העתיד השקוף שלנו

בקיצור

• לפני כ-540 מיליון שנה גדל מגוון האורגניזמים שחיו בימים הקדמוניים במהירות אדירה. השערה אחת גורסת ששקיפות פתאומית של מי האוקיינוסים היא שהניעה את ההשתוללות האבולוציונית הזאת.
• ההתפוצצות הזאת של תור הקמבריון מספקת אנלוגיה המסייעת להבין את האופן שבו הטכנולוגיה הדיגיטלית עתידה לשנות את החברה. שקיפות המידע תפעיל לחצים שיאלצו ארגונים להתפתח בתהליך אבולוציוני.
• במהלך ההתפוצצות הקמבריונית פיתחו בעלי החיים הסתגלויות כמו שלדים חיצוניים, הסוואה ושיטות להטעיית היריב. מאחר ששמירת סודות נעשית קשה יותר ויותר, מדינות ותאגידים ייאלצו לפתח אמצעי לחימה דומים לאלה שפיתחו בעלי החיים.
• השקיפות החדשה תביא בסופו של דבר לידי יצירתם של ארגונים מטיפוסים חדשים. ברירה טבעית תעדיף את המהירים והגמישים ביותר בהם.

לפני יותר מחצי מיליארד שנה התרחשה התפרצות מרהיבה של חדשנות ביולוגית, אירוע המכונה בשם ההתפוצצות של תור הקמבריום. תוך כמה מיליוני שנה, "הרף עין" בקנה מידה גאולוגי, התפתחו באורגניזמים מבני גוף חדשים לגמרי, איברים חדשים ואסטרטגיות חדשות של טריפה והתגוננות. ביולוגים אבולוציוניים אינם תמימי דעים לגבי השאלה מה הניע את גל החדשנות האדיר הזה, אבל השערה משכנעת במיוחד שהציע אנדרו פרקר, זואולוג מאוניברסיטת אוקספורד, גורסת שהגורם הקריטי היה אור. פרקר העלה את הסברה שלפני כ-543 מיליוני שנה השתנתה לפתע הכימיה של האוקיינוסים הרדודים ושל האטמוספרה, והם נעשו הרבה יותר שקופים. בזמנים ההם נמצאו בעלי חיים רק באוקיינוסים. מרגע שאלה הוצפו באור שמש, יצורים שיכלו לראות קיבלו יתרון הישרדותי אדיר, והדבר הביא להתפתחות אבולוציונית מהירה של עיניים. בתגובה על הופעתו של חוש הראייה התפתחו מבנים ביולוגיים ודפוסי התנהגות שלא היו קודם לכן.

אם עד אותו הזמן כל אופני התפיסה החושית היו תלויים בקרבה פיזית, אם באמצעות מגע ואם באמצעות חישה של גלי לחץ או של הבדלים בריכוזי כימיקלים, הרי עתה יכלו בעלי החיים להבחין בעצמים ולעקוב אחריהם ממרחק. טורפים יכלו להתביית על טרפם, ואילו הטרף היה יכול לראות את הטורף מתקרב ולנקוט פעולות התחמקות. תנועה היא עסק אטי ומסורבל כל עוד אין עיניים שיכוונו אותך, ולעיניים אין ערך אם אי אפשר לזוז ממקום למקום. לכן תפיסה חזותית ויכולת תנועה התפתחו זו לצד זו בכעין מרוץ חימוש. מרוץ החימוש הזה גרם לרבות מן ההסתעפויות שחלו בעץ החיים שאנו רואים היום.

ההשערה של פרקר בדבר ההתפוצצות הקמבריונית מספקת אנלוגיה מצוינת המסייעת להבין תופעה חדשה, שלמראית עין אינה קשורה כלל: התפשטות הטכנולוגיה הדיגיטלית. אף שהתפתחויות בטכנולוגיה של התקשורת חוללו שינויים בעולמנו פעמים רבות בעבר, המצאת הכתב סימנה את קץ הפרהיסטוריה, ומכונת הדפוס חוללה תמורות שזעזעו את כל המוסדות המרכזיים של החברה, ייתכן שלטכנולוגיה הדיגיטלית תהיה השפעה גדולה הרבה יותר מכל דבר שהיה לפניה. היא תעצים את כוחם של יחידים ושל ארגונים מסוימים ובו בזמן תחתור תחת כוחם של אחרים, וכך תיצור הזדמנויות וסיכונים שהיה קשה להעלותם על הדעת לפני דור אחד בלבד.

