הכחשת המדע – ממה היא נובעת?

אף על פי שחוקרת האקלים קתרין הייהו נולדה וגדלה בקנדה, היא מיטיבה להבין, אולי יותר מכל אדם אחר, את העמדות המקוטבות בנושא שינוי האקלים המפלגות את ארה"ב. לזכותה נזקפת פעילות ענֵפה ומרשימה בתחום זה: היא מכהנת כמנהלת משותפת של המרכז למדעי האקלים וכפרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה הטכנולוגית של טקסס, וכן כמנכ"לית חברת ייעוץ בנושא השפעת שינוי האקלים על חיינו; היא היוצרת של סדרת הרשת מנפצת המיתוסים Global Weirding; היא נוהגת במכונית חשמלית כעניין שבעיקרון, ובאמונתה, היא נוצרית אוונגליסטית. כמי שרואה את עצמה, כהגדרתה, חיה "בצִלן של מסורות שבטיות רבות", הייהו מפליאה להעביר את מסריה, בין אם היא נפגשת עם קבוצות של נוצרים ליברטריאנים ובין אם היא יושבת בפאנל לצדם של ברק אובמה וליאונרדו דיקפריו. בתור כזאת, נחשבת הייהו לאחת הדוברות המוערכות והמבוקשות ביותר בנושא האקלים בארה"ב – אך גם משמשת מטרה למכתבי שנאה לא מעטים. בשיחה עם כתבת סיינטיפיק אמריקן, מדברת הייהו על הצורך להילחם על האמת העובדתית, ועל מסכי העשן המשמשים את המטילים ספק בשינוי האקלים ובהתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם. קטעים ערוכים מתוך השיחה אתה מובאים כאן.

הכחשת המדע היא, ביסודה, מעשה אנטי-אינטלקטואלי. גישה זו עוברת כחוט השני ברבדים שונים בחברה האמריקנית זה עשרות שנים ואולי אף מאות בשנים. אייזק אסימוב אמר כבר ב-1980 כי הגישה הזו "מוזנת על ידי רעיון השווא שדמוקרטיה משמעותה ש'הבַּעֲרוּת שלי טובה לא פחות מן הידע שלך". כיום אנחנו מתמודדים שוב עם התופעה, כפי שהיא באה לידי ביטוי לאחרונה, בשיאה.

הטלת ספק בשינוי האקלים היא מקרה מיוחד של הכחשת המדע, שהרימה ראש, כידוע, עוד בתקופתו של גליליאו. הכנסייה הקתולית לא גילתה התנגדות לרעיונותיו של גלילאו כל עוד הוא לא יצא ממגדל השן ולא הפיץ אותם ברבים. יחסה הסובלני לעבודתו השתנה כשפִּרסם את כתביו לא בלטינית, כמקובל, אלא באיטלקית, בשפה המובנת להמוני העם, וכך חשף אותם לרעיונות המנוגדים בתכלית להשקפה הרשמית של הכנסייה. זה היה גם גורלו של דרווין. לכנסייה לא הייתה כל בעיה עם תורת האבולוציה שהגה כל עוד לא פִּרסם אותה לציבור הרחב, בספר שהיה לרב־מכר.

תרחיש דומה נגלה לעינינו עתה. כבר מאז שנות ה-90 של המאה ה-19 ידוע לנו שקיים קשר בין ריכוזי פחמן דו־חמצני באטמוספרה לבין התחממות גלובלית. חלפו כבר יותר מ-50 שנה מאז התריעו מדענים בפני נשיא ארה"ב דאז לינדון ב' ג'ונסון על הסכנות הצפונות בשינוי האקלים. אך באותם ימים לא היו המדענים יעד לשטף של מכתבי שנאה, כמו אלה המציפים אותי כיום. ובכן, מה נשתנה מאז? נקודת המפנה הייתה, ככל הנראה, עדותו של [מדען האקלים מאוניברסיטת קולומביה] ג'יימס הנסן בקונגרס האמריקני ב-1988. הנסן הכריז שמשאב שכולנו תלויים בו – ושמעשיר רבות מן החברות הגדולות בעולם – פוגע לא רק בסביבה, אלא באנושות כולה. לדעתי, אין זה מקרי שהנסן הוא מדען האקלים המושמץ והמותקף ביותר בארה"ב. הוא היה האדם הראשון שיצא ממגדל השן והחל לדבר על ההתחממות הגלובלית במרחב הציבורי, שבו לא היה אפשר עוד להתעלם מהשלכותיה לגבי המדיניות והפוליטיקה.

