שאלות לעתיד האנושות: האם המין האנושי יכול להתחמק מהכחדה?

בקיצור

• האנתרופוקן, התקופה הגאולוגית שבה האנושות היא כוח דומיננטי המניע שינויים גלובליים, התחיל זה עתה, אבל ככל הנראה הוא יימשך רק כל עוד אנחנו קיימים.
• כדי להימנע מהכחדה, עלינו להתגבר על איומים קיומיים כגון גידול אוכלוסין, מיעוט משאבים, פגיעות אסטרואידים, שינויי אקלים ואפילו הזדקנותה ההדרגתית של השמש.
• אם האנתרופוקן יחזיק מעמד, הוא יוכל לקדם את כוכב הלכת שלנו לתוך מצב יסוד חדש, "עידן הספייזואיקון" שאורכו יימדד במיליארדי שנים, שבו התבונה הקיבוצית של תרבותנו תייצב את המערכות הטבעיות של כדור הארץ ותרחיב את הביוספרה לעבר מרחבים קוסמיים חדשים.

המחלוקת הגדולה ביותר בין המומחים לאנתרופוקן היא בשאלה מתי, בדיוק, התחילה התקופה הגאולוגית שלנו, שחותמה הוא ההשפעה האנושית. כאסטרוביולוג החוקר תמורות היסטוריות גדולות בהתפתחות כוכבי לכת, אני מתעניין יותר בשאלה אחרת: מתי וכיצד יסתיים האנתרופוקן?

תקופות הן פרקי זמן קצרים באופן יחסי בלוח הזמנים הגאולוגי. משמעות גדולה בהרבה יש לגבולות המפרידים בין יחידות הזמן הארוכות ביותר בקנה מידה גאולוגי, נתחי ההיסטוריה המכונים עידנים ונמדדים במיליארדי שנים. התמורות בין העידנים הותירו אחריהן עולם שהשתנה שינויים עמוקים ותמידיים. כדור הארץ עבר מן הגיהינום ששרר בעולם בעידן ההאדן, לקרירות ולשקט היחסיים של עידן הארכאיקון שתחת כנפיו התפתחו החיים. במהלך עידן הפרוטרוזואיקון, כמה מן היצורים החד־תאיים שנוצרו בעידן הקודם הפכו לכוח מניע המסוגל לשנות את פניו של כוכב לכת כשהציפו את האטמוספרה בחמצן פוטוסינתטי. השינוי הזה בכימיה של אטמוספרה הרעיל את מרבית הביוספרה, אבל גם הוביל לפריחתם של חיים מורכבים ורב־תאיים, שסללו את הדרך לעידן שלנו: הפנרוזואיקון.

ייתכן שתקופת האנתרופוקן היא תחילתה של תמורה יסודית נוספת. אפשר להגדיר את העידן החמישי הזה באמצעות סוג חדש ומהפכני של שינוי גלובלי שבו תהליכים קוגניטיביים – המחשבות, המעשים והיצירות של בני האנוש – מקבלים תפקיד מכריע בתפקודו של כוכב הלכת שלנו. אני מציע לקרוא לעידן החדש האפשרי הזה בשם סַפְּיֵיזוֹאיקון (Sapiezoic eon), כלומר "עידן החיים התבוניים." לראשונה בתולדות כדור הארץ, כוח גאולוגי מודע לעצמו מעצב את פני כוכב הלכת.

כדי להתקיים במשך מיליוני שנה, על האנושות למצוא דרכים להגן על כדור הארץ.
(צילום: אנדרו מאייר, עיצוב אביזרים – אנג'לה קמפוס, Stockland Martel)

ואולם, תקופה גאולוגית נעשית עידן רק אם היא נמשכת מאות מיליוני שנים או יותר. כדי שהדבר יקרה – אנחנו צריכים להחזיק מעמד במשך הזמן הזה. האם נוכל לעמוד במשימה?

כיצד נימנע מהכחדה

האתגרים הבוערים ביותר העומדים לפנינו במאה השנים הקרובות הם לייצב את האוכלוסייה שלנו ולבנות מערכות אנרגיה וחקלאות שיוכלו לכלכל אותנו בלי להחריב מערכות טבעיות. אין ספק שנניח מאחורינו את הדלק המחצבי, אבל הקצב שבו נעשה זאת עשוי לקבוע אם מנת הסבל והנדודים שיביאו לעולם ההפרעות האקלימיות במאה ה-21, תשתווה למנה שהביאה המאה ה-20 במלחמותיה, במהפכותיה ובמגפותיה, או תעלה עליה.

ההתחממות הגלובלית האנתרופוגנית מאלצת אותנו להכיר בכך שבעל כורחנו מוטלת עלינו אחריות בקנה מידה פלנטרי, לטוב ולרע, אבל זה אינו האתגר ארוך הטווח היחיד בקנה מידה גדול שנעמוד מולו. לדוגמה, במהלך מאות השנים הבאות, נצטרך לבנות הגנות יעילות נגד אסטרואידים ושביטים מסוכנים. עצם קטן בהרבה מן הסלע שחיסל את הדינוזאורים, שקוטרו היה עשרה קילומטרים, יוכל להחריב את התרבות האנושית. בקרוב תהיה בידינו רשימה של מרבית האסטרואידים המסוכנים שמסלולם חוצה את מסלול כדור הארץ. אבל תמיד יכול להגיח שביט אפל ומסוכן מפאתי מערכת השמש ולדהור לעברנו בשעטה בלי לתת התראה מספקת. עלינו להיערך מראש ליירוט של מסיגי גבול כאלה.

