מאובנים מפתיעים מדרום אפריקה מציתים ויכוח סביב השאלה כיצד הפכנו להיות בני אדם

בזמן כלשהו, לפני שניים עד שלושה מיליון שנים, אולי בסוואנה קדמונית באפריקה, הפכו אבות-אבותינו למי שאפשר לזהותם כבני אדם. במרוצת יותר ממיליון שנים שגשגו קודמיהם האוֹסְטְרָלוֹפּיתֶקִים – לוסי ובני מינה, שהלכו זקופים כמונו אך עדיין היו להם רגליים קצרות, ידיים מותאמות לטיפוס על עצים ומוחות קטנים כמו של אבותיהם קופי האדם – בתוך היערות ועצי החורש של אפריקה ובסביבותיהם. אבל עולמם הלך והשתנה. שנויי אקלים עודדו את התפשטותן של ערבות העשב הפתוחות, והאוסטרלופיתקים המוקדמים העמידו שושלות חדשות. אצל אחד הנצרים האלה התפתחו רגליים ארוכות, ידיים בונות כלים ומוח כביר ממדים. זה היה הסוג הביולוגי (genus) שלנו, הומו, הפרימאט שימשול בעולם.

במרוצת עשורים רבים סרקו פלאו-אנתרופולוגים בשקידה פינות נידחות של אפריקה, זחלו על ארבע בחיפוש אחר מאובנים של נציגי המינים (species) המוקדמים ביותר של הסוג הומו, מבקשים להבין את הפרטים שיכולים להסביר כיצד הגיע הסוג הביולוגי שלנו לעמדתו הרמה. המאמצים שלהם הניבו ממצאים צנועים בלבד: עצם לסת כאן, חופן שיניים שם. רוב המאובנים שנמצאו אינם שייכים למינים מוקדמים של הומו אלא לאוסטרלופיתקים המוקדמים ממנו או לפרטים של מינים מאוחרים יותר של הסוג הומו, שהיו יצורים מתקדמים מכדי להאיר את הסדר שבו התפתחו התכונות המיוחדות לנו או את לחצי הברירה שעודדו את הופעתן. החוקרים לא מצאו פרטים בני יותר משני מיליון שנה שהשלדים שלהם נשמרו דיים כדי לחשוף איך התעצב בהדרגה מתאר הגוף של מיני ההומו הראשונים. הניחוש המושכל הטוב ביותר לדעת המדענים הוא שהמעבר התרחש במזרח אפריקה, שם התגלו המאובנים העתיקים ביותר המיוחסים לסוג שלנו. הם שיערו גם שהתכונות המאפיינות את מיני ההומו הראשונים אפשרו להם לשלב במזונם יותר בשר, מקור עשיר בקלוריות בסביבה שפירות ואגוזים הלכו והתמעטו בה. אבל כשהיה אפשר להסתמך רק על ראיות מעטות כל כך, מוצאו של הסוג שלנו נשאר לוט בערפל כמקודם.

לי ברגר, פלאו-אנתרופולוג מאוניברסיטת ויטְוַואטֶרְסְרַאנד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, סבור שמצא פיסה גדולה של התצרף. ברגר גילה לאחרונה אוצר בלום של מאובנים שהוא ואנשי צוותו סוברים שיוכל לחולל מהפכה באופן שבו החוקרים מבינים את שורשי הסוג הומו. בין קירותיו הלבנים של חדר 210 במכון לאבולוציה של האדם באוניברסיטה הוא מתבונן בברנרד ווּד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, הפוסע הלוך ושוב לפני ארבע תיבות פלסטיק שהוצאו מכספת חסינת אש והונחו על שולחן עטוי קטיפה כחולה. התיבות הפתוחות, המצופות חומר בידוד מוקצף, מציגות לראווה את המאובנים המונחים בתוכן, שגילם כמעט שני מיליון שנה. בתיבה אחת מצויות עצמות אגן ורגליים. אחרת מכילה צלעות וחוליות. בשלישית מוצגות עצמות זרוע ועצם בריח. וברביעית שוכנת גולגולת. על דלפק ממול לשולחן מונחות תיבות נוספות ובהן חלקי שלד נוסף, בהם כף יד שלמה כמעט.

ווד, דמות רבת השפעה בתחום, משתהה מול הגולגולת ונשען קדימה כדי להתבונן בה מקרוב. הוא מלטף את זקנו בעת שהוא בוחן את השיניים העדינות, את תיבת המוח בגודל אשכולית. לאחר שהוא שב ומזדקף הוא נד בראשו בתמיהה: "אני לא רגיל למצוא את עצמי ללא מילים," הוא אומר לאטו, כאילו לעצמו, "אבל, וואו, פשוט וואו."