כפי שאפשר לראות אפוא הבעיה שיש לאנשים עם המדע אינה נעוצה במדע עצמו. לאנשים יש בעיה עם ההשלכות של המדע לגבי השקפת העולם שלהם ואף יותר מכך, לגבי האידאולוגיה שלהם. כשהאנטי-אינטלקטואליזם צף ועולה אל פני השטח, הרי שהגורם לכך הם ממצאים חדשים בעלי השלכות מידיות שהקהילה המדעית מביאה לידיעת הציבור ומנהיגיו, ושקוראים תיגר על השקפותיהם של מי שמצויים בעמדת כוח ומערערים את הסטטוס קוו שבו הם מתבצרים. אנרגיה מתחדשת מציבה בפניהם איום של ממש כיום. וככל שההיתכנות למימושן של טכנולוגיות חדשניות גבוהה יותר, ההתנגדות שהן מעוררות עזה יותר. אך תגובת נגד זו אינה אלא מאמץ נואש של הרגע האחרון לבלום ולמנוע שינוי ויהי מה, ובה טמון ההסבר לגל הגואה של ההכחשה שלו אנו עדים לאחרונה.

ההַשָּׂגות הנשמעות כיום לגבי מדע האקלים מנוסחות במונחים מדעיים לכאורה – מדובר בתהליך מחזורי טבעי; המדענים עצמם אינם בטוחים; התקררות גלובלית; ואולי התפרצויות געשיות הן הגורם להתחממות? – או אף במונחים דתיים לכאורה – אלוהים מכוון הכול מלמעלה – אך ב-99% מן המקרים, השפה הזאת אינה אלא מסך עשן. ואם תסרבו להתייחס לטיעונים אלה אף בחטף, ולו למען הדיון, השיחה תוביל באורח בלתי נמנע להתנגדות עמוקה לפתרונות המוצעים לבעיית שינוי האקלים.

במה הדברים באמת אמורים?

לעיתים קרובות ביותר פונים אלי אנשים בבקשה: "האם תוכלי לדבר עם החוֹתֵן שלי, עם הנציגה שלי בקונגרס, עם העמית שלי בעבודה? אם רק תסבירי להם את העובדות, הם ללא ספק ישנו את דעתם." ובכן, זו מלכודת. גישה כזו תהפוך אותנו לדון קישוטים הנלחמים בטחנות רוח. אין כל טעם בתגובה כמו: "הקשב, כך אנחנו יודעים שזה אינו תהליך מחזורי טבעי!" תגובה מסוג זה כמעט אף פעם אינה משיגה את התוצאה המבוקשת. דו שיח בּוֹנֶה עם המזלזלים יכול להתקיים רק בהתייחס למה שבאמת מטריד אותם.

כיצד הפך הנָרָטִיב של שינוי האקלים לזירת עימות בין עמדות מקוטבות המושתתות על בסיס אֱמוּנִי? הסקרים מלמדים שהקיטוב הפוליטי בארה"ב הגיע כיום לרמות מבהילות בהשוואה למצב לפני 20 או 30 שנה. קיטוב זה משמעותו התגברות השִבטיות: דבקות עיוורת, ללא עוררין, בעיקרי המסורת והאמונה השבטית – איש איש ואמונתו. למרבה הצער, מאחר שנראה כאילו הפתרונות המוצעים לבעיית שינוי האקלים מערערים על האידאולוגיה של הצד הימני של הקשת הפוליטית, הייתה סוגיה זו לאחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בארה"ב. החברה האמריקנית הפכה להיות כה שבטית עד כי השתייכות לשמאל הפוליטי כמוה כהצהרת אמונה, כהכרזה שתופעת שינוי האקלים ממשית. ובאופן דומה, הזדהות עם הימין משמעותה בהכרח הכחשת שינוי האקלים. אין פלא אפוא ששפה של "אמונה" היא השפה שבה מתנהל השיח בנושא.

