדנים שהוצגו בסרטון הם נוגדנים חד-שבטיים (מונוקלונליים), כלומר זהים זה לזה ומכוונים כולם נגד אותו חלק בחלבון שאליו הם נקשרים, שנקרא "אנטיגן". זה גם היתרון הגדול של נוגדנים מונוקלונליים שכולם נקשרים לאותו אנטיגן בדיוק, שכן בכל חלבון יש אנטיגנים רבים שאליהם עשויים להיקשר נוגדנים שונים.

קיימים גם נוגדנים פוליקלונליים, שהם תערובת נוגדנים רבים שמכוונים נגד כמה אנטיגנים שונים באותו חלבון ונקשרים לאזורים שונים בו. השימוש בנוגדנים מונוקלונליים מבטיח תוצאה עקבית ומדויקת בקישור בין הנוגדן לאנטיגן שעל התאים הסרטניים. כך אפשר להביא את הרעלנים אל התאים הסרטניים בלי להשפיע על התאים הבריאים בסביבתם.

לאחר הקישור שמתרחש בין הנוגדן לקולטן על פני התא, שניהם נכנסים יחד באנדוציטוזה לתוך התא ומועברים לאברון שנקרא ליזוזום. הליזוזום הוא אברון בעל סביבה חומצית במיוחד שפועלים בו אנזימים רבים שתפקידם לפרק חלבונים בחזרה לרכיביהם הבסיסיים – חומצות האמינו. במובן הזה הליזוזום פועל כמרכז המיחזור של התא שבו חלבונים בעלי מבנה שגוי או חלבונים שאינם נחוצים יותר מפורקים כדי שנוכל להרכיב מחומצות האמינו שלהם חלבונים חדשים.

הסביבה החומצית בליזוזום נשמרת באמצעות משאבות מיוחדות על פניו שמכניסות  לתוכו בהתמדה רכיבים חומציים. האנזימים שמפרקים חלבונים זקוקים לסביבה החומצית לשם פעולתם והופכים בלתי פעילים כשהם עוברים מהליזוזום לאזורים אחרים בתא. המנגנון הזה מונע את האפשרות הלא רצויה שאנזימים יצאו בטעות מהליזוזום ויפרקו ללא בקרה חלבונים בתוך התא.

נוגדן הוא חלבון בעל תפקיד ספציפי ומוגדר, אך כמו כל חלבון אחר גם הוא יכול לעבור פירוק בליזוזום. אחרי שהחלבון מפורק, החומר הרעיל משתחרר – כימיקל שאינו עובר פירוק ושמסוגל לצאת מהליזוזום אל התא. אחרי שיצא מהליזוזום הרעלן מפעיל מנגנונים תאיים שנועדו להרוג את התא באופן מבוקר ומתוכנן. הודות למנגנונים האלה הטיפול פוגע בעיקר בתאים הסרטניים וחס חס על הרקמות הבריאות הסובבות אותם.

עידו קמינסקי
מאסטרנט, המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.


אתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד ואין לראות בכתוב בו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי. אין לצטט חלקים מכתבה זו, אלא רק את הכתבה בשלמותה.

תגובה אחת

  • אליסף

    מדהים

    פשוט מדהים מה אפשר לעשות היום.הרעיון נשמע כ"כ פשוט אבל היישום שלו...אני מצדיע למי שהצליח לגרום לרעיון המדהים הזה להיות בר ביצוע.