תמונת גולגולת אדם קדום. קרדיט: Profberger, ויקיפדיה | Scientific American

קרדיט: ויקיפדיה, Profberger


ברגר מחייך חיוך רחב. הוא כבר ראה את התגובה הזאת. מאז חשף את ממצאיו ב-2010 נהרו מדענים מכל רחבי העולם למעבדה שלו כדי לעמוד פעורי עיניים נוכח המאובנים עוצרי הנשימה. בהסתמך על המכלול האנטומי המיוחד במינו שהשלדים מציגים, ברגר וצוותו מייחסים את השרידים למין ביולוגי חדש, אוסטרלופיתקוס סֶדִיבָּה (Australopithecus sediba). נוסף על כך, הם סבורים שצירוף התכונות הפרימיטיביות של אוסטרלופיתקוס והתכונות המתקדמות של הומו שאפשר למצוא בעצמות האלה, מצדיק להעניק למין מקום מכובד בראש עץ המשפחה כאביו הקדמון של הסוג הומו. מדובר בהימור גדול מאוד. אם ברגר צודק, הפלאו-אנתרופולוגים יצטרכו לחשוב מחדש על הכול: היכן, מתי וכיצד החל הומו את קיומו, ובראש ובראשונה, מה פירוש הדבר להיות אדם.

הדרך שלא נבחרה

באמצע כביש העפר רצוף האבנים המתפתל דרך שמורת הטבע ג'ון נאש, ברגר עוצר את הג'יפ ומצביע לעבר דרך צרה יותר המסתעפת ימינה. 17 שנים הוא עשה את המסלול של 40 הקילומטרים מיוהנסבורג לכיוון צפון-מערב אל חלקת קרקע פרטית שוממה בשטח 90 קמ"ר, עבר על פני ההסתעפות הזאת והמשיך בכביש הראשי, חולף על פני ג'ירפות, חזירי בר וגְנוּ, בדרכו לחפירה שערך במערת גְלַדיסְווֵיל הקרובה לשם. ב-1948 באו הפלאונטולוגים האמריקנים פרנק פיבודי וצ'רלס קמפ לאזור הזה כדי לחפש מאובנים של הומינינים (בני אדם מודרנים וקרוביהם שנכחדו), בעקבות עצתו של הפלאונטולוג הדרום אפריקני המפורסם רוברט בְּרוּם, שמצא מאובנים כאלה במערות של סְטֶרְקְפוֹנטֵיין וסְוַורְטְקרַנְס המרוחקות שמונה קילומטרים משם. פיבודי התאכזב כל כך מן האתרים האלה עד שחשד שברום שלח אותם בכוונה תחילה לרדוף אחר הרוח. לא עלה על דעתם של ברגר ושל החוקרים שקדמו לו שאילו היו פונים לדרך הצרה יותר – אחת מכמה דרכים ששימשו את החוצבים בתחילת המאה ה-20 להובלת אבני גיר ששימשו לבניית יוהנסבורג מן המחצבות אל הדרך הראשית – היו מגלים את תגלית חייהם.

ברגר, עכשיו בן 46, מעולם לא העלה בדעתו שימצא משהו כמו א' סדיבה. אף שחשב כי להומו עשויים להיות שורשים בדרום אפריקה במקום במזרח היבשת, הוא ידע שהסיכויים לגלות משהו גדול קלושים. מאובנים של הומינינים הם נדירים ביותר, לכן "אין לך שום ציפיות," הוא מהרהר בקול. יתר על כן, הוא התמקד במה שמכונה "ערש האנושות", אזור שכבר נחקר ביסודיות, שהמערות בו הניבו זה זמן רב אוסטרלופיתקים שנחשבו באופן כללי פחות קרובים להומו מכפי שנראו האוסטרלופיתקים המזרח אפריקנים. וכך המשיך ברגר לעמול בגלדיסוויל מדי יום ביומו שנה אחר שנה. מכיוון שמצא רק מעט הומינינים בקרב מיליוני המאובנים של בעלי חיים שהיו שם – רק כמה שיירים של מין ביולוגי אחר בשם אוסטרלופיתקוס אפריקנוס – הוא מצא לעצמו יעד אחר לעסוק בו: תיארוך האתר. בעיה חמורה שהכשילה את הניסיונות לפרש את מאובני ההומינינים הדרום אפריקנים הייתה הקושי של המדענים למצוא דרך אמינה לקבוע את גילם. במזרח אפריקה מצויים מאובנים של הומינינים במרבצים הדחוקים בין שכבות של אפר וולקני שכיסו את פני השטח לאחר התפרצויות געשיות שאירעו לפני עידנים. הגאולוגים יכולים לקבוע בוודאות את גילה של שכבת אפר באמצעות ניתוח של "טביעת האצבעות" הכימית שלה. מאובן שמוצאו בשכבת משקע היושבת בין שתי שכבות של אפר וולקני יהיה אפוא בגיל ביניים בין גיליהן של שתי השכבות. באתר המערות "ערש האנושות" אין שכבות של אפר וולקני. במרוצת 17 שנים של ניסוי וטעייה בגלדיסוויל מצאו ברגר ועמיתיו שיטות שעקפו את הבעיה של היעדר שכבות אפר.