בה בעת, שינוי האקלים מוצג במכוון כדת כוזבת על ידי המבקשים לשכנע אנשים בעלי אמונה דתית שעליהם לדחות אותה. לא נדיר לפגוש פוליטיקאים שמרנים המכריזים: "אני אדם מאמין, ואני דוחה את הדעה שהאל אינו שולט בעולם." זו שיטה מתוחכמת ביותר להעברת מסרים, שכן אם אני נוצרי מאמין, ויותר מ-70% מן האמריקנים הם נוצרים מאמינים, הדת מלמדת אותי להיזהר מנביאי שקר. והמסר הוא: היזהרו מאנשים האומרים דברים שנשמעים טוב, אך, למעשה, מובילים אתכם לסגידה לבְּרוּאִים במקום לבורא, לסגידה לכדור הארץ, במקום לבורא עולם.

קיטוב משמעותו שבטיות. החברה האמריקנית הפכה להיות כה שבטית עד כי השתייכות לשמאל הפוליטי כמוה כהצהרת אמונה, כהכרזה שתופעת שינוי האקלים ממשית. ובאופן דומה, הזדהות עם הימין משמעותה בהכרח הכחשת שינוי האקלים.
(איור: ג'ורן קאספול)

כשאני מופיעה לפני קהל של ספקנים, אנשים ניגשים אלי לעיתים בסיום ההרצאה ואומרים לי: "את יודעת, מה שאת אומרת נשמע הגיוני, והלוואי שהייתי יכול להסכים אתך, אך אני פשוט לא יכול לעשות זאת משום שמשמעות הדבר תהיה שאני מסכים עם אַל גור." כל מה שנתפס כפולחן כדור הארץ מעורר בהם התנגדות פנימית עמוקה. אחת התמונות המשעשעות שאני מציגה בכמה מהופעותיי היא זו של כנסיית הקלימטולוגיה, שבה נראה אל גור כמטיף ופוליטיקאים וידוענים אחרים כחברי המקהלה המלווה אותו. אחד ממאזיניי החליף פעם בפוטושופ את פניו של אחד מחברי המקהלה בתמונה הפנים שלי. חשבתי שזה מצחיק עד דמעות, ואני יכולה להבין אותו, אני מבינה מה אנשים חשים. עלינו לצחוק קצת יחד לפני שנוכל להתקדם לדיון על אמונות לעומת ראיות.

וזו הסיבה לכך שאל גור הוא אחד הדוברים הטובים ביותר והגרועים ביותר בנושא שינוי האקלים. הוא אחד הטובים משום שהוא נלהב כל כך, ובקי בנושא ומצליח לגעת באנשים ולהשפיע עליהם. עם זאת – ואני יודעת שהוא מכיר בכך – בחברה המקוטבת מבחינה פוליטית שבה אנחנו חיים, הוא משתייך במובהק לשבט אחד בלבד. ומעצם הגדרת השבטיות, משמעות הדבר היא שהשבט האחר חייב בהכרח לדחות אותו – ואת כל מה שהוא מייצג.

שינוי האקלים הוא גם, כמובן, הטרגדיה של פשוטי העם, והוא מחייב פעולה קהילתית. ואולם, ארה"ב, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, מקדשת את האינדיווידואליזם – היא קמה ונוסדה בעקבות מרד נגד ממשלה חזקה ונגד המסים שהטילה. ולכן, רבים מן האמריקנים יהיו פתוחים לדיון שמתמקד בפתרונות מבוססי שוק או בפתרונות טכנולוגיים העולים בקנה אחד עם הערכים שלהם ולא לנסות לשנות את הזהות שלהם. קחו לדוגמה את ג'ון קוּק, [מדען אוסטרלי המתמחה במדעים קוגניטיביים], שהקים את הבְּלוֹג Skeptical Science, המיוחד לדיון ולמאבק בהכחשת ההתחממות הגלובלית. ג'ון לא הצליח לשכנע אפילו את אביו להכיר בשינוי האקלים. זאת, עד שאביו, הדוגל במדיניות פיסקלית שמרנית, ניצל תוכנית הטבה [ממשלתית] כדי להתקין לוחות סולאריים על גג ביתו. התקנת הלוחות חסכה לו כסף והוא התחיל לספר לכולם כמה הם נפלאים. יום אחד הוא אמר לג'ון: "אתה יודע, שינוי האקלים הזה כנראה אמיתי, ואני תורם את חלקי." הוא לא היה חייב להפוך ל"מחבק עצים" מציל לווייתנים. כעת הוא היה יכול לשלב את שינוי האקלים בזהות האישית שלו.

