משנה מקום משנה מזל

בשעת בוקר מוקדמת באחד מימי יוני 1986, דשדשתי לתוך בריכת גאות רדודה בחוף של לונג איילנד. התיישבתי על גבי ארגז פלסטיק ריק שמצאתי במקום והשלכתי למים קונכייה ריקה של חילזון. לא חלפו אלא דקות ספורות וסרטן נזיר קטן התקרב לקונכייה, בחן את פתחה באמצעות צבתותיו ואמד את גודל החלל הפנימי בה. לאחר מכן, הוא סובב את הקונכייה הלוליינית פעמים אחדות כדי לבדוק אם אין בה חורים. ואז, בהרף עין, בקושי הספקתי להבחין בכך, חילץ את הבטן הרכה והפגיעה שלו מן המחסה הישן שלו והשחיל אותה לתוך הקונכייה שהשלכתי. מרוצה מן החילופים, המשיך הסרטן בדרכו, כשהוא משאיר מאחוריו את הקונכייה הקטנה יותר. לא חלפו אלא דקות מעטות וסרטן נזיר אחר גילה את בית המגורים הנטוש. וגם הוא, בתום טקס בדיקה דומה, הסתלק עם המעון החדש שמצא לעצמו. כעשר דקות לאחר מכן מצא סרטן נזיר שלישי את הקונכייה שהותיר אחריו הסרטן השני ולקח לעצמו את האוצר, כשהוא נוטש קונכייה קטנה בעלת חור גדול.

זה נשמע אולי מוזר, אך היה זה אחד הרגעים המשמחים שחוויתי בחיי כחוקר. במשך כעשר שנים הטרידה אותי השאלה, אם סרטני נזיר מתנחלים בקונכיות הריקות שמפנים חבריהם. באותו בוקר קיבלתי תשובה ברורה לשאלה. הייתי האדם הראשון שחזה בבעל חיים המנצל את מה שמכונה בפי סוציולוגים וכלכלנים "שרשרת פינוי נכסים" (vacancy chain): שיטה מאורגנת וממוסדת להחלפת משאבים, שבה כל אחד מן הפרטים מפיק תועלת מניצול נכס רצוי שננטש על ידי פרט אחר. אף שלסרטני הנזיר יש מוח ומערכת עצבים פשוטים יחסית, הם פיתחו התנהגות חברתית מתוחכמת המאפשרת להם לנצל באופן מיטבי את שרשרת פינוי הנכסים.

קרוב לוודאי שאנשי מחקר יגלו בקרוב התנהגות דומה גם בבעלי חיים אחרים. כבר עתה רומזות ראיות ראשוניות על כך שנוסף על סרטני הנזיר, גם צַלָחיות [צדפות נצמדות], לובסטרים, דגים, תְּמָנוּנים ונַקָרים משדרגים את מעונם בשיטה זו. חקר ההתנהגות של בעלי חיים אלה יכול לסייע לנו בזיהוי ובשיפור של שרשרות פינוי נכסים בקהילות האנושיות שבהן אנו חיים ולספק לנו תובנות חדשות לגבי תופעות כמו המחסור בדירות למגורים במנהטן ופשעי סמים. העובדה שקיומם של סרטני נזיר ויצורים אחרים תלוי בשרשרות פינוי נכסים משנה גם את האופן שבו סוציולוגים בוחנים אסטרטגיות כלכליות. מכל מקום, נראה כי כמה מן הטקטיקות המיושמות בהקשר זה אינן מצריכות בִּינָה אנושית או אלטרואיזם – הן אוניברסליות הרבה יותר.