הרשתות החברתיות באינטרנט מספקות ליחידים כלי תקשורת בקנה מידה גלובלי. בכך נחצה גבול לארץ לא נודעת ופראית. שירותים חברתיים כמו יוטיוב, פייסבוק, טוויטר, טאמבלר, אינסטגרם, ווטסאפ וסנאפצ'ט מייצרים אפשרויות תקשורת חדשות שהן שוות מעמד לטלפון ולטלוויזיה, והמהירות שבה השירותים האלה מופיעים היא כוח מערער של ממש. מהנדסים נזקקו לעשרות שנים כדי לפתח ולפרוש רשתות טלפון וטלוויזיה, וכך הייתה לארגונים שהות להסתגל לאמצעי התקשורת האלה. היום, לעומת זאת, אפשר לפתח שירות מדיה חברתית במשך שבועות מעטים, וייתכן שמאות מיליוני אנשים ישתמשו בו בתוך חודשים. קצב החדשנות המואץ הזה לא מותיר לארגונים זמן להסתגל לאמצעי תקשורת חברתי חדש בטרם יגיע הבא אחריו.

את השינוי העצום בעולמנו שהתחולל עקב ההצפה הזאת באמצעי תקשורת אפשר לסכם במילה אחת: שקיפות. אנחנו יכולים לראות עכשיו למרחק גדול יותר, במהירות ובקלות רבות יותר ובמחיר נמוך מאי פעם – אבל גם אפשר לראות אותנו. אתם ואני יכולים לראות שכולם יכולים לראות מה שאנחנו רואים, במעין אולם מראות היוצר אין-סוף השתקפויות של ידיעה הדדית. משחק המחבואים העתיק שעיצב את צורות החיים עלי אדמות הזיז לפתע את מגרש המשחקים שעליו הוא מתנהל, החליף את כלי המשחק ושינה את הכללים. שחקנים שלא יסתגלו לא ישרדו זמן רב.

ההשפעה על הארגונים והמוסדות שלנו תהיה עמוקה ביותר. ממשלות, צבאות, כנסיות, אוניברסיטאות, בנקים וחברות מסחריות התפתחו כולם באופן שאפשר להם לשגשג בסביבה אפיסטמולוגית עכורה: כזאת שרוב הידע בה היה מקומי, סודות נשמרו בה בקלות, והאנשים שחיו בה, גם אם לא היו עיוורים, היו קצרי ראייה. כשהארגונים האלה מוצאים את עצמם פתאום חשופים לאור היום, הם מגלים במהירות שאין ביכולתם לסמוך על שיטות ישנות. הם חייבים להגיב על השקיפות החדשה הזאת, שאם לא כן, ייכחדו. כשם שתא חי זקוק לממברנת תא יעילה כדי להגן על המנגנונים הפנימיים שלו מתהפוכות העולם שבחוץ, כך הארגונים של בני האדם זקוקים לממשק מגן בין המרכיבים הפנימיים שלהם ובין המרחב הציבורי, והממשקים הישנים מאבדים את היעילות שלהם.

טפרים, לסתות וקונכיות

בספרו מ-2003, "כהרף עין", טוען פרקר שחלקי גוף חיצוניים קשיחים של בעלי חיים היו התגובה הישירה ביותר על מהומת לחצי הברירה הטבעית שנוצרה עקב ההתפוצצות הקמבריונית. השקיפות הפתאומית של מי האוקיינוסים הביאה לידי התפתחות של רשתיות דמויות מצלמה, ואלה גרמו להסתגלויות מהירות של טפרים, לסתות, קונכיות וחלקי גוף אחרים המשמשים להגנה. גם מערכות העצבים נעשו מורכבות יותר ואפשרו את התפתחותן של התנהגויות טריפה חדשות. בתגובה על אלה התפתחו שיטות חדשות להתחמקות ולהסוואה.

בהשוואה, אנו יכולים לצפות שארגונים יגיבו על הלחצים שיוצרת השקיפות שמביאה הטכנולוגיה הדיגיטלית באמצעות שינויים בחלקי הגוף החיצוניים שלהם שיגבירו את התאמתם לסביבה החדשה. נוסף על הזרועות המשמשות לאספקת שירותים וסחורות, חלקי גוף אלה כוללים איברים לטיפול במידע לצורך בקרה והצגה עצמית: מחלקות משפטיות, מחלקות ליחסי ציבור ואגפי שיווק. בחלקים אלה של הארגונים אנו רואים את השפעת השקיפות באופן הישיר ביותר. באמצעות הרשתות החברתיות שמועות ודעות מתפשטות כיום בעולם כולו בתוך ימים ואפילו שעות. כדי שיוכלו "להצטרף לשיחות" האלה ברשתות החברתיות, מחלקות יחסי הציבור והשיווק חייבות ללמוד להשיב ליחידים בתנאים שהיחידים קובעים, ביושר ובלשון מובנת וזורמת. ארגונים שזקוקים לשבועות או לחודשים כדי לפתח אסטרטגיות תקשורת, שיעוכבו על ידי מחלקות משפטיות אטיות תגובה, ימצאו את עצמם במהרה מחוץ לעניינים. אם ההרגלים הישנים לא יעודכנו, הארגון כולו ייכשל.

נגישות קלה יותר לנתונים מאפשרת הופעת צורות חדשות של פרשנות חדשותית, כזאת המעוגנת בתצפיות אמפיריות מקיפות. עיתונאי הנתונים הסטטיסטיים נייט סילבר הדגים זאת נהדר במהלך הבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2012. בעוד כמה רשתות חדשות רקחו הסבר בסגנון למה-המועמד-שלנו-ינצח שהתבסס על נתונים מסקרים שנבחרו באופן סלקטיבי, סיפק סילבר הסברים שהתבססו על כל הנתונים מכל הסקרים. סילבר צפה את תוצאות הבחירות בדיוק מדהים, ולא זו בלבד אלא שהוא אף חשף את המתודולוגיה שלו וכך הבהיר שהדיוק שלו לא היה עניין של מזל. מאחר שתוצאות של סקרים הולכות ונעשות זמינות יותר ויותר, ערוצי חדשות ופרשנים פוליטיים שטווים סיפורים המבוססים על נתונים סלקטיביים צפויים להיתקל בקשיי קיום הולכים וגוברים.

כשארגונים  מוצאים את עצמם  חשופים לאור  הם מגלים במהירות שהם כבר אינם יכולים להתסמך על שיטות ישנות: הם חייבים להגיב על השקיפות החדשה או שייכחדו.

יצרנים של סחורות לצריכה ניצבים בפני אתגר דומה. ביקורות של מוצרים ושירותים שמפרסמים הצרכנים משנות את מאזן הכוח בין לקוחות לחברות. המאמצים לשיווק מותג מאבדים מהשפעתם ככל שדעות הצרכנים צוברות כוח. חברות קשובות לומדות להגיב במהירות ובפומביות על תלונות ועל ביקורות שליליות. ואם הביקורות שליליות באופן גורף, נדרש לשנות את המוצר או להוציא אותו מן השוק. שפיכת כסף על שיווק מוצרים בינוניים כבר אינה מועילה.

קבוצות קטנות של אנשים החולקים ערכים, אמונות ויעדים משותפים, ובעיקר כאלה שיכולות לתאם במהירות מהלכים בעת משבר תוך שימוש בערוצי תקשורת פנימית שנבחרו אד הוק, כלומר כאלה שמתאימים במדויק למשבר המדובר, יצטיינו במיוחד בתקשורת מן הסוג המהיר, הפתוח וחד-התגובה שדורשת השקיפות החדשה. בהנגדה לגופים ביורוקרטיים גדולים המאורגנים במבנה היררכי, הארגונים החדשים חייבים להיות גמישים. ככל שהלחץ לשקיפות הדדית הולך וגובר, נהיה עדים לאבולוציה של מבנים ארגוניים, שיהיו מבוזרים הרבה יותר מן הארגונים הגדולים בני ימינו, או שנגלה כי לחצים דרוויניים בוררים ארגונים קטנים יותר ומבשרים על תקופה שבה הארגונים הגדולים פשוט "גדולים מכדי להצליח".