השיטות האלה נעשו מועילות ביותר בתוך זמן קצר. ב-1 באוגוסט 2008, בעת שסרק את השמורה כדי למצוא אתרים פוטנציאליים חדשים שזיהה קודם לכן באמצעות Google Earth, פנה ברגר בנתיב החוצבים שחלף על פניו במרוצת 17 השנים האחרונות ונסע בו עד שהגיע לבור באדמה שגודלו שלושה על ארבעה מטרים, מזכרת מפיצוץ שעשו החוצבים. בעת שבחן במבטו את הבור הוא מצא חופן מאובנים של בעלי חיים שהצדיק חזרה למקום לשם בחינה מדוקדקת יותר. הוא עשה זאת ב-15 באוגוסט עם בנו מתיו, שהיה אז בן תשע, ועם כלבו טאו. מתיו רץ אחרי טאו היישר לעבר החורש וכעבור דקות צעק לאביו שמצא מאובן. ברגר הטיל ספק בכך שיש שם משהו חשוב – אולי סתם עצם של אנטילופה – אבל לשם הפגנת תמיכה אבהית בבנו הוא ניגש למקום לבחון את המציאה. ושם, מתוך פיסת סלע כהה, טמון בעשב הגבוה לצד גזע עץ שנפל במכת ברק, הזדקר קצה של עצם בריח.

ברגע שראה את העצם ידע ברגר שהיא שייכת להומינין. בחודשים הבאים הוא מצא חלקים נוספים משלדו של בעל עצם הבריח, לצד חלק שלד של פרט נוסף, שהיה מרוחק 20 מטר ממנו בפתח הבור. עד היום חילצו ברגר וצוותו מן האתר יותר מ-220 עצמות של א' סדיבה, יותר מכל העצמות המוקדמות של הומו הידועות לכל המדענים יחד. הוא נתן לאתר את השם מַלַפָּה, שפירושו "בית חווה" בשפת סֶסוֹת'וֹ המקומית. באמצעות הגישות ששוכללו בגלדיסוויל תיארכו הגאולוגים בצוותו של ברגר את השרידים בדייקנות מרשימה ל-1.977 מיליון שנה לפני זמננו, ברמת דיוק של אלפיים שנה לכאן או לכאן.

אב קדמון עשוי טלאים

מאובני מַלַפָּה כוללים חלקי גוף רבים מאוד, והדבר חשוב מפני שהם יכולים לספק תובנות ייחודיות לגבי סדר הופעתן של תכונות מרכזיות של הומו. מה שהם מראים בבהירות רבה הוא שהמאפיינים הנחשבים תמצית תכונות האדם לא התפתחו בהכרח כחבילה אחת, כפי שהיה מקובל לחשוב. הסתכלו לדוגמה בעצמות האגן ובקופסת המוח. הדעה המקובלת גורסת שהאגן הרחב והשטוח של האוסטרלופיתקים התפתח לאגן דמוי הקערה המצוי אצל ההומו בעל המוח הגדול יותר כדי לאפשר לידה של תינוקות בעלי ראש גדול יותר. ועם זאת לא' סדיבה אגן דומה לזה של הומו עם תעלת לידה רחבה יותר ומוח קטנטן שנפחו רק 4200 מיליליטר, שליש מגודלו של המוח שלנו. הצירוף הזה מראה שהתרחבות המוח לא הייתה הגורם להשתנות האגן בשושלת של א' סדיבה.

לא זו בלבד שמאובני א' סדיבה מגלים תערובת של גרסאות ישנות וחדשות של תווים כלליים כמו גודל המוח וצורת האגן, אלא שהם אף מראים חזרה על הדפוס הזה ברמות עמוקות יותר, כעין פְרַקְטָל אבולוציוני. ניתוח של פְּנים קופסת המוח של הזכר הצעיר מראה כי אף שהמוח היה קטן, היה לו אזור פרונטלי מוגדל, והדבר מלמד על ארגון מחדש מתקדם של החומר האפור; זוג הגפיים העליונים של הנקבה מְזַוֵוג זרועות ארוכות – מזכרת פרימיטיבית מאב קדמון מטפס על עצים – עם אצבעות קצרות וישרות המותאמות לבניית כלים ולשימוש בהם (אם כי סימני השרירים שעל העצמות מעידים על יכולת לפיתה רבת עוצמה של קוף-אדם). המיקום של ישן וחדש זה לצד זה נראה לעתים כל כך לא מתקבל על הדעת, שאילו העצמות לא היו מתגלות מחוברות זו לזו, החוקרים היו מייחסים אותן ליצורים שונים לגמרי. בכף הרגל, למשל, עצם עקב כמו זו של קוף-אדם קדום מצטרפת לעצם קרסול כזו של הומו, כפי שמספר איש צוות מלפה ברנרד זיפְּפֶל מאוניברסיטת וויטוואטרסרנד. זה נראה כאילו האבולוציה משחקת בצעצוע מר ראש תפוח אדמה, כפי שאומר ברגר.

