תחזיות גידול האוכלוסין של אפריקה מדאיגות. הפתרון: העצמת נשים

בקיצור

  • עד 2100 מספר האנשים החיים באפריקה עלול להגיע ל-3 עד 6.1 מיליארד נפש, עלייה חדה מ-1.2 מיליארד בני האדם החיים בה כיום. וזאת, אם קצב הילודה יישאר גבוה כפי שהוא כעת ולא יואט. הגידול הבלתי צפוי הזה יכביד על משאביה של אפריקה ועל משאבי העולם כולו, שהקיימות שלהם רעועה ממילא.
  • ירידה של ממש בפריון יכולה לבוא רק על ידי העצמת נשים ברמת ההשכלה, בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה. יש גם לתת להן גישה נוחה לאמצעי מניעה במחיר שווה לכל נפש. באסטרטגיה משולבת כזאת, הצליחה מאוריציוס להוריד את הפריון בה מ-6 ל-1.5 ילדים לאישה והפריון בתוניס ירד מ-7 ל-2.
  • על הגברים לוותר על סמכותם הבלעדית בהחלטה אם להביא ילדים, ולהימנע מפגיעה בנשים ובבנות זוג הבוחרות להשתמש באמצעי מניעה.
  • כדי שהמאמצים האלה יצליחו בסופו של דבר, על מנהיגי המדינות לעודד שיח בציבור ובמסדרונות הממשל בדבר האטת גידול האוכלוסייה.

גודלו של כדור הארץ הוא סופי. ככל שחיים בו יותר אנשים, כן הם נאלצים יותר להתחרות על משאביו. לנוכח הקצב המואץ של גידול אוכלוסיית בני האדם יש חשש מהתפוצצות אוכלוסין ומהשלכותיה, אבל ההתפתחויות בעשורים האחרונים נוסכות תקווה שנצליח למנוע את הדבר. נשים בעולם יולדות היום בממוצע 2.5 ילדים, מחצית מן הממוצע בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. ב-40% מארצות העולם, שיעור הפריון שווה לרמת התחלופה הבין דורית, ועומד על 2.1 ילדים לאישה, או פחות מזה. אוכלוסיית הארצות האלה שומרת אפוא על גודל קבוע.

לעומת זאת, באפריקה הנשים יולדות 4.7 ילדים בממוצע, והאוכלוסייה גדלה בקצב מהיר, כמעט פי שלושה מבשאר העולם. ליבשת זו, שהיא ערש האנושות, צפוי אפוא עתיד מדאיג. הפריון – מספר הילדים שאישה יולדת במהלך חייה – עדיין גבוה ברוב 54 מדינות היבשת. מאז ומתמיד רואים האפריקנים חשיבות במשפחה גדולה, הן מבחינת המעמד והן כדרך להגדיל את מספר הידיים העובדות במשפחה, ולהתגבר על התמותה הגבוהה בגיל הרך. אבל כיום, יותר תינוקות שורדים ונעשים הורים בעצמם. יותר ממחצית אוכלוסיית היבשת, המונה כ-1.2 מיליארד נפש, הם ילדים או נערים. יחס זה הוא מנוף לשנים של התרחבות בקצב חסר תקדים בתולדות האנושות. הדמוגרפים חוזים כי עד סוף המאה ה-21 אוכלוסיית אפריקה תגדל פי שלושה או פי ארבעה.

במשך שנים התחזיות המקובלות היו כי אוכלוסיית אפריקה תמנה כ2- מיליארד נפש בשנת 2100. המודלים האלה הניחו שהפריון יֵרֵד באופן מהיר ועקבי למדי. תחת זאת, שיעורי הפריון ירדו לאט ובאופן בלתי סדיר. האו"ם צופה היום 3 עד 6.1 מיליארד בני אדם ב-2100 – מספרים מדהימים. אפילו ההערכות הזהירות, של מוסדות כמו "המכון הבין-לאומי לניתוח מערכות יישומי" באוסטריה, מדברות על 2.6 מיליארד איש. בשנים האחרונות חזר האו"ם והעלה את תחזיתו לאוכלוסיית העולם ב-2100 שוב ושוב. ב-2004 דיברו על 9.1 מיליארד והיום על 11.2 מיליארד. כמעט כל התוספת הבלתי צפויה מקורה באפריקה.

