גולגולת מאובנת שהתגלתה לאחרונה עשויה לשרטט מחדש את עץ המשפחה של בני האדם
כמעט 25 שנה אחרי שמדענים תיארו את השרידים המאובנים של אוסטרלופיטקוס אנמנסיס (Australopithecus anamensis), מין האדם הקדום הזה זכה לבסוף לתהילה הראויה לו. חוקרים שפועלים באתיופיה מצאו גולגולת כמעט שלמה של המין שנעלם זה מכבר, שהיה בין חבריה של קבוצת ההומינינים הכוללת את ההומו ספיינס (האדם המודרני) ומינים קרובים לו שנכחדו.
המאובן, המתוארך ל-3.8 מיליוני שנים לפני זמננו, חושף את הפנים שמעולם לא נראו קודם לכן של אוסטרלופיתקוס אנמנסיס, שזוהה בעבר בעיקר על סמך שרידים מאובנים של לסתות, שיניים וכמות מוגבלת של עצמות מתחת לראש. תכונות שנמצאו במאובן החדש מרמזות שעלינו לערוך מחדש את עץ המשפחה שלנו.
לפי חלק מההערכות, אוסטרלופיתקוס אנמנסיס הוא ההומינין המובהק הקדום ביותר, ויש מאובנים שלו שמתוארכים עד 4.2 מיליוני שנים לפני זמננו. במשך שנים הוא החזיק בעמדת מפתח בעץ המשפחתי, בתור האב הקדמון הישיר של אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (A. afarensis), שמקובל לראות בו אב קדמון של הסוג שלנו, Homo. בהתבסס על הגיל והמאפיינים של המאובנים הזמינים לנו, פלאואנתרופולוגים חשבו שאוסטרלופיתקוס אנמנסיס התפתח לאוסטרלופיתקוס אפרנסיס בתהליך אבולוציוני המכונה אנגנזה, שבו מין אחד הופך בהדרגה למין שונה. המאובן החדש תוקע מקל בגלגלי התיאוריה הזאת.
אחד מממיני האוסטרלופיתקוס הקדומים. אבות אבותינו | איור: Science Photo Library
ממצא חדש
יוהנס היילה-סילסי (Haile-Selassie) ממוזיאון תולדות הטבע בקליבלנד ועמיתיו חשפו את הגולגולת בשטח שנמצא בצפון מזרח חבל אפאר (Afar) באתיופיה, הידוע בשם וורנסו-מילה (Woranso-Mille). מאפייני שיניה ולסתותיה קישרו אותה לרסיסי השרידים של אוסטרלופיתקוס אנמנסיס המוכרים מהעבר. המאובן חושף יצור בעל פנים בולטות, ניבים גדולים, עצמות לחיים רחבות, בליטות על קודקודו המעגנות שרירי לסת חזקים, וקופסת מוח ארוכה ומאורכת שהכילה מוח בגודל הדומה לזה של שימפנזה. הצוות שגילה את הממצא מעריך שהגולגולת הייתה שייכת לאוסטרלופיתקוס אנמנסיס זכר בוגר.
התגלית עשויה לאתגר את המודל המקובל בצורה הבאה: בהסתמך על האנטומיה המפורטת יותר של אוסטרלופיתקוס אנמנסיס שרואים בגולגולת החדשה, היילה-סילסי ועמיתיו טוענים שעצם מצח לא מזוהה מלפני 3.9 מיליוני שנים מאתר החפירות בלודליה (Belohdelie), שנמצא גם הוא בחבל אפאר באתיופיה, שייכת לאוסטרלופיתקוס אפרנסיס. אם ההשערה הזו נכונה, אזי אוסטרלופיתקוס אנמנסיס, המוכר ממאובנים בני 3.8-4.2 מיליוני שנים, ואוסטרלופיתקוס אפרנסיס, שחי כנראה לפני 3-3.9 מיליוני שנים, חיו למעשה בו-זמנית במשך מאה אלף שנה לפחות.
והחפיפה הזאת יכולה להעיד שאוסטרלופיתקוס אנמנסיס לא התפתח לאוסטרלופיתקוס אפרנסיס באמצעות אנגנזה. במקום זאת נראה שהאוסטרלופיתקוס אפרנסיס התפצל מאוסטרלופיטקוס אנמנסיס, שהמשיך להתקיים זמן מה לצד מין הבת שלו. צורת האבולוציה המסתעפת הזאת, הידועה בתור קלדוגנזה, יכולה להתרחש כשאוכלוסיות של אותו מין מבודדות זו מזו, וכך יכולות להתפתח בכיוונים נפרדים.
אך הבסיס להעדפת הקלדוגנזה על פני האנגנזה נשען כולו על כך שאותה עצם מצח בת 3.9 מיליוני שנים מבלודליה שייכת לאוסטרלופיתקוס אפרנסיס – אף לא אחד מהשרידים האחרים של אוסטרלופיטקוס אפרנסיס שנמצאו עד כה לא היה עד כדי כך עתיק. הבעיה היא שכל עוד יש לנו רק עצם מצח אחת של אוסטרלופיתקוס אנמנסיס לצורך השוואה – זו של המאובן החדש – איננו יכולים לשלול את האפשרות שהמצח של פרטים אחרים של אוסטרלופיתקוס אנמנסיס היה דומה דווקא לזה שנמצא בבלודליה. רק גילוים של מאובני פנים נוספים יוכל לפתור את התעלומה.
פורסם במקור בגיליון דצמבר 2019 של כתב העת סיינטיפיק אמריקן