הפסיפס הקיצוני הזה שמתגלה בא' סדיבה, אומר ברגר, צריך ללמד את הפלאו-אנתרופולוגים לקח. אילו מצא עצמות רבות שלו מנותקות אלה מאלה, היה מסווג אותו באופן שונה. בהסתמך על האגן בלבד, היה יכול לקרוא לו הומו אֶרֶקְטוּס ("האדם הזקוף", מין קדום של הסוג הומו שנכחד). הזרוע לבדה מרמזת על קוף-אדם. עצם הקרסול מתאימה לסיווג כאדם מודרני. הוא היה בא לידי מסקנה מוטעית כמו עיוור הבוחן חלקים נפרדים של פיל. "סדיבה מראה לנו שאי אפשר לייחס עצמות מבודדות לסוג מסוים," קובע ברגר. פירוש הדבר, להשקפתו, שכבר אי אפשר להניח בבטחה כי תגליות כמו הלסת העליונה מלפני 2.3 מיליון שנים שנמצאה בהָדָר שבאתיופיה, ונחשבה לסימן הקדום ביותר של הומו, הן אכן חלק מן השושלת הזאת.

אם מוציאים את הלסת הזאת מן המירוץ לתואר, טוענים אנשי צוותו של ברגר, אז א' סדיבה הוא הקדום ביותר במאובנים המתוארכים היטב של הומו; והוא עדיין צעיר מא' אַפַרֶנְזיס, עובדה המציבה אותו בעמדת יתרון כמועמד לתואר האב הקדמון הישיר של הסוג הומו. יתר על כן, בהסתמך על התווים המתקדמים יותר של סדיבה, החוקרים מעלים את הסברה כי אפשר שהוא האב הספציפי שלהומו ארקטוס (שיש הטוענים לגבי חלקים ממנו שהם משתייכים למין ביולוגי אחר שנקרא הומואֶרגַסְטֶר). כך במקום ההשקפה המסורתית שלפיה א' אפרנזיס הוליד את הומו הביליס, שהוליד אתהומו ארקטוס, ברגר טוען שא' אפריקנוס הוא ככל הנראה האב הקדמון הישיר של א' סדיבה, שבתורו הוליד את הומו ארקטוס.

אם הדברים נכונים, הסידור החדש הזה משלח את הומו הביליס לענף צדדי ללא מוצא באילן המשפחה של האדם. הוא עשוי אפילו לבעוט בא' אפרנזיס – הנחשב זה זמן רב לאביהם הקדמון של כל ההומינינים המאוחרים יותר, לרבות א' אפריקנוס והומו – ולהעיף גם אותו לשוליים של מסלול האבולוציה של האדם. ברגר מורה על כך שהעקב של א' סדיבה פרימיטיבי מזה של א' אפרנזיס, ואפשר לפרש זאת בשתי דרכים: או שהוא עבר נסיגה אבולוציונית לעבר צורת עקב פרימיטיבית יותר, או שהוא צאצא של שושלת שונה מזו של א' אפרנזיס וא' אפריקנוס: כזאת שעדיין לא התגלתה.

"בדרום ארה"ב יש לנו אמרה: 'אתה רוקד עם הנערה שהבאת למסיבה,'" מתבדח ברגר, שגדל בחווה בסילווניה שבג'ורג'יה. "וזה מה שהפלאו-אנתרופולוגים עושים כל הזמן" כשהם מנסים לצרף את החלקים השונים כדי לאתר את מוצאו של הומו מן המאובנים שנמצאו רק במזרח אפריקה. "עכשיו עלינו להכיר בכך שיש שם פוטנציאל שעדיין לא מוצה," הוא מצהיר. אולי הסיפור על מקורותיו של האדם בצד המזרחי של אפריקה אינו נכון. ההשקפה המקובלת לגבי המאובנים ההומינינים הקדומים ביותר של דרום אפריקה היא שהם מייצגים ניסוי אבולוציוני נפרד שדעך ונעלם. א' סדיבה עשוי להפוך את היוצרות ולגלות בדרום אפריקה שושלת אחרת, שממנה נבע בסופו של דבר המין האנושי כפי שאנו מכירים אותו (המילה "סדיבה" משמעה "מעיין" או "באר נובעת" בשפת ססות'ו).

ויליאם קימבל מאוניברסיטת אריזונה, שעמד בראש הצוות שמצא את עצם הלסת בת 2.3 מיליון השנים באתיופיה, אינו מוכן לשמוע על כך מילה. הרעיון שלפיו יש צורך בשלד שלם כדי למיין פרט אחד הוא "טיעון חסר שחר," הוא עונה. הדבר החשוב לדבריו הוא למצוא חלקים מגוף היצור המכילים תכונות שיש להן ערך אבחוני, והלסת מאתר הדר היא בעלת תווים מאפיינים המקשרים אותה בבירור להומו, כמו הקו הקמור שיוצרות שורות השיניים שלה. קימבל, שראה את המאובנים ממלפה אבל לא בחן אותם ביסודיות, סבור שהתכונות דמויות הומו שלהם אמנם מסקרנות, אבל הוא אינו יודע מה אפשר להבין מהן. הוא דוחה בביטול את הרעיון שהם אבות ישירים של הומו ארקטוס ועם זאת הוא מכריז: "אינני רואה איך מין או סוג בעל מאפיינים מעטים של הומו בדרום אפריקה יכול להיות האב הקדמון [של הומו], שהרי במזרח אפריקה נמצא משהו שהוא ללא ספק הומו המתוארך ל–300,000 שנים קודם לכן [הלסת שמצא]."