בקני מידה ארוכים יותר, עשרות אלפי שנים, נהיה חייבים ללמוד כיצד למנוע שינויי אקלים טבעיים שיכולים להיות קיצוניים בהרבה מן הקפיצה הנוכחית בטמפרטורות. התרבות האנושית התפתחה במהלך תקופה שהייתה למעשה קיץ שנמשך 10,000 שנה, פרק זמן בן כמה אלפי שנים של אקלים חם ויציב במידה חריגה. המצב הזה לא יימשך – אלא אם כן נחליט לפעול בדרך אחרת. במהלך עשרות אלפי ועד מיליונים רבים של שנים, כדור הארץ עובר מחזורים של התכסות בקרחונים והתחממות גלובלית. עידן קרח חדש ימחק את מרבית החקלאות שלנו ולפיכך גם את התרבות שלנו, ובמקביל יגרום גם להכחדה של אין ספור מינים אחרים. שיטות של הנדסת אקלים שיוכלו לקרר (או לחמם) את כוכב הלכת שלנו באופן מלאכותי יוכלו לשחרר את עידן הספייזואיקון מתנודות האקלים ההרסניות האלה.

מרבית הדיונים בנושאי הנדסת אקלים מתמקדים בתיקונים נואשים וקצרי טווח של מצוקות האקלים שהבאנו על ראשנו במו ידינו, אבל בורותנו בכל מה שנוגע למורכבויות של אקלים כדור הארץ הופכת את הניסיונות האלה למסוכנים מאוד. הדרך הטובה ביותר להיעזר בהנדסת אקלים היא לראות בה פרויקט ארוך טווח המכוון לעתיד הרחוק, כשנדע הרבה יותר על מערכת כדור הארץ וכשהמערכת הזאת תידחף אל הקצה, אם בעקבות תנודות אקלים מבית, ואם – הרחק יותר בעתיד – בעקבות הזדקנותה של השמש שלנו.

כוכבים כמו השמש נעשים בוהקים יותר ככל שהם מזדקנים, ומשמעות הדבר היא שבעוד כמה מיליארדי שנים מהיום, האוקיינוסים שלנו יתאדו, כמו שקרה לאוקיינוסים של נוגה לפני מיליארדי שנים. למרבה המזל, זהו עתיד רחוק מאוד. בהנחה שנצליח להתגבר על האיומים הקיומיים בטווח הקצר, יהיה לנו שפע של זמן להתמודד עם הבעיה הזאת. ייתכן שנוכל לחדש בדרך כלשהי את ימי השמש כקדם, להזיז את כדור הארץ למסלול רחוק יותר או להטיל צל חלקי על כוכב הלכת שלנו. לחלופין, ייתכן שנחליט להגר למערכת שמש אחרת, צעירה יותר.

העולם בידינו

אם התבונה יכולה להתממש ככוח גאולוגי מודע לעצמו כאן, סביר להניח שהיא גם יכולה להתהוות גם במקום אחר. אם נשלח מבטנו רחוק יותר למעמקי היקום, ייתכן שנגלה שקיימים בו שלושה סוגי עולמות: מתים, חיים ותבוניים. מובן שייתכן שעולמנו הוא העולם התבוני היחיד בתוך קוסמוס דומם ורחב ידיים. אם זה המצב, הרי שלא זו בלבד שבחירותינו מעצבות את רווחתם של כל החיים העתידיים בכדור הארץ, הן אף מכתיבות את גורלם של כל החיים המודעים ביקום. משא כבד מוטל על כתפינו.

ההתבוננות בעבר מחזקת את התקווה שנוכל להתמודד עם האתגרים האלה. אחד המאפיינים המובהקים והקדומים ביותר של האנושות הוא היכולת שלנו להגיב לאיומים קיומיים. נראה שנחלצנו מצוואר־בקבוק גנטי לפני כ-75,000 שנים, כששינוי אקלים, שנגרם ככל הנראה מ"חורף געשי", הביא למותם של רוב בני האדם. מוקדם יותר, בתקופה שבין 160,000 שנה ו-200,000 שנה לפני זמננו, הופיעו באפריקה בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית לאחר שעידן קרח הרסני כמעט מחה מן העולם את כל מי שקדם לנו. סוד ההישרדות של אבותינו היה ככל הנראה השימוש שלנו בשפה כדי לפתח אופנים חדשים של שיתוף פעולה חברתי.

נכון לעכשיו אנחנו נאבקים לפלס את דרכנו בתוך אנתרופוקן שהולך ומפציע. ואולם, אם נחזיק מעמד, נוכל ללמוד כיצד להגן על הביוספרה של כדור הארץ כמעט ללא גבול. בטווח הארוך, ייתכן שיתברר שאנחנו הדבר הטוב ביותר שקרה לכוכב הלכת שאנו קוראים לו כדור הארץ.

טוב לדעת
הרצאתו של מחבר המאמר, דייוויד גרינספון, שבה הוא בוחן את סיכויי המין האנושי לשרוד לאורך זמן: