מתכנתות בדרך לשוויון מגדרי

בקיצור

• תעשיית המחשוב היא אחד המגזרים שצמחו במהירות הרבה ביותר בכלכלת ארה"ב, והגידול הממוצע במקומות עבודה בה עולה על הממוצע הארצי בארה"ב בשיעור של פי שלושה.
• המעסיקים נאבקים כדי לאייש מקומות עבודה זמינים, במידה רבה בשל שיעורן הנמוך של נשים בתחום.
• הגדלה ניכרת של שיעור הנשים בתחומי המחשבים יכולה לעזור למלא את הפער הזה ולהגדיל את השגשוג הכלכלי.

כשהורי הגיעו לארה"ב ב-1973 כפליטים ממשטרו האכזרי של אידי אמין באוגנדה, היינו אחת המשפחות היחידות ממוצא דרום־אסייתי בבלוק שגרנו בו בפרוורי שיקגו. משבגרתי, קיווה אבי למעני שאהיה אחת משלוש אלה: רופאה, עורכת דין או מהנדסת כמוהו. בעיניו, למקצועות האלה היה פוטנציאל ההשתכרות הגבוה ביותר והוא האמין שהם יעזרו למשפחתנו להגיע למעמד הביניים. כך פירש לעצמו את "החלום האמריקני".

ב-2002 קיבלתי את התואר במשפטים מאוניברסיטת ייל ולאחר זמן מצאתי עבודה כעורכת דין בוול סטריט. אבל לאחר שנים של טיפול בתיקי הונאה בבטוחות ובניהול נכסים, הרגשתי שהגיעה השעה לשינוי. וכך, ב-2010, בגיל 34, התפטרתי מן המשרה היוקרתית שהכניסה לי משכורת גבוהה והחלטתי להתמודד על מקום בקונגרס בעיר ניו יורק. במסגרת הקמפיין שלי הגעתי למאות כיתות בבתי ספר במחוז שקיוויתי לייצג. במחוז הבחירה שלי נמצאו כמה מאזורי המגורים העשירים ביותר, וכמה מן העניים ביותר בעיר, וביום אחד הייתי מגיעה לבתי ספר שלא הייתה בהם גישה למחשבים כלל, או רק למעטים מאוד, ולבתי ספר שהיו בהם מעבדות מחשבים מתוחכמות, ובנים – כמעט תמיד היו אלה בנים – ששעטו בהתלהבות במסלול חדש למימוש החלום האמריקני. בחתירה לביטחון תעסוקתי ולהצלחה כלכלית, הם לא למדו כדי להיות רופאים, עורכי דין או מהנדסי מכונות – הם למדו לתכנת. בכל פעם שיצאתי מאחד מבתי הספר עתירי הזכויות האלה, שאלתי את עצמי: "איפה הבנות?"

דגם קטן של הגיוון הרחב בקרב התלמידות הרשומות לתוכנית "נערות שכותבות קוד" .
(צילומים: ג'סיקה סקרנטון)

אף על פי שהפסדתי במרוץ לקונגרס, הפער המגדרי הזה בתחום ההיי-טק טרד את מנוחתי באופן כפייתי, והחלטתי לייחד את כל האנרגיה שלי כדי לפתור אותו. לאחר כשנה של תחקיר יסודי, בקיץ של 2012 אספנו, כמה שותפים ואני, 20 נערות מכל רחבי העיר ניו יורק, ובמשך שבעה חודשים לימדנו אותן לתכנת. קראנו למיזם שלנו "נערות שכותבות קוד". אף לא לאחת מהן היה רקע במחשבים, אבל לכולן היו אומץ ונכונות לנסות משהו חדש. באותם שבעה שבועות, הלך וצמח לנגד עיני משהו קסום. ראיתי נערות שבתחילת הדרך היו זרות וכעת קוראות האחת לחברתה "אחותי". ראיתי נערות שחשבו שתכנות זה משהו של בנים בלבד, מאמצות מודלים חדשים לחיקוי, שנראו כמוהן. וראיתי נערות שמעולם לפני כן לא חשבו שהנושא יעניין אותן, עובדות יחד בבניית יישומונים ואתרים ברשת, שכולם עסקו בנושאים שהיו קרובים ביותר לליבן.

לא ידעתי זאת באותה עת, אבל בדיעבד המיזם הניסיוני הראשון הזה של "נערות שכותבות קוד" היה תחילתה של תנועה כלל-ארצית – תנועה ששמה לה למטרה לא רק ללמד מדעי מחשב לנערות, אלא גם לטפח תחושה של אחוות נשים ביניהן, ולהציג אותן לפני מנטורים בתעשייה ובאקדמיה. חמש שנים לאחר מכן, תוכנית כוללת המורכבת מסדנת קיץ מרוכזת של "נערות שכותבות קוד" ובעקבותיה שנה של פעילות בחוגים, הכשירה כ-40,000 נערות בנות 13 עד 17 בכל רחבי ארה"ב – מספר הגדול פי ארבעה ממספר הנערות שקיבלו תואר במדעי המחשב ב-2016.  גייסנו אלפי מתנדבים ומדריכים בכל מדינה בארה"ב, והשנה אנחנו עומדים להשיק סדרת ספרי לימוד לנערות, לכתיבת קוד. אנחנו סבורים שקירוב נשים רבות יותר לכלכלת החדשנות, עכשיו ובעתיד, היא צעד הכרחי לעבר הגברת הצמיחה הכלכלית, וריבוי הזדמנויות.

