שלום להרצאה?

"כשהתחלתי ללמד פיסיקה בהרווארד לא שאלתי את עצמי איך אחנך את תלמידי. עשיתי מה שעשו המורים שלי – הרציתי. חשבתי שכך לומדים".

דברים אלה סיפר המרצה אריק מזור במאמר שפרסם בשנת 2009 בכתב העת Science, לסיכום חוויותיו מהשינוי שהתחולל בשנים אלה בדרך ההוראה שלו ובדרך הלמידה של הסטודנטים שלו. אחרי שנים של עבודה כמרצה באוניברסיטה הגיע מזור למסקנה שדרך ההוראה המסורתית, באמצעות הרצאה, מצמצמת את ההוראה להעברת מידע בלבד. הוא מאמין שהשיטה הזאת השתמרה ללא שינוי מהותי מימים שבהם ההוראה אכן כללה בעיקר העברת מידע, ולמידה היתה כרוכה בעיקר בשינון.
בתחילת ימיו כמרצה, מזור כתב מראש את כל מערך השיעור שלו ואז לימד אותו מול הכיתה. מאחר שתוכן הההרצאות סטה מהכתוב בספרי הלימוד, הוא נהג לחלק לסטודנטים עותקים של ההרצאה הכתובה. כאן, הוא מספר, הוא נתקל במשוב שהדהים אותו, ובמידה מסוימת גם הרגיז אותו – התלמידים היו מרוצים מהשיטה, אבל חלקם התלוננו מדוע הוא מרצה היישר מתוך דפי ההרצאה. "למה ציפו? שאכין עוד הרצאה שונה מהדפים שחילקתי להם?" השתומם.
במשך כמה שנים הוא הצליח להתעלם מהתלונות אלה, עד שהיכתה בו ההבנה שמשהו לא עובד כראוי. במהלך מבחן בפיזיקה על חוקי ניוטון, שדרש הבנה וחרג מדרכי פתרון הבעיות המסורתיות, הסטודנטים התקשו להתמודד עם החומר. אחד מהם אף שאל עם תחילת הבחינה,  "איך אני אמור לענות על השאלות האלה? כמו שאני חושב על דברים כאלה בדרך כלל, או לפי מה שלמדנו?"

אז הבין מזור שמשהו בהוראה שלו אינו שלם.
בעקבות התגלית הכואבת החליט מזור להפוך את דגם העברת המידע על ראשו. את האחריות לאיסוף המידע הוא הטיל על כתפי התלמידים – הם אלה שצריכים לקרוא את חומר הלימוד לפני תחילת השיעור. הזמן בכיתה עצמה מוקדש לדיונים ולאינטראקציה עם עמיתים, תוך הקדשת זמן להטמעת החומר ולחשיבה. במקום לקבוע קביעות הוא נוהג לשאול שאלות קצרות בנושאים שמעודדים חשיבה על מושגים מאתגרים.
בהוראה שלו משלב  מזור כלים טכנולוגיים ושימוש ב"קליקרים" – מעין לחצנים שבאמצעותם התלמידים, כל אחד בנפרד, מתחייבים מראש לתשובה מסוימת. המידע מהליקרים מרוכז במחשב המורה ומסייע לו בהנחיית הדיון על התשובות. במהלך השיעור המרצה גם מסתובב בין הסטודנטים, מקשים לשיחותיהם ואף משתתף בעצמו בדיונים.
לגישה הזאת יש שני יתרונות: היא משתפת את התלמידים באופן רציף ופעיל בתהליך הלמידה, ומספקת למדריך ולמורה משוב רציף ותכוף על רמת ההבנה של הנושא הנלמד.
חשוב לציין שהחידוש בגישה הזאת אינו טכנולוגי בלבד. העיקר אינו הטכנולוגיה אלא הפדגוגיה. השימוש בה אמנם מספק כלים נוחים ויש בה משהו אופנתי שמוצא חן בעיני התלמידים, אבל מה שבאמת משפיע כאן זאת הגישה להוראה וללמידה.

המסקנה של מזור ברורה: יש תועלת רבה בשינוי המוקד של החינוך מהעברת מידע פשוטה לסיוע לתלמידים בהטמעת החומר. "הצער היחיד שלי הוא שאני אוהב להרצות!" הוא מסכם.

לקריאת המאמר המקורי:

Mazur, Eric (2009). Farewell, Lecture? Science, 323, 50-51.

ד"ר דבורה כהן, מכון דוידסון לחינוך מדעי