אפילו בקהילה המדעית שורר בלבול באשר לדרך הראויה להעברת המסר. מודל החֶסֶר במידע – פשוט תנו להם את העובדות! – אינו יעיל בשיח הציבורי, אלא אם הציבור כולו ניטרלי מבחינה פוליטית. ומכאן החשיבות ההולכת וגדלה של מדעי החברה. גישה ניסיונית שונה, זו שאותה אני מיישמת, מתוארת במאמר של עמית שלי, שביקש ממני לדבר על הנושא בפני סטודנטים בקולג' של הכנסייה האוונגליסטית. לפני ההרצאה ולאחריה, נשאלו הסטודנטים מהי עמדתם לגבי ההתחממות הגלובלית. תשובותיהם הורו על הבדלים סטטיסטיים מובהקים בין עמדותיהם קודם שהאזינו לדבריי ולאחריהם. מחקרים מסוג זה הבוחנים שיטות להעברת מסרים נערכים כיום על ידי רבים. תחום מחקר חדש עוסק בשאלה כיצד אנשים מגיבים למידע. ותשובה לשאלה זו נדרשת בדחיפות, שכן השיטה המקובלת עד כה להעברת מסרים לא הוכיחה את עצמה.

גם מדענים נוטים להמעיט בהשפעה שיש לשינוי האקלים. וכפי שאמר אחד החוקרים, "הטעות שלנו טמונה בניסיון להימנע מדרמה." סקרנו מחקרים שנערכו במהלך 20 שנה ומצאנו שאנחנו מעריכים בְּחֶסֶר, באופן שיטתי, את שיעור השינוי ואת הקצב שבו הוא מתרחש. מדע האקלים מצוי תחת זכוכית מגדלת והביקורת הציבורית עליו כה קפדנית עד כי אנו מעדיפים שלא לומר דבר כל עוד איננו בטוחים בתוצאות בדיוק של 99.9%. אך האין אנו נוקטים עמדה שמרנית מדי? זה אתגר שאני מתמודדת עמו מדי יום.

העבודה שעוד נכונה לנו

לא נוכל להספיק ולפתור את כל הבעיות האלה – התרבותיות, הפוליטיות, הפסיכולוגיות – ורק אז לנקוט פעולה הכרחית בנושא שינוי האקלים. אנשים אומרים לי: "אילו רק היית יכולה לשכנע קודם את הציבור בנכונות המדע…" ואני חושבת לעצמי, כן, כמובן, בהצלחה במשימה! איך זה בדיוק הצליח במאות השנים האחרונות? בעיית האקלים היא בעיה דחופה. חלון ההזדמנויות הולך ונסגר. ועלינו לטפל בנושא ביחד עם החברה הסדוקה, הלא מושלמת, שבה אנו חיים כיום.

תחילה, עלינו לשאול מה הם הערכים שבהם אנשים דוגלים, מהו הרקע שלהם, מה הם אוהבים, ממה הם חוששים, מה מניע אותם כשהם קמים בבוקר. בשיחות עם אנשים בנושא אני אומרת: "אנחנו יכולים להסכים שלא להסכים, אך האם אינכם תומכים במפעלי האנרגיה הסולארית, שיצרו מקומות עבודה כה רבים בטקסס? האם אתם יודעים שהבסיס הצבאי פורט הוד ניזון מאנרגיה סולארית משום שהיא זולה יותר?" אם מישהו סבור שאנרגיה סולארית מגינה עלינו מפני מהגרים או מחבלים או השטן, מצוין, בואו נלך על זה. כשאני מופיעה לפני קבוצות אוכלוסייה מסוימות, אני אפילו לא מזכירה את המילים "אקלים" ו"שינוי" ברצף. בשיחות עם נוצרים מאמינים, אנחנו מדברים על המסר התנכי של שמירת הנפש. בשיחות עם ליברטריאנים אנחנו דנים באסטרטגיות של שוק חופשי. במפגשים עם קבוצות של אימהות, אנחנו מדברות על השפעת הזיהום הסביבתי על בריאות הילדים. וכשאני משוחחת עם חקלאים, אני אומרת להם: "אתם הרי עמוד התווך של מערכת המזון שלנו; מניסיונכם, אילו שינויים חלו בדפוסי הבצורת לאורך השנים?" אני לא דנה כלל במושג של חלוקה פוליטית לשמאל ולימין בהקשר למדע האקלים. ואל לה לתקשורת להציג כך את פני הדברים. במקום זאת, עלינו להתמקד בפתרונות למצב ובהשלכותיו.

