אומדנים חדשים של גובה פני הקרקע בדלתת נהר המקונג בווייטנאם מעוררים חשש שמיליוני תושבים יצטרכו לעזוב בקרוב את בתיהם

בתוך חמישים שנה ייתכן שלא פחות מ-12 מיליון אנשים ייאלצו לסגת מפני מי הים הגואים בדלתא של נהר המקונג בווייטנאם. הגיאוגרף פיליפ מינדרהוד (Minderhoud) ועמיתיו מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד הגיעו למסקנה הזאת אחרי שניתחו מדידות של טופוגרפיית הקרקע, שלא היו נגישות כמעט בכלל למדענים מבחוץ במשך שנים רבות. הניתוח החדש, שפורסם באוגוסט בכתב העת Nature communications, מראה שהגובה הממוצע של המקונג באזור הזה הוא רק 0.8 מטר מעל פני הים – כמעט שני מטרים מתחת להערכות המקובלות.

הנתונים החדשים מהכפילו ולמעלה מכך את מספר התושבים הווייטנאמים הגרים באזורים נמוכים שיוצפו עם התחממות האקלים בכדור הארץ. מקומות מסוימים צפויים לשקוע מתחת למים כבר בתוך עשורים מעטים.

סחף בשקיעה

כדי לאמוד את גובה הקרקע במדינות מתפתחות רבות, חוקרים נאלצים לא פעם להתבסס על מידע זמין מרשת הלוויינים העולמית. הצורך הזה נוצר בשל מיעוט המדידות על פני הקרקע – ומכיוון שחלק מהממשלות מגבילות את המידע שהן חושפות לציבור. אבל האמינות של קריאות גובה הקרקע באזורים נמוכים ידועה לשמצה. הגיאולוג תוֹרְבְּיוֹרְן א' תורנקוויסט (Törnqvist) מאוניברסיטת טולאן אומר שהחשש קיים לא רק במקונג, אלא גם בדֶלתות  ענק אחרות שבהן חיים עשרות מיליוני אנשים – למשל הגנגס בבנגלדש ובהודו והאיראוואדי במיאנמר. "אני מקווה שהממצאים האלה יעירו את הציבור להבין שאנו מתמודדים עם מאגרי מידע נוראים שאינם הולמים את הבעיות האורבות לדֶלתות הללו", הוא אומר.

איכרים שטים בשדה לוטוס מוצף בדלתת המקונג | צילום: שאטרסטוק

בשונה מחופי יבשת סלעיים, אזורי דלתא עשויים מאדמת סחף רכה ששקעה במשך אלפי שנים ויכול להידחס בקלות ולשקוע. השקיעה עלולה להחמיר רם סכרים במעלה הזרם חוסמים את זרימתו של סחף חדש בנהר, או כשבני האדם שואבים מי תהום או גז טבעי מלמטה, וכך הקרקע מאבדת את התמיכה שהייתה לה.

גם תשתיות של ערים עלולות למנוע ממים לחלחל לאדמה ולמלא את האקוויפרים. כל הכוחות האלה יחד פועלים בנהר המקונג, שאזורים מסוימים שלו שוקעים בקצב של חמישה סנטימטרים בשנה – והקצב שבו כל הדלתא שוקעת הוא המהיר בעולם. לדברי ההידרולוג נְגוּיֶן הונג קוואן (Quan) מהאוניברסיטה הלאומית של וייטנאם, ההצפות הולכות ומתרחבות בכל רחבי הדלתא.

מדידות מהחלל

שלל אומדנים בינלאומיים של מצב הדֶלתות בעולם מבוססים על מידע טופוגרפי שאספה מעבורת החלל אנדוור בפברואר 2000. משימת הסקר הזו, שנקראה "משימת טופוגרפיה באמצעות מכ"ם המעבורת", מומנה בחלקה בידי משרד ההגנה האמריקאי, והמידע ממנה זמין כיום לציבור.

הערכות גובה קרקע נעזרות גם במדידות אחרות מהחלל, אבל רובן חשופות לשגיאות מדידה בסדר גודל של 10 מטרים ויותר בכיוון האנכי.  "זה לא משמעותי במיוחד אם יוצרים מודל של הרי ההימליה", אומר תורנקוויסט, "אבל דלתא נמוכה היא סיפור אחר לגמרי". ארגונים כמו הבנק העולמי מסתמכים על ההערכות האלה בקביעת המדיניות שלהם, ובכלל זה בהקצאת משאבים להיערכות להצפות.