סרטנים עומדים בתור

מיוני 1986 עד ספטמבר באותה שנה, וגם בקיץ שאחריו, הבאתי קבוצות של סטודנטים לחוף לונג איילנד כדי לצפות בשרשרות פינוי נכסים בקרב סרטני נזיר ממין Pagurus longicarpus האופייניים לחוף המזרחי של ארצות הברית. רציתי לגלות כמה עובדות יסודיות לגבי השרשרות, למשל, כמה סרטנים בממוצע זוכים בשריון חדש ברצף אחד, ואם זמינוּת של קונכיות גדולות יותר יוצרת שרשרות ארוכות יותר. בתום כל בוקר של תצפיות, היינו חוזרים למעבדה ומטבילים את הסרטנים שאספנו באמבטיות מרגיעות של מים חמימים, כדי שנוכל להסיר מהם את הקונכיות בלי לפצוע אותם. לאחר מכן, היינו שוקלים ומודדים את הסרטנים ואת הקונכיות כדי לקבוע את גודלם ביחס למיקומם בשרשרות פינוי הנכסים. עם סיום מלאכתנו, היינו מעבירים את כל אחד מן הסרטנים למכל מלא במים קרירים ובמבחר גדול של קונכיות ריקות. לאחר שסרטני המחקר שלנו בחרו לעצמם קונכיות חדשות, היינו מחזירים אותם לחוף ומשחררים אותם לחופשי.

מצאנו שלרוב, הסרטנים שדרגו את עצמם לקונכיות שלהם בגדולות יותר וכשהתחלנו ניסוי עם קונכייה גדולה שרשרת פינוי הנכסים אכן הייתה ארוכה יותר ואפשרה למספר רב יותר של סרטנים להשיג לעצמם קונכיות חדשות. בכל אחת משרשרות פינוי הנכסים שיזמנו שדרגו את תנאי המגורים שלהם שניים עד שלושה סרטנים. המספר אולי אינו נראה מרשים במיוחד; אולי ציפיתם למספר גדול הרבה יותר, משהו בסדר גודל של 10 או אף 50 סרטנים בכל שרשרת. אך אם תבחנו את הנושא מנקודת המבט הנכונה, תיווכחו שמדובר במספר מכובד למדי. בדרך כלל, כשאנחנו חושבים על תחרות, אנו מניחים שרק פרט אחד או רק קבוצה אחת ינצחו ויזכו בפרס ושכל האחרים יפסידו. אך בשרשרת פינוי נכסים, גם בשרשרת קצרה, יותר מפרט אחד זוכה בנכס חדש. אילו רק שני סרטני נזיר היו זוכים, כל אחד, בקונכייה חדשה, עדיין היה מספר הזוכים גדול פי שניים ממספר הפרטים הזוכים בנכס, או בפרס, בתחרות רגילה.

לאחר שפרסמנו את תוצאותינו, דיווחו גם חוקרים אחרים על ממצאים דומים במינים אחרים של סרטן הנזיר ובהם סרטני נזיר יבשתיים החיים באיים הקריביים ונמכרים לעתים כחיות מחמד. באחד המקרים המוזרים ביותר שהתגלו מככב חילזון טורף התוקף סוגים אחרים של חלזונות, לרבות סוגים מסוימים של חלזונות שהקונכיות שלהם אהובות במיוחד על סרטני נזיר. כשחילזון טורף תוקף חילזון אחר, הוא אוחז בטרפו, קודח חור בקונכייה שלו בעזרת לשונו המחודדת ומזריק דרכו אנזימי עיכול. החילזון המותקף מפריש כימיקלים שריחם מושך סרטני נזיר מן הסביבה ואלה נאספים מסביב. וכשהחילזון התוקף מצליח בסופו של דבר להוציא את טרפו מתוך הקונכייה בתהליך הנמשך לעתים שעה, מנצל סרטן הנזיר הקרוב ביותר את ההזדמנות ו"צולל" לתוך הקונכייה הריקה. סרטן נזיר אחר, בתורו, חוטף את הקונכייה שהשיל הסרטן הראשון וכן הלאה. במקרה זה, סרטני הנזיר מדלגים על טקס הבדיקה המדוקדק שבו חזינו בלונג איילנד. בזירת התקיפה של הרכיכות סרטני הנזיר מקבלים החלטות כהרף עין ובוחרים מעון החדש על סמך ראייה בלבד. כל אחד מן המשתתפים בשרשרת פינוי הנכסים יוצא ברווח, אבל המידיות שבתחרות מאיצה את מהלך העניינים.