הצמיחה המהירה מאיימת על התפתחותה של אפריקה ועל היציבות בה. רבים מתושביה גרים בארצות שלא בורכו באדמה פורייה, במים או בממשלות המתפקדות כהלכה. התחרות הגוברת והולכת על מקורות מזון ותעסוקה במקומות האלה עלולה לחולל אי יציבות בכל האזור, שתטיל לחץ כבד על משאבי המזון והמים ועל משאבי הטבע בכל העולם, בייחוד אם האפריקנים יעקרו מארצותיהם בהמוניהם, מה שמתרחש כבר עכשיו. כ-37% מן הבוגרים הצעירים במדינות שמדרום לסהרה אומרים שהם רוצים לעבור לארץ אחרת, בעיקר בשל היעדר תעסוקה.


יועצת מטעם ארגון תכנון הילודה מארי סטופס אינטרנשיונל, מדריכה נשים, שהתאספו בבית חולים ברבאי שבקניה, בדרכים לתכנון משפחה, ובהם אמצעים למניעת היריון במקרה חירום.
(כל התצלומים במאמר: ג'ונתן טורגובניק גטי אימג'ס)

אפריקה זקוקה למדיניות חדשה שתגרום להאטה בגידול האוכלוסין שלה, כדי לשמור על השלום ועל הביטחון, לשפר את הפיתוח הכלכלי ולהגן על הקיימות הסביבתית. ומדינות העולם צריכות לתמוך במאמצים האלה. משנות ה-60 עד שנות ה-90 דחקו מוסדות בין-לאומיים וארגוני סיוע בממשלות אפריקה "לעשות משהו" לנוכח גידול האוכלוסייה החד. בדרך כלל, ה"משהו" הזה בא לידי ביטוי בהשקעה בתכניות של תכנון המשפחה בלי לשלב אותן עם שירותי בריאות אחרים, ובהצהרות ממשלתיות ש"כל המוסיף גורע" כשמדובר בגודל המשפחה. אבל מאמצע שנות ה-90, השתררה דממה בנושא. הגדרת גידול האוכלוסייה כבעיה התקבלה כמעשה בלתי רגיש מבחינה תרבותית ושנוי במחלוקת מבחינה פוליטית. תורמים בין-לאומיים הפנו את מעייניהם לקידום רפורמה כללית בבריאות, לרבות מלחמה באיידס ובמחלות קטלניות אחרות.

על אפריקה ועל שאר מדינות העולם להשיב אפוא על כנה את תחושת הדחיפות. אנחנו צריכים להתגבר על הפחד להיראות כלא תקינים פוליטית ולהתניע כמה מהלכים מתואמים שיוכלו להנמיך את השיפוע בעקומת גידול האוכלוסייה באפריקה ובכל מקום אחר שבו היא גדלה באופן שמאיים על הקיימות. מחקרים מראים שמלבד הדאגה לכך שתהיה לנשים גישה לאמצעי מניעה יעילים ויהיה להן הידע הנחוץ לשימוש בהם, הצעדים הטובים ביותר הם צעדים שיש בהם טעם גם מסיבות ראויות אחרות: חינוך נערות ונשים והשוואת מעמדן החברתי והחוקי למעמד הגברים. אף על פי שיש מדינות באפריקה שכבר נקטו כמה מן הפעולות האלה כל אחת לחוד, גישה יעילה הרבה יותר תהיה שילוב ההזדמנויות שייפתחו לנשים: בהשכלה, בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה.

אי אפשר "לשלוט" באוכלוסייה. יש בכך משום הפרה יסודית של זכויות אדם וממילא סביר שכל ניסיון כזה לא יצלח. אך אפשר להשפיע על אוכלוסייה בדרכים עקיפות אבל עתירות השפעה. בחירה נבונה של אסטרטגיות יכולה להקל את העומס על המשאבים, להפחית את הסכסוכים, ולשפר את גורלם של ילדות, ילדים, נשים וגברים.

אפריקה היום ומחר

לפי אומדנים רבים המצב באפריקה קודר כבר עכשיו. על אף ההתקדמות בכלכלה ובדמוקרטיה, היבשת בולטת היום בתוחלת החיים הנמוכה, בקצב הפיתוח האִטי ובשיעורי העוני ותת התזונה הגבוהים שלה. התנובה החקלאית היא מן הנמוכות בעולם. מדרום לסהרה, רעיית יתר של צאן ובקר מגבירה את התפשטות המדבר ודוחקת את הרועים הנוודים לאדמות החקלאים בשעה שהאוכלוסיות של שתי הקבוצות גדלות. מצרים ואתיופיה מצחצחות חרבות סביב מימי הנילוס, ש-11 הארצות השוכנות באגן הנהר חלקו אותם בעבר בלי קושי. ניתוח מ-2010 מצא שכל ארבע הארצות שבהן "בטחון המים" הוא הנמוך ביותר בעולם הן באפריקה.