סודות של מחצית חיים

לעתים תכופות מצטטים בעניין הזה את שופט בית המשפט העליון של ארה"ב לואיס ד' ברנדייס, מן הראשונים שדגלו בשקיפות. הוא התפרסם כמי שכתב: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר." המשפט נכון, כמובן, גם במובנו המילולי וגם במובנו המטפורי. עם זאת, אור השמש עשוי גם להיות מסוכן. מה יקרה אם בלהט הטיהור נהרוג תאים ידידותיים רבים מדי? מה בדבר הסיכון שבהריסת השלמות או האפקטיביות של ארגונים באמצעות חשיפה מוגזמת של מנגנוני הפעולה הפנימיים שלהם לעיני כול?

ברנדייס היה אויב החשאיות. נראה שהוא חשב כי ככל שארגונים יהיו שקופים יותר, הם יהיו טובים יותר. כעבור יותר ממאה שנה אנו רואים שהמסע שהוא החל בו זכה להצלחות רבות. אבל למרות שפע הרטוריקה הפוליטית בזכות המעלות הטובות של השקיפות, יש עדיין חשאיות בהיכלי השלטון, ומסיבות טובות.

פרספקטיבה ביולוגית עוזרת לנו לראות שלצד יתרונותיה הרבים, יש לשקיפות גם חסרונות. אפשר לתאר בעלי חיים, ואפילו צמחים, כגורמים הפועלים להשגת מטרה. הגורמים האלה, שואבים מידע מאיברי החוש שלהם, והם פועלים באמצעותו לשיפור רווחתם. במובן הזה ארגון אנושי דומה לבעל חיים. זהו גורם המורכב מהמוני חלקים חיים העובדים יחד: בני אדם. אבל שלא כמו תאים הבונים צמחים ובעלי חיים, לבני אדם יש תחומי עניין נרחבים ומגוון רחב של יכולות תפיסה. צמח או בעל חיים אינם מוטרדים מן החשש שמקצת התאים שלהם ינטשו את הארגון או יתמרדו. למעט במחלת סרטן, התאים הבונים יצור רב-תאי הם עבדים כנועים וצייתנים. לבני אדם, לעומת זאת, יש עוצמה כיחידים, והם סקרנים מאוד לגבי העולם הרחב.

לא תמיד היו כך פני הדברים. בימים עברו יכלו דיקטטורים למשול כשהם מסתתרים מאחורי חומות גבוהות, על סמך ארגונים היררכיים שאוישו בפקידים בעלי ידע מוגבל על אודות הארגון שבו הם פועלים וידע מועט עוד יותר על מצב העולם שבחוץ. כנסיות היו מיומנות במיוחד בבלימת הסקרנות של המאמינים שלהן, במניעת ידע מהם או בהלעטתם במידע שגוי בכל הנוגע לשאר העולם. הן עשו זאת תוך הפצת ערפל של מסתורין סביב פעילותן, ההיסטוריה שלהן, מצבן הכספי ומטרותיהן. צבאות תמיד הפיקו תועלת משמירה על סודיות האסטרטגיות שלהם, לא רק מפני האויב אלא גם מחייליהם שלהם. חיילים שידעו מה שיעור ההרוגים הצפוי במבצע צבאי לא יהיו יעילים כמו מי שאין להם מושג בדבר הגורל הצפוי להם. יתר על כן, אם חייל חסר כל מידע נופל בשבי, אין שום דבר בעל ערך שיוכל למסור לחוקריו.

אחת התובנות הבסיסיות של תורת המשחקים היא שסוכנים חייבים לשמור סודות. סוכן שחושף "מצב" לפני סוכן אחר מאבד חלק מן האוטונומיה היקרה שלו וחשוף לסכנת מניפולציה. כדי להתחרות בהגינות בשוק פתוח היצרנים צריכים להגן על השיטות להפקת מוצריהם, על תכניות ההתרחבות שלהם ועל כל מידע אחר שיש להם בעלות עליו. בתי ספר ואוניברסיטאות נדרשים לשמור בסוד את מבחניהם עד שהתלמידים והסטודנטים ניגשים אליהם. הנשיא ברק אובמה הבטיח עידן חדש של שקיפות שלטונית, אבל למרות שיפורים ניכרים, יש תחומים נרחבים שבהם עדיין שולטים בכיפה סודיות ומתן זכויות גישה למידע לדרג הבכיר בלבד. וכך צריך להיות. נתונים כלכליים, למשל, חייבים להישמר בסוד עד שהם נחשפים באופן רשמי כדי למנוע ניצול של מידע פנימי. ממשלה חייבת לשמור על פני פוקר כדי לנהל את פעולותיה, אבל השקיפות החדשה עושה את המשימה הזאת קשה מאי פעם.

הגילויים של אדוארד סנודן, שחשפו את דרכי הפעולה הפנימיות של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), ממחישים איך בעידן השקיפות די ביחיד המחליט לחשוף מידע כדי לפגוע בארגון ענק. אף על פי שסנודן השתמש בארגוני התקשורת המסורתיים כדי להדליף את המידע, התגובה של הרשתות החברתיות על ההדלפות וההגברה העצומה שסיפקו להן הבטיחו שהסיפור לא ידעך וכך הפעילו לחץ נרחב ומתמשך על ה-NSA ועל הממשלה הפדרלית לנקוט פעולה.

ה"עור" החיצוני של ה-NSA עובר הסתגלות דרמטית בתגובה על ההדלפות. עצם העובדה שהסוכנות הגנה על עצמה בפומבי מפני ההאשמות של סנודן הייתה חסרת תקדים בעבור ארגון שהסתתר זמן רב מאוד מאחורי מעטה של חשאיות מוחלטת. שינויים גדולים בארגון הם בלתי נמנעים, וכעת הוא מנסה לבחון אילו סוגים של סודות הוא יוכל לשמור בעולם השקוף יותר. ג'ואל ברנר, בעבר יועץ בכיר של ה-NSA, דיבר על השינוי הפתאומי בסביבת הפעולה של הסוכנות בפאנל של מעבדת המדיה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בדצמבר 2013, וכך אמר: "דברים מעטים מאוד יישארו בגדר סודות, ואלה שיישמרו בסוד לא יישארו כך למשך זמן רב… כיום המטרה האמיתית של ביטחון מידע היא להאט את הכרסום בזמן מחצית החיים של סודות. סודות הם כמו איזוטופים רדיואקטיביים."

כאופטימיסטים היינו רוצים להאמין שהתקופה המהפכנית הנוכחית תוביל אותנו לכינון ארגונים המותאמים טוב יותר לקודים המוסריים של החברה האזרחית ולמציאת דרכים חדשות ובעלות עוצמה לתיקון התנהגות ארגונית לא ראויה. אבל איננו יכולים לפסול את האפשרות של החלשה מתמדת של ארגוני המודיעין שלנו, שתפגע בכושרם לזהות איומים.

להפריד מוץ מבר

במהלך מרוץ החימוש האבולוציוני שלהם המציאו בעלי החיים בקמבריון שפע של אמצעי תקיפה ואמצעי התחמקות כנגדם. מאז מאגר הפעלולים הזה רק הלך וגדל. בעלי החיים פיתחו הסוואות, קריאות התרעה מפני איומים קרבים וסימני צבע בוהקים המפרסמים אותם כרעילים לכאורה לטורפים פוטנציאליים. השקיפות החדשה תביא לידי התרחבות דומה של כלים ושיטות במלחמת המידע: מבצעים להכפשת מקורות, מכות מנע, תרגילי עוקץ ועוד.

הטבע סיפק השראה לאמצעי לחימה מוליכי שולל גם בעבר. ענן הדיו שמשחררים דיונונים הנמלטים מטורף הומצא מחדש בלוחמה אווירית בצורת ענני מוץ: עננים מטעים של שבבי מתכת זעירים המחזירים קרני רדאר או של ראשי נפץ מדומים שמטרתם להטעות טילי יירוט. אפשר לחזות את כניסתו לשימוש של מוץ שאין בו שום חומר והוא כולו מגה-בייטים של מידע שגוי. בסופו של דבר מוץ ההטעיה הזה ייפרץ על ידי מנועי חיפוש מתוחכמים יותר, ואלה יעוררו את ייצורו של מוץ משכנע יותר. פיתוחן של שיטות הצפנה ופענוח ימשיך לשגשג גם הוא מפני שארגונים ויחידים ייאבקו לשמור על הפרטיות שלהם ועל שמם הטוב.

