סקר שנערך לאחרונה מצא ש-95 אחוז מהאמריקאים מדווחים שבמהלך היממה שקדמה לסקר הם עשו לפחות פעילות פנאי אחת, כמו צפייה בטלוויזיה, מפגש עם חברים או קריאה לשם הנאה. 83 אחוז דיווחו שלא עשו באותו זמן שום פעילות של "להירגע או לחשוב". האם זה משום שאנשים לא אוהבים לא לעשות כלום ורק לשקוע במחשבות?
חשיבה היא אחד הדברים המרכזיים שעושים אותנו בני אנוש. באמצעות הפעילות שמתבצעת במוחנו אנחנו יכולים להיזכר במה שהיה, לקבל החלטות בהווה, לדמיין את העתיד ולתכנן אותו. אך עד כמה נעים סתם לשבת ולחשוב? באיזה מידה תהנו פשוט לשבת, להתנתק מהנייד, מספרים ומכל גירוי חיצוני אחר ולחשוב? פרופ' טימותי וילסון מאוניברסיטת וירג'יניה ועמיתיו בדקו את השאלה הזו בכמה ניסויים שפרסמו בחודש שעבר בכתב העת המדעי Science.
קבוצת הניסויים הראשונה
תלמידי מכללה הוכנסו בנפרד, בלי חברים, ספרים, כלי כתיבה או טלפון, לחדר פשוט ללא קישוטים והתבקשו לחשוב. הכלל היחידי היה שעליהם לשבת על כיסא ולא להירדם. משך הזמן שהנבדקים שהו לבד היה 6 או 15 דקות.
בסיום הזמן הזה התבקשו הסטודנטים לדרג את מידת ההנאה שלהם מהחוויה ואת הקושי שחשו להתרכז בחשיבה. נמצא שבממוצע הם לא נהנו מהחוויה: הם התאמצו להתרכז, דעתם נדדה גם בלי הסחות מהסביבה, והקושי נשאר בעינו גם כאשר נתנו להם להחליט מראש על מה הם יחשבו.
קבוצת הניסויים השנייה
המשתתפים הונחו להשלים את אותו ניסוי בבית, הפעם כשהיו לבד וחופשיים מהסחות דעת חיצוניות. שליש מהם דיווחו לאחר מכן שהם "רימו" ועסקו בפעילות חיצונית כמו שמיעת מוזיקה או גלישה בטלפונים, או שקמו מהכיסא. ההנאה הממוצעת שעליה דיווחו היתה אפילו קצת יותר נמוכה בבית לעומת אותה חוויה במעבדה, והמשתתפים דיווחו שהיה להם קשה יותר להתרכז במחשבותיהם כשהיו בבית.
קבוצת הניסויים השלישית
הפעם חילקו את המשתתפים לשתי קבוצות: חלקם התבקשו להעסיק את עצמם במחשבותיהם והאחרים התבקשו לעסוק בפעילות אחרת, כמו קריאת ספר, שמיעת מוזיקה או גלישה ברשת. כולם התבקשו לא לתקשר זה עם זה בשום דרך, כולל מסרונים ודואר אלקטרוני, וכך יכלו החוקרים להשוות בין פעילות חיצונית לא חברתית כמו קריאה לבין פעילות פנימית לא חברתית כמו חשיבה. התוצאות הראו שהמשתתפים נהנו מפעילות חיצונית הרבה יותר מאשר מחשיבה בלבד. הם מצאו שקל להם יותר להתרכז כך ודיווחו שדעתם נדדה פחות.
קבוצת הניסויים הרביעית
למחקר הזה גייסו החוקרים משתתפים מהקהילה שאותם מצאו בשוק איכרים ובכנסייה המקומית. טווח הגילאים הפעם היה 77-18 (גיל ממוצע: 48). כמו בקבוצת הניסוי השנייה, גם כאן התבקשו הנבדקים לחזור על הניסוי בביתם, כשהם לבד וחופשיים מהסחות דעת חיצוניות. התוצאות היו דומות לאלו שנמצאו אצל תלמידי המכללה.