התחרות על המשאבים ההולכים ומידלדלים מחריפה את הסכסוכים האזרחיים ואת הטרור. ביולי 2014, באי לָמוּ השייך לקניה, מתו 80 איש במריבה בין מוסלמים לנוצרים על אדמה פורייה. יש חוקרים המייחסים את עליית הארגון האיסלמיסטי האכזרי בּוֹקוֹ חראם בניגריה, לפחות באופן חלקי, להתייבשות שטחי הבתה של הסאהל. מיעוט הפרנסה המרחף מעל ראשיהם של נערים וגברים בשנות ה-20 לחייהם מזין את התוקפנות גם במרכז אפריקה. "אילו היו יותר משרות, בייחוד בחקלאות, היה פחות תסכול והיו פחות סכסוכים באזור הרמה הניגרית," אומר בֶּקי אָדָה-דוֹנטוֹ, יועץ לממשלת ניגריה, בהתייחסו לתחום שיפוטי בחלקה המזרחי-מרכזי של המדינה, אזור פעילותו של בוקו חראם.

ארבע מדינות אפריקניות: סודן, סודן הדרומית, סומליה והרפובליקה של מרכז אפריקה, דורגו בידי "קרן השלום" מוושינגטון במקום הנמוך ביותר בין כל ארצות העולם מבחינת יציבותן, כושרן למשול בשטח הריבוני שלהן ויכולתן להבטיח רמה מינימלית של ביטחון לאזרחיהן. רק ב-2015 טבעו מאות אפריקנים בניסיון להימלט לאירופה.


תחזיות גידול האוכלוסין באפריקה
(גרפיקה: טיפני פראנט-גונזלס; מקור: צפי אוכלוסיית העולם: מהדורת 2015. מחלקת האוכלוסייה, מחלקת הכלכלה והחברה של האו"ם 2015. הורד ב-19 בנובמבר 2015. http://esa.un.org/unpd/wpp/donload/Standard/Population)

עכשיו תארו לכם איך תיראה אפריקה כשיהיו בה שני מיליארד תושבים, ואין צריך לומר שישה מיליארד. ההיסטוריה אינה מלמדת הרבה. אסיה חצתה את סף הארבעה מיליארד נפש ב-2007, אבל שטחה גדול משטחה של אפריקה בכ-50% ורמת הכלכלה והפיתוח בה גבוהה יותר בממוצע. ובכל זאת, על אף כל יתרונותיה, חלקים נרחבים באסיה עדיין מתמודדים עם קרקע שפוריותה מידלדלת, עם ירידה במפלס מי התהום ועם אי-ביטחון תזונתי וזיהום אוויר חמור.

שינוי אדיר אחד שיתחולל באפריקה יהיה צמיחתן של ערי ענק. העיור באפריקה מהיר. רוב האנשים שבאים לערים מגיעים מאזורים חקלאיים נחשלים, מתיישבים בפרברי עוני ונאבקים להשיג בהם מקלט ומחיה. יותר ממיליארד איש חיים היום בכרכים. עד 2050 יחיו בהם יותר מ-1.3 מיליארד לפי תחזיות האו"ם. הדמוגרפים ז'אן-פייר גונגאנט מן המכון למחקר לפיתוח בצרפת וג'ון מאי מן המכון למרשם אוכלוסין צופים שהערים הגדולות ביבשת ידעו התפוצצות אוכלוסין עד 2050: מספר התושבים בלגוס שבניגריה יעלה מ-11 מיליון תושבים ב-2010 ל-40 מיליון, בקינשסה שברפובליקה של קונגו מ-8.4 מיליון ל-31 מיליון. התצלומים הסוקרים את קיבֶּרה שבניירובי בירת קניה, שכונת העוני הגדולה ביבשת שחיים בה חצי מיליון עד מיליון איש (המספר אינו ידוע לאשורו), הנראים בסצנה בסרט "הגנן המסור" מ-2005 מספקים הצצה לעתיד הזה. גגות הפח הגלי של קיברה משתרעים עד האופק בכל כיוון. על פי תחזיות עכשוויות, מאות קהילות בגודל דומה ייווצרו ברחבי אפריקה עד אמצע המאה.