לאחרונה גילו חוקרים כמה תגליות מפתיעות נוספות לגבי שרשרות פינוי נכסים באוכלוסיות של סרטני הנזיר. מתברר שהסרטנים מפעילים לפחות שני סוגים של שרשרות: סִינְכְּרוֹניות ואָסִינְכְּרוֹניות. בשרשרות האסינכרוניות (מן הסוג שבו צפינו), בכל פעם רק סרטן אחד מוצא קונכייה חדשה ומנכס אותה לעצמו. לעומת זאת, בשרשרות סינכרוניות, הסרטנים ממתינים זה אחר זה בתור המאורגן לפי גודלם, בסדר יורד, מן הגדול לקטן, וממתינים כשהסרטן הראשון בתור בוחן קונכייה ריקה. לאחר שזה בחר לעצמו קונכייה חדשה, הסרטן הבא בתור לוקח לעצמו את הקונכייה שהשיל הראשון, וכן הלאה, בשרשרת המתרחשת במהירות הבזק, בתוך שניות ספורות. התנהגות מתוזמנת להפליא זו מראה על הכרה חברתית מפותחת ומפתיעה בתחכומה כשמדובר ביצור בעל מוח קטן ופשוט כזה.

רק מחקרים מועטים בנושא שרשרות פינוי נכסים שפורסמו עד כה עוסקים ביצורים שאינם סרטני נזיר, אך תצפיות ראשוניות מרמזות שאסטרטגיה זו התפתחה במינים רבים אחרים. בדומה לסרטני הנזיר, מינים אחדים של תמנונים ודגי אמנון חיים גם הם בתוך קונכיות ריקות של חלזונות. צַלָחיות משתופפות בתוך נקיקים בסלעי החוף, ואילו דגי ליצן, או שוֹשַנוּנים, מוצאים מפלט בחיקן של שושנות ים. לובסטרים החיים לאורך חופי מדינת מיין ודרומה משם מוצאים מחסה במערות קטנות בסלעים או באלמוגים. ואילו הנַקָר אדום הציצה חוצב קִנים בגזעים של עצי אורן. כשהיצורים האלה גדלים ומתבגרים הם תרים אחר מחסות מתאימים יותר, ומפנים את מעונם לבעלי חיים אחרים. בני אדם מתנהגים באותו אופן בדיוק.

ואצל בני האדם…

המחקרים הראשונים בנושא שרשרות פינוי נכסים בחברה האנושית נערכו בשנות ה-60 של המאה ה-20 במנהטן, במרחק של פחות מ-100 קילומטרים מן החוף שבו צפיתי לראשונה בסרטני הנזיר. מי שעמד אז בראש אגף התכנון והמחקר של מחלקת הדיור והפיתוח העירוני של ניו יורק, פרנק קריסטוף המנוח, נוכח לדעת שבניית דירות חדשות יוצרת תגובת שרשרת המאפשרת למשפחות לעבור מדירות קטנות וצפופות לדירות גדולות ומרווחות יותר. קריסטוף מצא שכל יחידת מגורים חדשה שנבנתה אפשרה את שיפור תנאי המגורים של 2.4 משפחות בקירוב. בעקבות מחקריו של קריסטוף, תיארו חוקרים אחרים שרשרות של פינוי נכסי נדל"ן בארה"ב ובארצות אחרות. אחד המחקרים המקיפים ביותר בנושא, שבחן את שוק הדיור בארה"ב, מצא ששרשרת פינוי נכסים ממוצעת מאפשרת לכ- 3.5 משפחות לעבור דירה.

קריסטוף לא היה החוקר היחיד שהתעניין אז בשרשרות פינוי נכסים. הריסון וייט, אז פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת הרווארד, ומי שטבע את המונח "שרשרת פינוי נכסים", גילה במחקר נפרד שרשרות כאלה בקהילות דתיות מתודיסטיות, פרסביטריאניות ואפיסקופליות. הוא מצא שבכל פעם שמטיף פרש לגמלאות או מת, כשכנסייה חדשה הוקמה או כשכומר שינה כיוון בקריירה שלו נוצרה שרשרת פינוי נכסים, והפעם של פינוי משרות.

