דברי פתיחה

ד"ר ליאת בן-דוד

שלום לכולם,

"לפעמים מוצא אתה את עצמך במצב מוזר. אתה מגיע אליו בהדרגה בדרך טבעית למדי, אולם לאחר שנכנסת לעובייה של הקורה, מתנער אתה לפתע, משתומם ושואל את עצמך כיצד לכל השדים והרוחות הגעת לכך.

אם למשל, מפליג אתה בים על רפסודת עץ עם תוכי וחמשה בני לוויה, מן הנמנע הוא שלא תתעורר סוף סוף בוקר אחד בים ותתחיל לתהות על המוצאות אותך." (מתוך "מסע קון טיקי", תור היירדאל)

אם הייתי צריכה לבחור אנלוגיה אחת שמאפיינת במיוחד את חצי השנה האחרונה, הייתי בוחרת ברפסודה ששטה על גלים גבוהים בלב ים. "מסע קון טיקי" של שנת 2020. רפסודה בלב ים, נתונה לגחמות הגלים והרוח, מול אתגרים גדולים במחיר לא פשוט ועם הצלחות קטנות, ולמרות הכל ממשיכה בעקשנות במסעה – עד שהוא מסתיים בהצלחה.

נדמה לי שכבר נאמר כמעט כל מה שאפשר לומר על חצי השנה האחרונה. ובכל זאת, בהתבוננות על מכלול העשייה שלנו, עולה תמונה מרשימה של מחויבות ושאיפה לפעילות – או ברוח האנלוגיה, שאיפה להמשיך לחתור - שפתחה אפשרויות ליצירתיות ואופטימיות לנוכח הקשיים והאתגרים. בתקופה שבה אי הודאות צמחה לממדים שלא הכרנו בעבר, ידענו לייצר איים של יציבות. במקומות בהם היה צורך באנשים, אנחנו היינו אנשים. במקומות בהם נדרשנו להחלטות כואבות, נשכנו שפתיים וכאבנו. ובמקומות שבהם היתה לנו יכולת ליצור שמחה, הנאה ואפילו תקווה, היינו מקור של כוח לעצמנו ולאחרים כאחד.  

זה לא מעט.

השנה שהתחילה זה עתה צפויה להמשיך ולהיות מסע דומה. כבר די ברור ש"מסע קון טיקי" שלנו יימשך לתוך 2021. הניסיון שצברנו יסייע לנו להתמודד עם אי הודאות שמתמשכת, הפתעות ואתגרים שבדרך, תוך יצירת אפשרויות מגוונות, איכותיות, מקצועיות ועשירות. אנחנו נוכל לעשות זאת, בזכות הרוח שגרמה למדענים במכון ויצמן, לפני למעלה מחמישים שנה, לומר "אם אנחנו לא נלמד מדע כראוי, איש לא יעשה זאת", אותה רוח שיצרה את שרשרת האירועים שבסופו של דבר, מתוכם נוסד מכון דוידסון. אם אנחנו לא נדע להתמודד עם אתגרי התקופה, איש לא יידע לעשות זאת. זה עד כדי כך פשוט, זה עד כדי כך מורכב.

נתראה ב-5 בנובמבר ביום ההיערכות הארגוני, ובמהלכו יהיו עדכונים חשובים, דיונים והפתעות – יש למה לצפות!

שיהיה לנו בהצלחה :)