הסיכוי של יבשת צפופה, מסוכסכת ועירונית החל להדאיג את מנהיגי אפריקה, שבדרך כלל נטו לתמוך בגידול האוכלוסייה, והם מתחילים להשמיע דברים. ב-2012 קראו ראשי הממשלה דאז של אתיופיה ושל רואנדה למאמצים חדשים להרחבת השימוש בתכנון משפחתי כדי "להפחית את העוני ואת הרעב, לשמור על משאבי הטבע ולהסתגל לתוצאות שינוי האקלים וההידרדרות באיכות הסביבה." נשיאת הקרן העולמית לנשים, מוּסימְבּי קַניוֹרוֹ, ילידת קניה, קראה לא מכבר ל"דרכים נאותות מבחינה תרבותית ומבוססות זכויות להאטת גידול האוכלוסייה, תוך העלאת כבוד האדם והפיתוח המחושב."

אין פלא אפוא שהנגשת תכנון המשפחה היא אחד הצעדים הזוכים לתשומת לב מחודשת. היום רק 29% מנשות אפריקה הנשואות בגיל הפוריות משתמשות באמצעי מניעת היריון מודרניים. בשאר היבשות שיעורן גבוה מ-50% במובהק. סקרים מראים גם שיותר משליש ההריונות באפריקה אינם מתוכננים. באפריקה שמדרום לסהרה, 58% מן הנשים, בנות 15 עד 49 הפעילות מבחינה מינית ואינן מעוניינות להרות, אינן משתמשות באמצעי מניעה מודרניים.

דג'נאבּה, נערה שראיינתי לפני כמה שנים, העידה על המתח הזה בכפרה המרוחק, במאלי, מדינה שבה רק אחת מעשר נשים משתמשת באמצעי מניעה. היא אך חצתה את אמצע העשור השני לחייה, וכבר הייתה אם לשניים. כששאלתי בפעם הראשונה כמה ילדים תרצה, היא השפילה מבט והשיבה "כמה שיותר." אבל לאחר חצי שעה של שיחה, היא הישירה את מבטה, לחלוחית בעיניה, ואמרה שהיא הייתה רוצה ליטול גלולות למניעת הריון, כדי לנוח מעט מלידת ילדים ואף להפסיק את זה לגמרי בקרוב.


השוואה בין שיעור הילודה באפריקה ובין מדינות העולם.
(גרפיקה: טיפני פראנט-גונזלס; מקור: צפי אוכלוסיית העולם: מהדורת 2015. מחלקת האוכלוסייה, מחלקת הכלכלה והחברה של האו"ם 2015. הורד ב-19 בנובמבר 2015. http://esa.un.org/unpd/wpp/donload/Standard/Population)

כל מעבר לשגשוג כלכלי מצריך ירידה ניכרת בפריון. אבל את הדבר "אפשר להשיג רק אם תפוצת אמצעי המניעה תעלה במידה רבה משיעורה הנמוך כיום, ל-60% עד 2050," כותב גונגאנט במאמר מ-2013. "ולא יהיה קל להשיג את זה."

הצלחות ראשונות

מגמת העיור כשהיא לעצמה עשויה לצמצם מעט את גודל המשפחה. בעיר יקר יותר לגדל ילדים, והסיכויים שהם יתרמו להכנסה המשפחתית נמוכים יותר. כמו כן, בעיר רב יותר הסיכוי שהשקפות ההורים ישתנו מעמדה מסורתית לרעיונות מודרניים באשר לגודל המשפחה ולתכנונה. למרבה האירוניה, יש כמה מדינות באפריקה שבהן שיעור הפריון נמוך יותר במידה ניכרת ואפשר ללמוד מהן. הלקח הכי חשוב מאותן מדינות הוא התועלת שבשילוב בין הנגשת תכנון המשפחה ובין מאמצים להעניק לנשים יותר שליטה בחייהן ובמשפחותיהן.

בחלקה הצפוני, הערבי, של אפריקה ובדרום אפריקה ובארצות הסמוכות, שיעורי הפריון ירדו ל-3 ילדים לאישה או פחות והם מתקרבים לשיעור הפריון בשאר מדינות העולם. לעומת זה, בשלושה תת־אזורים נרחבים – מזרח, מרכז ומערב אפריקה – הפריון נע בין 4 ל-7 ילדים לאישה ואף יותר מזה.

במדינות אפריקה שבהן ניכרה הפחתה בפריון החלה העבודה לפני שנים. בחצי תריסר מדינות־אי קטנות של אפריקה מתגוררות המשפחות הקטנות ביבשת. אחת הירידות המהירות ביותר בפריון התרחשה במאוריציוס שממזרח למדגסקר. הממוצע צנח מיותר מ-6 בשנות ה-60 ל-2.3 ילדים לאישה כעבור שני עשורים. היום השיעור שם הוא כ-1.5 ילדים לאישה, קרוב לזה של אירופה ויפן. הירידה החדה ביותר קרתה בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 כשלא הייתה צמיחה כלכלית כלל. תושבי מאוריציוס, נשים כגברים, היו משכילים באופן יחסי. ובתחילת שנות ה-60 התגברה הממשלה הלאומית על התנגדויות מצד כמה קבוצות ובהן קתולים ומוסלמים, וקידמה בהצלחה את תכנון המשפחה. בתוך שני עשורים, ארבע מכל חמש נשים בגיל הפוריות השתמשו באמצעי מניעה.