קימבל אינו היחיד שדוחה את הטיעונים המעניקים לא' סדיבה מעמד של השורש שממנו יצא הומו. "דברים רבים מדי אינם מסתדרים, בייחוד התאריכים והגאוגרפיה," מעירה מֵיב ליקי מן המכון לחקר אגן טוּרְקָנָה בקניה, שהמחקר שלה מתמקד במאובנים ממזרח אפריקה. "הרבה יותר סביר שההומינינים של דרום אפריקה הם התפצלות נפרדת שהתרחשה בדרום היבשת."

רֶנֶה בּוֹבּ מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון אומר שאילו השרידים של א' סדיבה היו קדומים יותר, נאמר, בני 2.5 מיליון שנים, הם יכלו להיחשב בסבירות רבה אב קדמון של הומו. אבל בגיל של 1.977 מיליון שנים הם פשוט פרימיטיביים בצורתם הכללית מכדי להיחשב לקדומים יותר מן המאובנים מאזור אגם טורקנה שבקניה, שהם צעירים רק במעט, ובכל זאת יש להם תכונות רבות יותר שאין חולק כי הן אופייניות להומו. ברגר משיב על כך שא' סדיבה התקיים כמין ביולוגי כמעט בוודאות לפני זמנם של הפרטים ממלפה. בוב ואחרים טוענים כי אין מידע על כך. "פלאו-אנתרופולוגים נוטים לחשוב שהמאובנים שהם עצמם מצאו תופסים מקום מרכזי באילן הפילוגנטי של ההומינינים ובמקרים רבים לא סביר שאכן כך הדבר," מעיר בוב. מנקודת מבט סטטיסטית, "אם אוכלוסייה של הומינינים מפוזרת ברחבי אפריקה ומתפתחת בדרכים מורכבות, למה דווקא אתה הוא זה שמצא את האב הקדמון?"

ברגר מוצא אוזן קשבת אצל ווד, האומר שברגר "צודק לגמרי" בקביעתו שא' סדיבה ממחיש שאי אפשר לחזות איך נראית החיה כולה על סמך עצמות יחידות. ווד מעיר שא' סדיבה מראה שצירופי התכונות הנראים במאובנים מתגליות קודמות אינם ממצים את כל האפשרויות. אבל הוא אינו מאמץ את הרעיון שלפיו א' סדיבה הוא אביו הקדמון של הומו. "אין מאפיינים רבים המקשרים אותו להומו," הוא מציין, ואפשר שהתכונות האלה התפתחו אצל א' סדיבה בלי כל תלות בשושלת של הומו. "אני חושב שהיה עליו לעבור דרך ארוכה מדי כדי להתפתח ל[ארקטוס]," אומר ווד.

ההכרעה בשאלה מה מקומו של א' סדיבה באילן המשפחה שלנו נתקלת בקשיים בשל היעדר הגדרה ברורה של הסוג הומו. ניסוח הגדרה כזאת הוא משימה קשה מכפי שנראה במבט ראשון. נוכח קיומם של פרטים כה מעטים מתקופת המעבר, שרבים מהם אינם אלא שיירים, זיהוי התווים המאפיינים שהבחינו לראשונה בין הומו ובין אבותיו האוסטרלופיתקים – התכונות שעשו אותנו לאנושיים באמת – מתגלה כאתגר לא פשוט. השלדים ממלפה חושפים עד כמה המצב מטריד: הם שלמים כל כך לעומת כל פרט קדום של הומו עד כי קשה להשוות אותם לממצא כלשהו. "ייתכן שסדיבה יכריח אותנו להחליט על הגדרה," אומר ברגר.

הכול מצוי בפרטים

יהא מה שיהא מקומם של מאובני מלפה באילן האבולוציוני, הם מספקים לחוקרים הזדמנות לבנות את התמונה המפורטת ביותר של מין מוקדם של הומינינים שנוצרה מעולם, בין השאר מפני שהם כוללים מספר גדול של יחידים. נוסף על הזכר הצעיר והנקבה הבוגרת, שני הפרטים השלמים ביותר, אסף צוותו של ברגר עצמות המייצגות ארבעה פרטים, לרבות תינוק אחד. אוכלוסיות הן נדירות ביותר בתיעוד המאובנים של האדם, והפרטים במלפה מצטיינים ביתרון נוסף: הם שמורים במצב חסר תקדים. עצמות הומינינים בדרך כלל אינן עומדות בפגיעת שיני הזמן. ואילו הפעם נמצאו רכס עצם כתף דק כנייר, שבב עדין שהוא למעשה הצלע הראשונה, עצמות אצבע בגודל אפון, חוליות עמוד השדרה בעלות זיזים בולטים וכולם ללא פגע. כמה עצמות שהיו מוכרות קודם רק על פי רסיסים נמצאות כאן בשלמותן. לפני התגלית של מלפה לא נמצאה לפלאו-אנתרופולוגים ולו זרוע אחת שלמה מהומינין מוקדם, ומכאן שאורכי הגפיים המשמשים לשחזור התנהגויות בסיסיות, כגון תנועה, הסתמכו על אומדנים. אפילו לוסי, שכשגילו אותה ב-1974,הייתה ההומינין השלם ביותר בגיל כה קדום, חסרה חלקים ניכרים מעצמות הזרועות והרגליים שלה. בנקבה הבוגרת ממלפה, לעומת זאת, השתמרה כמעט כל הגף העליונה, מרכס הכתף ועד כף היד. רק העצמות האחרונות של חלק מאצבעותיה וחלק מעצמות שורש כף היד חסרות, וברגר צופה שימצא אותן ואת שאר העצמות של שני השלדים כשיחפור באתר (עד עתה אסף הצוות רק את העצמות שנראו על פני השטח, ועדיין לא חפר בשיטתיות כדי למצוא פרטים קבורים בעומק). מן הראיות האלה יוכלו החוקרים לשחזר, בין השאר, את אופן התבגרותו של א' סדיבה, את דרך תנועתו על פני השטח ואת מידת השונות בין פרטים באוכלוסייה.