המערכת המשובחת לחישה מרחוק, שמשמשת למדידת גבהים בדֶלתות נהר – לידאר, שמותקנת לא פעם על מטוסים – מגיעה לרמת דיוק של סנטימטרים בודדים. עם זאת היא יקרה ובדרך כלל אינה זמינה לשימוש במדינות מתפתחות.

נתונים ממעבורת החלל קבעו שגובהו הממוצע של המקונג באזור הדלתא הוא 2.6 מטרים. אבל מינדרהוד, שביקר בדלתא עם משלחת מחקר הולנדית, פקפק בכך. הוא גילה במדידות הללו תבניות גובה מוזרות שלא הלמו את תוואי השטח המקומי. מינדרהוד אמר שעמיתיו הווייטנאמים ידעו שממשלתם אספה נתוני סקר מפני הקרקע ואפילו ערכה כמה מדידות לידאר. אולם אקדמאים וייטנאמים לא פרסמו את המידע בכתבי עת מדעיים, לדבריו.

מהנדס החופים רוברט ניקולס (Nicholls) מאוניברסיטת סאות'המפטון באנגליה, אומר שלא נדיר שממשלות מונעות גישה למדידות טופוגרפיות משיקולי ביטחון לאומי.  מכיוון שהנתונים האלה יכולים לשמש למבצעים צבעיים אסטרטגיים, "הם לא זמינים לציבור", אומר ניקולס. וטורנקוויסט מוסיף שממשלות לא רוצות לעורר בהלה בציבור המקומי.

דלתת המקונג | מפה: Mapping Specialists

כדי לקבל גישה לנתונים שהיו למדינה היה מינדרהוד צריך לפתח יחסי אמון עם מוסדות הממשלה הווייטנאמית ולזהות הזדמנויות לשיתוף פעולה. "ניסיתי לגלות איך המחקר שלי יוכל לסייע למטרות שחשובות להם", הוא אומר. "המפתח היה להפוך את זה למאמץ משותף". ואכן בסופו של דבר הוא קיבל נתונים שנאספו ב-20 אלף נקודות מדידה שונות בכל רחבי הדלתא.

צוותו של מינדרהוד ביצע צעד חיוני נוסף שלעיתים קרובות מתעלמים ממנו בהערכות אזוריות: החוקרים כיילו את הנתונים לנקודת אפס מקומית שנקבעה בעיירה בשם הון דאו השוכנת על אי בדלתא. הצורך בזה נבע מכך שזרמים מהאוקיינוס וכוחות אחרים עשויים לגרום למים "להיערם" לאורך חלק מהחופים, וכך להגביה את פני הים באזורים מסוימים. בדרך כלל נהוג לקבוע סמן גלובלי לגובה אפס, שלא משקף בהכרח את גובה פני הים האמיתי במקום. שילוב של הקצב הממוצע של עליית מי הים ושל שקיעת הקרקע הוביל את מינדרהוד להעריך שהמים יעלו ב-0.8 מטר בממוצע ב-57 השנים הבאות.

גורל דומה עלול לארוב לדֶלתות מרכזיות אחרות. הֶרי אנדריאס (Andreas) מהמכון הטכנולוגי בנדונג באינדונזיה, אומר שבג'קרטה, עיר הבירה ליד החוף שחיים בה כעשרה מיליוני ושוקעת בקצב מהיר במיוחד, נעשו מדידות רבות באמצעות לידאר. מדענים מעריכים שעד שנת 2050 רוב הרובע הצפוני של העיר יהיה מתחת לפני המים. הנשיא ג'וקו וידודו (Widodo) אף הכריז על תוכניות לבנות לאינדונזיה בירה חדשה על האי בורניאו. "אבל ערים רבות אחרות באינדונזיה שוקעות, ולרובן אין לנו מודל גובה מדויק", אומר אנדריאס.

אף על פי שמדידות הגובה המקומיות מטרידות את המומחים החיצוניים, נגוין טוען שהן לא הפתיעו את המדענים הווייטנאמים. הוא גם אומר שממשלת וייטנאם מפתחת מפות גובה מדויקות יותר. ובאשר למעבר למקום אחר, נגוין אומר שלא ידוע לו על תוכניות כאלה. "האתגר הוא לשכנע אנשים שהתחזית אמינה מספיק כדי שיתחילו לפעול", הוא אומר.

תרגם: ד"ר גל חיימוביץ'

פורסם במקור בגיליון נובמבר 2019 של סיינטיפיק אמריקן

 

0 תגובות