עובדי בריאות בקהילה הם פעמים רבות מי שמיטיבים לשנות דעות של אנשים. עובדת מקומית בשומפולה שבקניה מסבירה לאמהות צעירות משבט המסאי איך להשתמש בקונדום.


מדריכה בלניאר שבסנגל מסבירה איך פועל התקן תוך רחמי.

ב-1957 הניע חביב בורגיבה, נשיא תוניסיה, נחשול של שינויים במעמדן החוקי ובזכויות הרבייה של נשות המדינה, שינויים שקשה להעלות על הדעת במדינה שהיא מוסלמית רובה. בורגיבה הבטיח לנשים זכויות אזרח מלאות, לרבות הזכות להצביע ולהסיר את הרעלה. הוא התחייב לחינוך יסודי חובה לבנות ולבנים כאחד, אסר על הפוליגמיה, העלה את גיל הנישואין המינימלי ונתן לנשים את הזכות להתגרש. הוא הכניס את אמצעי המניעה למסגרת החוק ואז סבסד הפלות לנשים מרובות ילדים. באמצע שנות ה-60 מרכזים ניידים לתכנון משפחה כבר סיפקו גלולות למניעת היריון ברחבי המדינה. בורגיבה לא היה דמוקרט. "המועצה הלאומית", שהייתה בשליטתו ההדוקה, בחרה בו לנשיא לכל ימי חייו ב-1975. אבל הרפורמות הסוציאליות שהנהיג נותרו בתוקף גם אחרי שהודח ב-1987. הפריון בתוניס ירד מ-7 ילדים לאישה ל-2 בתחילת שנות האלפיים (הוא עלה מעט מאז). דוגמאות קצת פחות דרמתיות ומאוחרות יותר להנהגה נשיאותית סייעו בהורדת הפריון בקניה, בגאנה ובדרום אפריקה.

מאוריציוס ותוניס מלמדות שהסוד לצמצום גודל המשפחה הוא התמקדות עקבית בשיפור תנאי חייהן של נשים, לרבות הזדמנויות כלכליות וחוקיות שוות ככל האפשר לגברים. שכן הצמיחה הכלכלית הלאומית לבדה אינה מורידה את הפריון במידה מספקת.

אסטרטגיה משולבת

איך יוכלו שאר מדינות אפריקה לשחזר את ההצלחה הזאת? הצעד הראשון הוא להכיר בכך שנשים וזוגות, ולא ממשלות, הם מי שבידם הזכות להחליט כמה ילדים להוליד. לנשים, שממשלותיהן וסביבתן מתייחסות אליהן כשוות לגברים, יש יותר סיכוי להגיע למסקנה שהן מי שצריכות להחליט אם להיכנס להיריון ומתי, והתוצאה תהיה משפחות קטנות יותר.

חינוך, בייחוד בבית הספר התיכון, מלבה את ההעצמה הזאת מאוד. באמצעות חינוך אפשר ללמד נערות ונשים צעירות על תזונה, על רפואה ועל חיסונים. אבל החינוך גם פותח מגוון אפשרויות: כלכליות, חברתיות, אזרחיות, מדיניות ואמנותיות. החינוך מדרבן צעירים להשתמש באמצעי מניעה ולתכנן משפחות קטנות בעודם לומדים על העולם, על גופם ועל היכולת לקבוע לעצמם את גורלם. נשים אפריקניות ללא השכלה יולדות בממוצע 5.4 ילדים, לפי המכון הבין־לאומי לניתוח מערכות יישומי. אצל נשים שסיימו בית ספר יסודי הממוצע הוא 4.3. אצל בוגרות תיכון ניכרת ירידה גדולה במספר הילדים: ממוצע של 2.7. ואצל נשים בעלות השכלה אקדמית, הממוצע הוא 2.2.

שיפור החינוך של גברים צעירים גם הוא חיוני. צעירים משני המינים, שמשתתפים בתכניות לימוד מקיפות בחינוך מיני, צפויים יותר לדחות את תחילת קיום יחסי המין, והדבר מפחית את שיעור ההריונות הבלתי רצויים בגיל צעיר. מגפת האיידס דרבנה את הרחבת החינוך המיני, לפחות במזרח אפריקה ובדרומה. אבל איכות החינוך המיני אינה אחידה, והוא נעדר כליל בחלקים גדולים ביבשת.