המפתח להצלחה שלנו היה כשהבנו היכן מתחיל להיווצר הפער המגדרי בתחום המחשבים. הוא אינו מתחיל כשאישה מתקבלת למשרה הראשונה שלה, ואפילו לא כשהיא מתחילה ללמוד בקולג'. הפער נפער לראשונה בחטיבת הביניים. ייצוג דל בתקשורת, ומחסור במודלים לחיקוי הם האשמים העיקריים. ב-1984, 37% מן הבוגרים במדעי המחשב היו נשים. כיום המספר עומד על 18% בלבד. אבל בשנות ה-80 כל השיווק של מחשבים אישיים היה מכוון במידה רבה לבנים – והדבר שינה מן היסוד את הדימוי הציבורי של מדען המחשב, איך הוא נראה ומה הוא עושה. מה שהחל כתעשייה שהיו בה נשים רבות, השתנה והיה למקום שבו מתכנתים הם חנונים העובדים במוסכים בבתי ההורים. הנערות קלטו את המסר וכמעט כולן הסתלקו מן התחום.

על אף ההצלחה המרשימה שלנו בחמש השנים האחרונות, הפער המגדרי בהיי-טק עדיין עשוי לגדול. בשנה האחרונה פרסמנו דוח מחקר בשיתוף עם החברה לייעוץ עסקי וטכנולוגי Accenture, שכותרתו "לפצח את קוד המגדר", המדווח על מחקר שבחן את הגורמים המשפיעים על הנכונות של נערות ללמוד מדעי מחשב, בכל שלב של חינוכן. בדוח נמצא שחלקן של הנשים בכוח העבודה במחשבים בארה"ב עלול לרדת מ-24% ל-22% אם לא ייעשו מאמצים נוספים לצמצם את הפער המגדרי. היום, רוב המימון המגיע מן המגזר הפרטי לחינוך מוקדם בתחום המחשבים מופנה ליצירת נגישות אוניברסלית למחשבים ולאמצעים חינוכיים אחרים, במקום להתמקד בנערות ובנשים צעירות. אם אנחנו רוצים לסגור את הפער המגדרי, עלינו להעמיד נערות במוקד המאמצים שלנו ולתכנן תוכניות התערבות המיועדות במיוחד להן.

משתתפות בסדנת הקיץ בתוכנית "נערות שכותבות קוד" לומדות ומתרגלות את היסודות של מדעי המחשב.
צילום: ג'סיקה סקרנטון)

בינתיים, הביקוש למיומנויות מחשב  מוסיף להיות גבוה לאין ערוך מן ההיצע, והמעסיקים בארה"ב סובלים ממחסור כבד באנשים מוכשרים. ב-2015 היו בה יותר מ-500,000 משרות לא מאוישות בתחומי המחשבים, אבל מספר הבוגרים החדשים שיכלו לאייש אותן היה פחות מ-40,000. הביקוש בתחום טכנולוגיות המידע צפוי לגדול בעתיד הקרוב, ככל הנראה בקצב מהיר יותר מזה של מרבית שאר המקצועות, שרובם מציעים משכורות ממוצעות נמוכות יותר. ליכולת הלא־מנוצלת של נשים המסוגלות לאייש את מקומות העבודה האלה היום ומחר יש השלכות עצומות על רמת התחרותיות של ארה"ב.

תמונת המצב הנוכחית אמנם עגומה, אבל זו סוגיה שיש לה פתרון. כדי להפוך את מגמת הירידה, אנחנו צריכים להשקיע ביוזמות המותאמות במיוחד ליצירת העניין ולשימור העניין של נערות בתחום הזה, החל מחטיבת הביניים דרך בית הספר התיכון ועד לקולג'. איננו יכולים להמשיך להתעלם מן המגדר. בנערות שלומדות היום בחטיבות ביניים גלומה יכולת לאייש עוד 1.6 מיליון מקומות עבודה בתחומי המחשבים עד 2025 – כפליים מן היכולת של נערות שלומדות היום בבתי ספר תיכונים ובקולג'ים גם יחד. כדי להגשים את היכולת שגלומה בהן לא די בכך שנלמד נערות לכתוב קוד, עלינו ללמד את המורים ואת ההורים שלהן להציג לפניהן את התכנות כדרך נגישה  וכיפית שתאפשר להן לממש את השאיפות שלהן – ולא רק כעיסוק לנערים. נגישות ללימודי מחשבים היא דרך בדוקה להגשמת החלום האמריקני שכולנו חותרים להשיגו, ולביטחון הכלכלי ולשגשוג שאנו רוצים בהם למען בנותינו. זו אותה משאלה שהייתה לאבי בשבילי.