לא רק העצמות מבטיחות לספר סיפורים חדשים. אתר מלפה הניב עוד כמה חומרים שאפשר שיוכלו להעניק נפח נוסף, פשוטו כמשמעו, להבנת א' סדיבה. הפלאונטולוגים סברו זה זמן רב כי בעת תהליך ההתאבנות כל המרכיבים האורגניים של הגוף – איברים פנימיים, עור, שערות וכדומה – אובדים בתהליך הרקב ומותירים רק משקעים מינרליים של עצמות ושיניים. אבל כשברגר צפה בסריקת CT של גולגולת הזכר הצעיר, הוא הבחין בכעין רווח בין פני השטח של המאובן במקום מסוים על המצח ובין קו המתווה של העצם האמיתית. בבחינה מדוקדקת יותר של הרווח הזה הוא הבחין בדפוס ברור על פני השטח שנראה כמרכיבים מבניים של עור. הוא עורך עכשיו בדיקות מקיפות כדי לקבוע אם הכתם המוזר למראה שעל מצח הזכר, אחד נוסף על הסנטר של הנקבה וכתמים דומים על עצמות אנטילופה מן האתר הם למעשה שרידי עור.

עור שהשתמר, אם יתברר כי אכן כך הדבר, יוכל לגלות את צבע עורו של א' סדיבה, את הצפיפות של שערו ואת דפוס הצמיחה שלו. ראיות כאלה יוכלו לגלות מידע על פיזור בלוטות הזיעה, מידע שיספק תובנות לגבי כושרו של המין הביולוגי לווסת את טמפרטורת הגוף שלו, המשפיע על מידת הפעילות שלו. בלוטות זיעה יוכלו לספק גם רמזים לאבולוציה של המוח: מוחות רגישים לטמפרטורה, ולכן, אמצעי יעיל לצינון הגוף היה תנאי מוקדם להופעה של מוח גדל ממדים, סימן היכר אופייני להומו. ואם נמצא במאובן חומר אורגני, ברגר עשוי אפילו להצליח להפיק דנ"א מן השרידים. הדנ"א הקדום ביותר של הומינין שהרצף שלו נקבע עד כה הוא בן 100,000 שנים ונלקח מנאנדרתל. אבל מאחר שתנאי השימור במלפה היו ככל הנראה יוצאי דופן, ברגר משתעשע בתקווה שיוכל להשיג מידע גנטי מן הפרטים של א' סדיבה, שהם קדומים הרבה יותר. אם יצליח בכך, יוכלו המדענים לקבוע אם הנקבה הבוגרת והזכר הצעיר אכן היו אם ובן, כפי שהוצע, ואיך קשורים אליהם ההומינינים האחרים שנמצאו באתר, אם אכן יש קשר ביניהם. יתר על כן, תגלית כזאת תדרבן חוקרים באתרים אחרים של הומינינים מוקדמים לבדוק בהם נוכחות דנ"א, בדיקות שאם יעלו יפה יוכלו ליישב מחלוקות לגבי קשרי הקרבה בין מיני ההומינינים השונים.

השתמרות של שרידים אורגניים תהיה חידוש ללא תקדים בפלאונטולוגיה, והצוות של מלפה יודע שיזדקק לראיות יוצאות דופן באיכותן כדי לשכנע את קהילת החוקרים בנכונות של טענה כזאת. תוצאות הבדיקות עד עתה תומכות בהשערה זו, וברגר חושב שיש סיכויים טובים מאוד שבדיקות נוספות יספקו אישוש נוסף. ככלות הכול, טענות דומות נשמעו לגבי חומר אורגני מעצמות דינוזאורים, ואלה עתיקות בעשרות מיליוני שנים מן המאובנים של מלפה. ברגר גורס ששימור אורגני בצברי שרידים של הומינינים עשוי להיות אפילו שכיח למדי, אלא שאיש לא חשב לחפש אותו עד עתה.