ואולם, השפעתם של החינוך המיני ושל רמת ההשכלה של הנשים עלולה להתמסמס אם הממשלות והציבור הרחב לא יתמכו בתכנון המשפחה. גם בוגרות אוניברסיטאות אינן יכולות לייצר אמצעי מניעה בביתן.

נדמה שמנהיגי אפריקה הולכים ומכירים בהדרגה בחומרת המצב. נשיא אוגנדה יוּורי מוּסֶבֶני התנגד תמיד לתכנון המשפחה, אבל ביולי 2014 הוא אירח ועידה כלל־אפריקנית בנושא הצורך בהנגשה רחבה יותר של תכנון המשפחה. תכניות של מימון ממשלתי באמצעות שוברים בקניה ובאוגנדה ושירותי בריאות מסובסדים לאימהות ולילדים בזימבבווה מעודדים יחידים וזוגות מעוטי הכנסה לבקר במרפאות. רבים מהם יוצאים משם עם שיטות למניעת הריונות בלתי רצויים ולהגדלת פרקי הזמן בין ההריונות הרצויים. במלאווי, העברת כספים לתכניות ניסיוניות לנערות בגיל בית ספר ולהוריהן או לאפוטרופוסים שלהן מעודדות אותן לבוא לבית הספר, מה שמעלה את רמת ההשכלה, מאחר את תחילת הפעילות המינית והנישואין, ומפחית את ההריונות בקרב בנות עשרה.

ממשלת אתיופיה גייסה לאחרונה 38,000 עובדים להפצת שירותי בריאות, ציידה אותם במידע ובאספקה ושיגרה אותם אל האזורים הכפריים ששם מתגוררים 80% מאוכלוסיית המדינה. כשהם רוכבים בין הכפרים המרוחקים על אופניים, תרומת ארה"ב, מציעים עובדי הבריאות מידע בעניין תכנון משפחתי ואמצעי מניעה לנשים, וכשיש היענות לכך, גם לבעליהן. הפריון שם ירד בשלוש השנים האחרונות מ-4.8 ל-4.1. ירידות מרשימות לא פחות נרשמות גם בקהילות בקניה ובגאנה ואפילו בכרך העל קינשסה.


ביקורי בית, כאן בתמיכתה של "קרן ויליאם ופלורה היולט", חיוניים להנגשת מידע בנוגע לתכנון המשפחה לכפרים מרוחקים כמו מבּלה שבאוגנדה

עם זאת, במקומות רבים אחרים באפריקה נראה שנשיאי היבשת, גברים רובם, עדיין סבורים שמשפחה מרובת ילדים היא יתרון ושמוטב שנשים לא ישאפו לשוויון בינן לבין הגברים. "אילו ביקרו נשיאי אפריקה במרפאות תכנון המשפחה, זה היה יכול לעזור," אומר מאי. "זה היה יכול לעשות שינוי של ממש בגישתם. אבל במקום זה הם תמיד מעדיפים לבקר במרפאות החיסונים."

שינוי גישתם של הגברים

אכן, לגברים שבחיי הנשים תפקיד חשוב. למרבה הצער, אסטרטגיה מובילה לסיוע לנשים לתכנן את משפחתן היא סיוע בחשאי, באמצעות זריקות למניעת היריון, למשל, וזאת משום שבני זוג רבים סבורים שרק להם, הגברים, הזכות להחליט החלטות בנוגע לילודה. גברים בדרך כלל גם רוצים ילד אחד עד שלושה יותר מנשותיהם, מה שלא מפליא כל כך בהתחשב בכך שהנשים הן שהרות, יולדות ונושאות גם ברובו הגדול של נטל הטיפול בילדים.

ההבדל בין נקודות המבט של הגברים והנשים מקבל לפעמים ביטויים לא נעימים. אישה המתעניינת באמצעי מניעה או משתמשת בהם עלולה להיות חשופה להתעללות מבן זוגה. מחקר, שנעשה בניגריה ופורסם בכנס ב-2011, מצא ש-30% מן הנשים, שהיו נשואות בחייהן, מדווחות על מידה כלשהי של "אלימות אינטימית מצד בן הזוג", מינית, פיזית או רגשית. נשים המשתמשות באמצעי מניעה ונשים בעלות השכלה יסודית כלשהי, נתקלו בהתעללות כזאת יותר משנתקלו בה נשים חסרות השכלה ונשים שאינן משתמשות באמצעי מניעה. אפילו ברואנדה, על אף תשומת הלב הרבה שניתנת בה להעצמה נשית, 31% מן הנשים דיווחו ב-2010 שבעליהן או בני זוגן נהגו בהן באלימות.