התגוונות של ארגונים

הדבר האחרון המשתמע מן האנלוגיה לקמבריון הוא תחזית שלפיה נראה בקרוב התגוונות אדירה בסוגי הארגונים. זה עדיין לא קרה, אבל כבר יש לכך סימנים מוקדמים. בארה"ב נוצר לאחרונה טיפוס חדש של תאגיד מסחרי, ה-B Corp, שקם מתוך הכרה בצורך בחברות מסחריות בעלות שתי מטרות-על: הראשונה, המסורתית, היא זו להשיג רווחים, ואילו השנייה, החדשה, קשורה למטרה חברתית. גוגל ופייסבוק התנתקו מן המסורת בכך שהשאירו למייסדים שלהן זכויות הצבעה גדולות מן המקובל, ולכן החברות האלה נסחרות באופן ציבורי אך השליטה עליהן היא פרטית. כך הן אפשרו למייסדים לנווט את החברות על בסיס התכניות ארוכות הטווח שלהם ובאדישות יחסית לגחמות הרבעוניות של וול סטריט. המחאות המאורגנות בימי האביב הערבי, שהתאפשרו בזכות הרשתות החברתיות והיו חסרות תקדים בגודלן ובמהירות התהוותן, גם הן אולי מין חדש של ארגון אנושי (בן חלוף). ימים יגידו, אבל נראה שאנו מצויים בקדקוד צמיחה של ענף חדש באילן האבולוציוני של ארגונים.

המהירות שבה ארגון יתעצב על פי השקיפות החדשה תלויה בגומחה התחרותית שלו. חברות מסחריות הן החשופות ביותר להשפעות של דעת הקהל מפני שלקוחותיהן יכולים לעבור בקלות לחברה אחרת. אם לא יזכה לתשומת לב, מותג צרכני שנבנה במשך עשורים עלול להתפרק בתוך חודשים. כנסיות וליגות ספורט מוגנות מעט יותר בזכות עומקם של ההרגלים התרבותיים והקשרים החברתיים בקרב מאמינים ואוהדי ספורט. אבל כשתופעות כמו ניצול מיני של ילדים או פציעות ראש, שהיו נסתרות מן העין בתקופה שלפני האינטרנט, צפות על פני השטח ונחשפות לאור השקיפות ההדדית, אפילו הכנסיות וליגות הספורט החזקות ביותר מבינות שאם לא יסתגלו, ייכחדו.

מי שמוגנים יותר מאחרים מן הלחצים האבולוציוניים המידיים הן מערכות הממשל. מחאות שמתודלקות על ידי הרשתות החברתיות יכולות להפיל שליטים ומפלגות שלטון, אבל המנגנונים שבתשתית המדינה נוטים להמשיך לפעול כמעט ללא זעזועים ממשיים גם אחרי שינויים במנהיגות הפוליטית. מנגנון המדינה כמעט אינו חשוף ללחץ תחרותי, ולכן האבולוציה שלו היא האטית ביותר. ועם זאת, גם כאן אנו יכולים לצפות לשינויים ניכרים, מפני שכוחם של יחידים וגורמים חיצוניים העוקבים אחר ארגונים רק ילך ויגדל. בתגובה על לחץ ציבורי, ממשלות מתחילות עתה לאפשר גישה לכמויות העצומות של נתונים גולמיים המופקים במהלך פעילותן. הגישה החופשית לנתונים אלה והתקדמויות בניתוח תבניות ובשיטות המחשה חזותית של נתונים שיאפשרו את התפתחותה של עיתונות מקצועית ואזרחית המתבססת על נתונים ייצרו לולאות משוב חברתיות רבות עוצמה, שיאיצו את התהליכים להגברת השקיפות בארגונים.

לסדר האנושי החדש ההולך וצומח יהיה חייב להתלוות גורם של ריסון עצמי. כשם שמושבת נמלים יכולה לעשות דברים שהם מעבר ליכולתן של נמלים יחידות, כך גם ארגונים אנושיים יכולים לחרוג מיכולות של יחידים ולהצמיח זיכרונות, אמונות, תכניות, פעולות, ואולי אפילו ערכים, שהם על-אנושיים. אבל אנחנו מצויים כעת בנתיב אבולוציוני האמור לרסן את הארגונים העל-אנושיים שלנו באמצעות תביעה מהם לעמוד בסטנדרטים של בני אדם כפרטים. הדינמיקה הזאת של בקרה עצמית, שתתאפשר בזכות האצת יכולות התקשורת בין אדם למכונה, היא ייחודית למין האנושי ממש כמו השפה האנושית.