קבוצת הניסויים החמישית
המסקנה מסדרת המחקרים הקודמת היא שרוב בני האדם נוטים לא ליהנות מ"חשיבה נטו" ומעדיפים בבירור לעשות משהו אחר במקביל. האם הם יעדיפו פעילות לא נעימה על חוסר פעילות מוחלט?
כדי לבדוק את זה קיבלו המשתתפים במחקר נוסף הוראות להעסיק את עצמם במחשבות, כמו בניסויים הקודמים. אך הפעם ניתנה להם גם האפשרות לחוות גירוי שלילי (שוק חשמלי קל) אם ירצו.
כהקדמה לניסוי דירגו המשתתפים את רמת הנעימות של גירויים חיוביים (תצלומים יפים) ושליליים (שוק חשמלי) והצהירו כמה יהיו מוכנים לשלם כדי לחוות כל גירוי שוב או כדי להימנע ממנו . בהמשך קיבלו המשתתפים את ההנחיות הסטנדרטיות להתרכז במחשבות למשך 15 דקות. הפעם, אם רצו, הם הורשו לתת לעצמם שוק חשמלי בזמן שהוקדש להם למחשבות.
משתתפים רבים מאלה שאמרו שיהיו מוכנים לשלם כדי להימנע מקבלת גירוי שלילי העדיפו גירוי כזה על פני היעדר כל גירוי. זה בלט במיוחד בקרב הנבדקים הגברים, ש-67 אחוז מהם חשמלו את עצמם לפחות פעם אחת בזמן שהוקדש להם לחשיבה. בקרב הנשים 25 אחוז נתנו לעצמן שוק חשמלי.
החוקרים הסיקו שרוב האנשים לא אוהבים לשקוע במחשבות לבדם, ושהנטייה הזאת אינה תלויה בגיל, חינוך, הכנסה או במידת החשיפה לטלפונים חכמים ולמדיה חברתית. יתרה מזאת, הם נדהמו לגלות שחוויית השקיעה במחשבות קשה לאנשים עד כדי כך שרבים מהם העדיפו לתת לעצמם שוק חשמלי גם אם מוקדם יותר הם הצהירו שיסכימו לשלם כדי להימנע ממנו!
לחשוב או לא לחשוב?
למה כל כך קשה ולא נעים לנו לחשוב? הסבר אחד יכול להיות שכאשר אנו נשארים לבד עם מחשבותינו, אנחנו נוטים להתרכז בכישלונות ולשקוע במעגלי מחשבה חוזרים. כדי לאושש את ההסבר הזה דרוש מחקר נוסף.
אין ספק שלפעמים אנחנו שוקעים במחשבות מעניינות, פנטזיות מלהיבות, וחלומות נעימים בהקיץ. אבל קשה לשלוט ברצף המחשבות וייתכן שקשה במיוחד לנווט אותן לכיוונים נעימים ולשמור אותן שם. אולי בגלל זה הרבה אנשים מבקשים לרכוש שליטה טובה יותר על מחשבותיהם באמצעות שיטות של תרגול חשיבה חיובית, מדיטציה ועוד. בהיעדר אימון כזה אנשים נוטים להעדיף מעשים על פני מחשבות.
אולי זה מה שמסביר מדוע אנחנו אוהבים כל כך את הטכנולוגיה שעוטפת אותנו מכל עבר. אולי היא לא מה ששולל מאיתנו את הפנאי לחשוב, אלא להיפך – מצילה אותנו מהכורח לחשוב. מה בא קודם? כך או כך, מתברר שהתודעה הלא מאומנת אינה אוהבת שישאירו אותה לבד עם עצמה.
לאור ממצאי המחקר ייתכן שצריך לנסח אחרת את השאלה שבתחילת הכתבה: מה מוכנים אנשים לעשות כדי להגן על עצמם מהצורך לשבת, להתנתק מהנייד, מספרים ומכל גירוי חיצוני אחר, ורק לחשוב?
המאמר Just think: The challenges of the disengaged mind, התפרסם במקור ב-Science, 4 ביולי 2014.
ד"ר דבורה כהן
מכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