מה עוד לא חשבו לחפש בהומינין עתיק כל כך? אבן שן. על המשטחים של השיניים הטוחנות של הזכר הצעיר יש כתמים בצבע חום כהה. האנשים המשחזרים מאובנים מנקים בדרך כלל את השיניים כשהם מכינים את המאובנים ההומינינים למחקר. אבל ברגר חשב שהכתמים עשויים להיות אותו חומר מעצבן שבני אדם מודרניים מנסים לסלק במברשת שיניים ובביקורים החוזרים אצל השיננית. אבן שן עתיקה עשויה לספק מידע רב ערך בנוגע לאבולוציה של תזונת ההומינינים.

מחקרים קודמים של מזונם של בני אדם קדומים בדקו את יחסי האיזוטופים של פחמן בשיניים, מדד העשוי להראות אם בעל החיים אכל צמחים המכונים צמחי 3C, כגון עצים ושיחים, או צמחי 4C, שעמם נמנים עשבים שונים. אם מדובר בטורף הבדיקה תגלה אם הוא טרף חיות שניזונות מצמחים כאלה או מצירוף כלשהו של כולם במהלך חייו. ראיות כאלה הן עקיפות ולא מוגדרות. אבן שן, לעומת זאת, היא השאריות של המזון עצמו. בימים אלה בוחן הצוות גבישי צורן זעירים שנקראים פיטוליתים [בתרגום מילולי "אבני צמחים"], השקועים בתוך אבן השן. מקורם של הפיטוליתים בצמחים, ומקצת הצמחים מייצרים צורות גבישים הייחודיות להם. מחקרים של פיטוליתים יכולים לגלות אילו מיני צמחים בדיוק אכלה החיה זמן קצר לפני מותה. באמצעות אנליזה של יחסי האיזוטופים, בדיקת הפיטוליתים ובדיקה של סימני השחיקה על השיניים, המסוגלים להעיד אם החיה לעסה מזון קשה או רך בשבועות שקדמו למותה, יוכל הצוות לקבל תמונה כלשהי מתוך שפע נתונים על אמצעי הקיום שלא' סדיבה. ומאחר שלרשות הצוות עומדות עצמות של א' סדיבה מפרטים שונים בשלבי גדילה והתפתחות שונים, הם אולי עשויים למצוא מה אכלו תינוקות ומה אכלו מבוגרים, למשל.

במאמר סקירה שהתפרסם בכתב העת Science באוקטובר 2011 כתבו פיטר ס' אונגר מאוניברסיטת ארקנסו ומאט סְפּוֹנהַיימר מאוניברסיטת קולורדו בבולדר שאנליזות שנעשו לאחרונה מרמזות על גיוון ומורכבוּת בלתי צפויים בהרכב המזונות של אבותינו. בשעה שאַרְדיפתקוס רַמידוּס, אחד ההומינינים הקדומים ביותר על פי ההשערה, ניזון בראש ובראשונה מצמחי 3C, כמו השימפנזים מן הסוואנה, הומינינים אפריקנים מוקדמים אחרים אכלו ככל הנראה תערובת של צמחי 3C וצמחי 4C. מין ביולוגי אחד, פראנתרופוס רובוסטוס, אפילו ניזון בעיקר מצמחי 4C, כפי שדיווחו ת'וּר סֶרלינג ועמיתיו מאוניברסיטת יוטה ביוני 2011 ברשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. המדענים בוודאי ישתוקקו לדעת היכן ממוקם א' סדיבה בטווח התזונה, ואיך התמונה שתצטייר תתיישב עם הרמזים ההולכים ומתגלים על הסביבה הקדומה במלפה, שנראה כי הכילה שפע של עשבים ועצים. אולי הראיות מן התזונה יזרו אור על האופן שבו השתמש א' סדיבה בידיו המיומנות, שעברו התאמה לשימוש בכלים, וכן יבהירו אם השתמש בזרועות קוף-האדם הארוכות שלו לחיפוש מזון בין העצים.

קץ הימים

ימיהם האחרונים של ההומינינים ממלפה היו כנראה קודרים. המים היו יקרי מציאות בשל בצורת שכנראה שררה אז. ברגר חושד שההומינינים, שחיפשו מים בנואשות, ניסו לטפס ולרדת למערה התת-קרקעית במלפה, שעומקה היה אז בין 30 ל-50 מטר, כדי להגיע לברכה רדודה של מים מתוקים, ובעשותם זאת כשלו ונפלו אל מותם. ייתכן שהנער נפל ראשון והנקבה הבוגרת, אולי אמו, ניסתה להציל אותו ונפלה בעצמה. אותו גורל פקד גן חיות שלם, החל באנטילופות וכלה בזברות, שנקברו לצד ההומינינים ונשארו שם לדורות הבאים.

מעניינת העובדה שראיות גאולוגיות מן האתר מלמדות שצברי המאובנים במלפה נוצרו בערך בזמן שבו עבר כדור הארץ היפוך גאומגנטי, מאורע מסתורי שבו הקוטביות של כוכב הלכת התהפכה והצפון המגנטי הפך לדרום המגנטי. העיתוי מעלה את השאלה אם ההיפוך מילא תפקיד כלשהו במותם של שני היצורים האלה.