בעקבות מחקריו של וייט, חקרו סוציולוגים וכלכלנים שרשרות של פינוי נכסים בקרב קבוצות מקצועיות שונות – מאמני כדורגל, אנשי משטרה, קציני צבא וארגוני פשע שסחרו בסמים בלתי חוקיים. וייט וחוקרים אחרים מצאו שבממוצע 2.5 עד 3.5 אנשים התקדמו בשרשרות האלה לתפקידים חדשים, לרוב בשכר גבוה יותר. אבל לאפקט הדומינו הזה לא הייתה תוצאה מבורכת תמיד. המחקרים שעסקו בסחר בסמים גילו שכשהמשטרה עוצרת סוחרי סמים בכירים, היא גורמת מבלי דעת לשרשרות ארוכות של משרות פנויות המאפשרות קידום אנשים רבים בתוך ארגון הפשע.

קרוב לוודאי ששרשרות פינוי נכסים נכנסות לפעולה גם כשאנשים רוכשים סוגים מסוימים של מוצרי צריכה יקרים, בייחוד מכוניות. איני מכיר מחקרים בנושא שפורסמו לאחרונה, אך כמה מחקרים מוקדמים מורים על מגמה דומה. ב-1941 ערך הכלכלן תיאודור ה' סמית מחקר מקיף בנושא שוק המכוניות החדשות והמשומשות בארה"ב. הוא אמנם לא השתמש במונח "שרשרת פינוי נכסים", אבל מסקנת המחקר שלו הייתה שחילופים כאלה חיוניים לקיומה של תעשיית הרכב. בראשית המאה ה-20 נוכחו סוחרי המכוניות לדעת שכדי למכור מכוניות חדשות ביתר קלות, עליהם לקנות מן הרוכשים את המכוניות הישנות שלהם ולמוכרן לקונים אחרים, וכן הלאה. על סמך נתוני המחקר של סמית', אני מעריך שבתקופתו שלושה אנשים לערך רכשו מכוניות בשרשרת ממוצעת.

נשאלת השאלה, מדוע מספר הזוכים בנכסים חדשים בשרשרות פינוי נכסים הוא לרוב שלושה יחידים או קבוצות הן כשמדובר במינים שונים של סרטני נזיר והן כשמדובר בבני אדם? נראה לי שהתשובה לשאלה זו טמונה במִתאם, שעדיין לא התגלה, בין מאפיינים דמוגרפיים מסוימים באוכלוסיות של בני אדם וסרטני נזיר: אולי שיעורי הילודה והתמותה או אולי שיעורי הייצור של יחידות חדשות של נכסים והשימוש בהן. אך אלה השערות בלבד. מכל מקום, מה שברור הוא ששרשרות פינוי נכסים, הן באוכלוסיות של בעלי חיים והן בחברה האנושית, אינן מתרחשות בכל נכס. הן מתאפשרות רק עם נכסים, או משאבים, החולקים קבוצה מוגדרת של מאפיינים משותפים.

העקרונות שמאחורי השרשרות

וייט הגדיר מאפיינים אלה. ראשית, מדובר במשאבים נחשקים וקשים באופן יחסי להשגה. מִשרות, מכוניות ובתים אינם ממתינים לכל דורש סתם כך במספרים גדולים. שנית, המשאבים האלה ניתנים לשימוש או לבעלות של פרט יחיד או קבוצה משפחתית אחת בלבד בו בזמן. זאת ועוד, "יחידות" כאלה של משאבים, מתפנות רק כשהפרט או הקבוצה המשפחתית משיגים יחידה חדשה. לבסוף, וחשוב מכול, אי אפשר להשיג "יחידת" משאבים אלא אם היא פנויה.

וייט חשב אז על בני אדם, אך התכונות האלה בדיוק מאפיינות שרשרות פינוי נכסים גם אצל סרטני נזיר. הקונכיות נדירות באופן יחסי; רק סרטן אחד יכול להתגורר בקונכייה בכל רגע. לרוב הסרטנים הבוגרים יש קונכיות שהם מפנים כשהם מוצאים קונכייה אחרת, והסרטנים חייבים להמתין לפינוי קונכייה לפני שהם יכולים לעבור אליה.