אלימות של ממש לא עמדה לפני פָרידָה נֶלוּבֶּגָה כשהייתה בת 26. היא תכננה להביא רק שניים או שלושה ילדים: היא חשבה שלא תוכל לעמוד ביותר מזה מבחינה כלכלית, בפרנסתה כמוכרת דגים מיובשים בקמפלה שבאוגנדה, כך לפי PAI, קבוצה לקידום תכנון משפחה שבסיסה בארה"ב. אבל בסופו של דבר ילדה שישה ילדים, וזה, כך סיפרה לאנשי PAI, בעיקר בגלל שבעלה אסר עליה להשתמש בגלולות למניעת היריון ומרפאת תכנון המשפחה המקומית שלה לא הציעה שום חלופה הולמת.

ייתכן שהגישות משתנות. גברים שראיינתי במסעותי באפריקה דיברו בערגה על הימים שבהם היו פחות אנשים ויותר יערות, ולפעמים אף הביעו תמיכה בתכנון המשפחה כדרך להאט את המגמות השליליות האלה. רובם גם הביעו רחשי כבוד לנשים כשותפות. "הנשים במועצה שלנו רואות את הדברים מזווית שונה ומעלות רעיונות שאיש מאִתנו לא היה חושב עליהם," אמר לי חבר במועצה מקומית בטנזניה. "לא היינו רוצים לוותר עליהן עכשיו." הצהרתו משקפת אמת רחבה יותר: הפריון יכול לרדת גם בשל מה שהסוציולוגים מכנים "שינוי רעיוני": קבלה גוברת של מושגים שקודם לכן נחשבו קיצוניים ואפילו מתועבים. טנזניה לדוגמה, שוקלת ניסוח חוקה שתעניק לנשים מעמד שווה לגברים באשר לזכויות קנין, ירושה וזכויות אחרות שבחוק.

נשים גם פורצות דרך ומשיגות תפקידים בהנהגת ממשלות, שלא השיגו קודם לכן. ברואנדה יש היום שרה למגדר ושיעור הנשים בפרלמנט שלה הוא הגבוה בעולם: כמעט שני שלישים. ג'ויס בַּנדָה, הייתה נשיאת מלאווי מ-2012 עד 2014. נשיאת ליבריה הנוכחית היא אלן ג'ונסון סירליף. נגוזי אוקונג'ו-איווילה שירתה כשרת חוץ ושרת אוצר של ניגריה והייתה האישה הראשונה שהחזיקה בשני התיקים האלה. יושבת ראש נציבות האיחוד האפריקני היא נְקוֹסזָנָה דְלָמיני זוּמָה מדרום אפריקה. כשילדות רואות נשים בעמדות האלה, זה משנה את הלך מחשבתן בנוגע לאפשרויות העומדות לפניהן.

לדחוף בלי לדחוף

ניז'ר שבמערב אפריקה היא דוגמה לחיוניותה של גישה משולבת הנתמכת במעורבות ממשלתית להאטת גידול האוכלוסייה. הפריון הממוצע בניז'ר, אחת הארצות העניות בעולם,הוא 7.5 ילדים לאישה והוא כמעט לא ירד מאז החלו ברישום הנתונים ב-1950. בסקר שנערך שם, אמרו נשים וגברים שהמשפחה האידאלית בעיניהם היא אף גדולה מזה.

הדמוגרפים משתוממים על כך, אבל המספר הגבוה הזה כנראה נובע מצירוף של כמה גורמים. בהם אמונה דתית, תמותת פעוטות גבוהה, שיעור גבוה של תושבים כפריים, התלויים בעבודת הילדים בחקלאות שהם מקיימים על האדמה הדלה. בעיני הכפריים משפחה גדולה משקפת מעמד (בייחוד בקרב גברים) לנוכח מעמדה הנמוך של האישה (ילדים מעלים את ערכה של האישה הנשואה ולבעלה לא פעם יש גם נשים אחרות). גידול הילדים בדרך כלל משותף במשפחה המורחבת, אומר הדמוגרף ג'ון קַסטֶרליין מאוניברסיטת אוהיו, מה שמפחית מן העומס וכתוצאה מכך מקל את ההחלטה להביא עוד ילד לעולם. מָמָדוּ טַנדג'ה, נשיא ניז'ר עד 2010, נהג לפשוט את זרועותיו כדי לסמל את מרחביה העצומים של ארצו, ששטחה גדול משטחה של טקסס, באומרו למבקרים שיש די מקום לאוכלוסייה גדולה בהרבה.