המדענים יודעים רק מעט מאוד על הגורמים להיפוכי קטבים ואם הם מחוללים שינויים סביבתיים. כמה גאולוגים העלו את הסברה שהמאורעות האלה מסוגלים לגרום לזעזוע אקולוגי גדול בעצם ערעור השדה המגנטי, שאולי מגן על יצורים חיים מקרינה קטלנית למשל, או בשיבוש מערכות הניווט של ציפורים נודדות ובעלי חיים נודדים אחרים, שלפי ההשערה משתמשים בשדה המגנטי של כדור הארץ כאמצעי התמצאות. כאחד המקומות המעטים בעולם שאדמתו נושאת תיעוד של היפוך כזה ואוסף מאובנים מאותו פרק זמן, מלפה עשוי לספק עדויות נדירות למה שמתרחש כשהקטבים המגנטיים של כדור הארץ מחליפים את מקומם.

ראיות אחרות עשויות לזרות אור נוסף על נסיבות מותם של מאובני מלפה. העצמות המאובנות של אנטילופה הרה ושל העובר שלה אולי יעזרו למדענים לקבוע את עונת השנה שבה מתו ההומינינים ברמת דיוק של כשבועיים: אנטילופות ממליטות באביב במרווח זמן צר מאוד, ובדיקה של העובר תוכל לאפשר לחוקרים לקבוע מה היה משך ההיריון של האנטילופה בעת שמתה. נוסף על כך, עקבות של זבובונים וחיפושיות פגרים שהתיישבו על גופות ההומינינים לאחר מותם יוכלו לגלות כמה זמן היו הגופות חשופות לפני שנקברו מתחת למשקעים במערה.

במובן אחד העבודה על א' סדיבה רק החלה. "אתם הולכים כאן בכל מקום על מאובני הומינינים," אומר ברגר למבקרים במלפה בבוקר אביב דרומי לקראת סוף נובמבר. הם עומדים על אדמה מכוסה סלעים בין העץ שלצדו מצא מתיו את עצם הבריח ובין בור המחצבה שבו מצא ברגר את בעליה של העצם. בירידה לפתח הבור הוא מצביע על פיסות מאובנים המציצות מן הסלע ומחכות שיאספו אותן. המבקרים, אחוזי יראת כבוד, מסובבים את צווארם כדי להעיף מבט בעצם של תינוק, בלסת תחתונה של חתול בעל שיני חרב ובשטח שנראה כי הוא מכיל את שאר חלקי השלד של הזכר הצעיר. רק מאיסוף שרידים שחשפו החוצבים וסופת גשם מקרית יצר הצוות את אחד המדגמים הגדולים ביותר של מאובני הומינינים שנאספו מעולם. ברגר בטוח שכשהחוקרים יתחילו לחפור באתר, ששטחו כ-500 מ"ר, הם ימצאו הרבה יותר עצמות. כעת נעשה תכנון נרחב להקמת מבנה שיגן על האתר מפגעי הטבע וישמש גם מעבדת שדה מתקדמת ביותר בעת שיחלו החפירות באופן רשמי במשך השנה; חפירות שיעמיקו לחדור מעבר לשאריות שהותירו החוצבים אל חלקים של המרבץ שעדיין לא נפגעו. בינתיים בבניין המעבדות של מלפה באוניברסיטת וויטוואטרסרנד חתיכות סלע שפוצצו מבור המחצבה ממלאות מדפים מן הרצפה עד התקרה. חוקרים יסתכלו אל תוך האבנים בסורק CT ויחפשו עצמות הומינינים, לרבות הגולגולת החסרה של הנקבה הבוגרת.

כה עצום הוא העושר של מלפה עד כי ברגר יוכל לעבוד שם כל הקריירה המקצועית שלו. ועם זאת הוא כבר חושב לאן ירצה ללכת בהמשך. א' סדיבה "לימד אותי שאנחנו באמת זקוקים לתיעוד טוב יותר, והוא מצוי שם בחוץ," הוא מבטיח. מיזם המיפוי שהוביל את ברגר למלפה זיהה בערש האנושות לבדו כ-40 אתרי מאובנים חדשים, שייתכן שהם מכילים שרידים של הומינינים. הוא מגייס חוקרים שיחפרו באתרים המבטיחים ביותר בהם. ברגר עצמו נושא את מבטו רחוק יותר. בקונגו ובאנגולה, בין אתרים אחרים, מצויים ריכוזי מערות דומים לאלה שמצויים בערש האנושות, ומעולם לא חיפשו בהם מאובני הומינינים, הוא אומר. אולי שם, בארץ לא נודעת לפלאו-אנתרופולוגים, הוא ימצא שליח לא צפוי נוסף משחר ימי האנושות שיכתוב מחדש את סיפור מוצאנו.


לקריאה נוספת

  • Australopithecus sediba: A New Species of Homo-like Australopith from South Africa. Lee R. Berger et al. in Science, Vol. 328, pages 195–204; April 9, 2010
  • בגיליון 9 בספטמבר 2011 של כתב העת Science התפרסמו חמישה מאמרי מחקר העוסקים בפרטי האנטומיה והגיל של א' סדיבה
מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

0 תגובות