ההתמקדות במשאבים עצמם משקפת דרך חשיבה שונה והפוכה מן המקובל. כלכלנים וסוציולוגים עוסקים, בדרך כלל, בשאלות כמו מי מקבל מה והאם החלוקה של נכסים בעלי ערך צודקת. אנו תוהים, למשל, עד כמה משפיעים גורמים כמו אינטליגנציה, מוצא עדתי, השכלה או מעמד חברתי-כלכלי על הצלחה בהשגת עבודה או בית. השאלות האלה חשובות ובעלות משמעות כשהן לעצמן. אך ההתמקדות בהן מונעת מאתנו לעתים לגלות תהליכים אחרים המשפיעים על אופן חלוקת המשאבים בעולם ולאתר מאפיינים המשותפים לחברות שונות, של בני אדם ושל יצורים חיים אחרים.

מאחר שסוג המשאב או הנכס, ולא סוג הפרטים המשתתפים בשרשרת פינוי נכסים, הוא המגדיר את השרשרות הן אצל אנשים והן אצל בעלי חיים, חֵקֶר סרטני הנזיר יכול ללמד אותנו כיצד למקסם חלוקת משאבים באוכלוסיות אנושיות. חוקרים יכולים, למשל, לתת לקבוצה של סרטני נזיר קונכיות בגדלים שונים ובאיכויות שונות, לשנות את שיעורי הילודה, התמותה או את "גיל הפרישה", על ידי הוספה או הסרה של סרטנים, ובאופן כללי, "לשחק" עם הסרטנים ועם הקונכיות שלהם כדי לקבוע באילו מצבים מספר רב ביותר של פרטים או קבוצות מצליח להתקדם בעולם במהירות הרבה ביותר. ככלות הכול, במחקרים עם סרטני נזיר אנחנו יכולים לערוך ניסויים שלא יהיו אתיים בחברות אנושיות. אנו, בני האדם, כבר משתמשים ביצורים קטנים אחרים כדי להבין את עצמנו ואת חיינו. אנחנו חוקרים זבובי פירות כדי להיטיב להבין את הגנטיקה האנושית; חולדות ועכברים כדי ללמוד על מחלות ושבלולי ים כדי לזהות ולמפות את הבסיס המולקולרי ללמידה ולזיכרון. ועתה ניסויים בסרטני נזיר יכולים להיות בין הראשונים המשמשים למידוּל מערכות חברתיות אנושיות באמצעות יצורים פשוטים יותר.

לא מזמן חזרתי לחוף שבו התחלתי בתצפיותיי כדי לשאוב השראה. טיילתי לאורך בריכות הגאות ועצרתי להתבונן בסרטני הנזיר הזוחלים לאִטם על החול, מתחת לפני המים. התבוננתי בהם בהכרת תודה, אין לי דרך אחרת לתאר זאת. מה שהתחיל כשעשוע שמטרתו לספק את סקרנותי הוביל בסופו של דבר לגילוי תובנות וקשרים שלא הייתי יכול להעלות בדעתי באותו יום בלונג איילנד. יותר מכול, שמחתי לגלות שכמה מדפוסי ההתנהגות החברתית שלנו הם כה בסיסיים עד כי הם משותפים לנו וליצורים פרימיטיביים למדי כמו סרטנים.

לקריאה נוספת

• Vacancy Chains. Ivan D. Chase in Annual Review of Sociology, Vol. 17, pages 133-154; 1991
• Forging the Vacancy Chain: Law Enforcement Efforts and Mobility in Criminal Economies. H. R. Friman in Crime, Law & Social Change, Vol. 41, pages 53-77; 2004
• Social Context of Shell Acquisition in Coenobita clypeatus Hermit Crabs. R. D. Rotjan, J. R. Chabot and S. M. Lewis in Behavioral Ecology, Vol. 21, No. 3, pages 639-646; 2010