אסטרטגיה רב-זרועית דורשת מעורבות חזקה של הממשל, מעורבות קהילתית וכסף, אומר גונגאנט, שעבד במערב אפריקה ובמקומות אחרים ביבשת. אבל הרבה פעמים ממשלות אינן מקיימות את הבטחותיהן. בוועידה בין-לאומית בלונדון ב-2012, הבטיח פקיד בכיר במשרד הבריאות של גאנה שתכנית ביטוח הבריאות הלאומית של ארצו תספק החזר כספי בעבור הוצאות על תכנון המשפחה. ארבע שנים עברו מאז, וממשלת גאנה עדיין שוקלת כיצד להוציא לפועל את תכנית ההחזרים. לדבריו, יישום התכניות הוא "קטסטרופלי. נחוצה דחיפה, מן הממשלה או מן החברה האזרחית או משתיהן. באפריקה, חסרה הדחיפה."

"דחיפה" היא מילה טעונה לחוששים מהלך רוח של פיקוח אוכלוסייה. אבל למעט סין, שבה מדיניות שני הילדים החדשה עדיין מגבילה את חופש הפריון, בשום מקום אין הגבלות על גודל המשפחה. גונגאנט מדבר על דחיפת המנהיגים לעשות מעשה: לאזור אומץ ולהעלות את נושא האטת גידול האוכלוסייה על סדר היום הציבורי והמדיני. נחוצה גישת זן לאומנות האוכלוסייה, דרך לצמצם את הצמיחה לא על ידי שאיפה ישירה לכך אלא על ידי יצירת התנאים שבהם זה יקרה באופן טבעי.

תרבויות והשקפות יכולות להתפתח – לפעמים מהר, כפי שמלמדת הירידה בפריון בתוניסיה ובמאוריציוס. למרבה הצער, אין לי מושג מה קרה עם דג'נאבּה ממאלי ועם תקוותיה לשלוט בעצמה בהריונותיה. אבל דבריה הם תזכורת לחשיבות העליונה של הניסיונות להבטיח לכל אישה את האמצעים ואת התמיכה החברתית למנוע הריונות בלתי רצויים, בלי כפייה ובלי לחץ. ניסיונות כאלה מתווים את הדרך המוסרית והמעשית היחידה להביא את אוכלוסיית אפריקה להאט את צמיחתה ולחדול לגדול בסופו של דבר, כפי שכל האוכלוסיות צריכות לעשות. שם, ובכל מקום אחר בעולם, אוכלוסיות כאלה יוכלו לחיות בשגשוג, בחוסן ובהרמוניה עם הסביבה.

העצמת נשים אינה זקוקה להצדקה דמוגרפית. אבל העניין הוא שנשים שיכולות לכוון את שאיפותיהן גבוה ולנהל את חייהן הן נשים המחליטות וגם מצליחות, ללדת פחות ילדים ולהתחיל בכך בגיל מאוחר יותר. גם לולא הייתה חשיבות לגידול האוכלוסייה, עתידה של אפריקה ועתיד העולם היה טוב יותר אילו כל נערה וכל אישה אפריקנית הייתה בריאה, משכילה וחופשייה להגשים את חלומותיה השאפתניים, לסרב, בלי חשש, לתשומת לב בלתי רצויה מצד גברים ולהביא לעולם ילד רק מתי ועם מי שהיא רוצה.

השאלה אם אפריקה תגיע לסוף המאה עם כמה מיליארדי אנשים או עם מספר קרוב הרבה יותר לאוכלוסייתה הנוכחית, 1.2 מיליארד, תשפיע מאוד על פיתוחה, על שגשוגה, ועל כושר עמידתה באתגרים, שבלי ספק יעמדו לפניה.

טוב לדעת
גידול האוכלוסין בעולם 0-2050 לספירה

מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

לקריאה נוספת

  • Africa’s Demographic Challenges: How a Young Population Can Make Development Possible. Lilli Sippel et al. Berlin Institute for Population and Development, 2011
  • African Demography. Jean-Pierre Guengant and John F. May in Global Journal of Emerging Market Economies, Vol. 5, No. 3, pages 215–267; September 2013
  • Unmet Need and Fertility Decline: A Comparative Perspective on Prospects in Sub-Saharan Africa. John B. Casterline and Laila O. El-Zeini in Studies in Family Planning, Vol. 45, No. 2, pages 227–245; June 2014
  • Population & Sustainability. Robert Engelman; Scientific American Earth 3.0, June 2009

 

0 תגובות