העצה הטובה ביותר שלי לכל מי שעוסק בקידום המודעות הציבורית בנושא מדע האקלים, בכל נושא מדעי אחר, היא: אל תתמקדו במכחישים. הם חלק קטן בלבד מן האוכלוסייה, ורובם גברים לבנים מבוגרים. מרביתם, כך נראה, מתרכזים כיום בעיר וושינגטון. אנשים שמגיבים באופן רגשי כל כך עושים זאת מפני שהם הגדירו את הזהות שלהם סביב ההכחשה הזאת. למעשה, ההכחשה נעשתה חלק בלתי נפרד מהם, כמו לבם או כליותיהם. אם תבקשו מהם לשנות את דעתם, הם יראו בכך איום של ממש. יש בהחלט מקום להתייצב כנגדם בדיונים ציבוריים, ולומר להם: "הפסדתם בעימות. והרי הראיות." אך זאת, לא במטרה לשנות את דעתם, אלא כדי להראות לכל האחרים שהתשובות בידינו.

וזה לב העניין: מסקרים שערכה אוניברסיטת ייל בנושא תקשורת מדע האקלים עולה כי רוב האמריקנים מסכימים שתופעת שינוי האקלים אכן ממשית, שבני האדם הם שגורמים לכך ושחיוני לעשות משהו בנידון. אך הבעיה העיקרית היא ש-60% מן האמריקנים סבורים ששינוי האקלים אינו משפיע עליהם באופן אישי. הם סבורים שמדובר בבעיה הנוגעת לאנשים עניים במדינות עניות או בתופעה העלולה להשפיע על הדורות הבאים. אנחנו נוטים באופן טבעי להתעלם מבעיות חמורות שקשה לנו להתמודד אִתן כל עוד אין להן השפעה מידית עלינו. ואכן, עד לאחרונה חשנו מוגנים, בזכות התשתיות שלנו, והתוכניות המבטחות את היבולים החקלאיים שלנו ואת בתינו. אך לא עוד, ותפקידי הוא להציג את התמונה בשלמותה.

משום כך, אנחנו [מחברי הדוח הממשלתי להערכת מצב האקלים בארה"ב] החלטנו לכתוב השנה נספח: דוח מיוחד בנושא מדע האקלים. זו הפעם הראשונה שעשינו זאת, ומדובר בדוח הממשלתי השלם והמקיף ביותר בנושא שינוי האקלים שפורסם מעולם. בימים אלה עובר הדוח תהליכי אישור אחרונים בידי הרשויות הפדרליות והוא צפוי להתפרסם בנובמבר 2017, ואנחנו ממתינים לתגובות. [הערת העורכים: הדוח המיוחד הודלף לתקשורת זמן קצר לאחר שנערך ריאיון זה.] השקענו מאמצים רבים בניסוח הדוח בשפה שתהיה מובנת לציבור הרחב, ונראה לי שבזאת תם העימות הפוליטי בין המפלגות הגדולות. הדוח מחזיר את הדיון המדעי למישור של חיינו על פני כדור הארץ. תוכלו ללמוד ממנו איך שינוי האקלים משפיע על המים והמזון שאנחנו צורכים, על הכלכלה, החקלאות, התשתיות והביטחון שלנו.

מטרת הדוח היא לספק בסיס מדעי לכל מי שמבקש לדעת, הן באופן כללי והן באופן ספציפי, מדוע שינוי האקלים חשוב לנו כעת. רבים, רבים עד מאוד בארה"ב מביטים בנעשה מן הצד, נמנעים ממעורבות, ולרוב קולם לא נשמע. עלינו לסנן את רעשי הרקע העולים מקרב מכחישי שינוי האקלים ולפנות אל אלה הנחבאים בשוליים, קשובים למתרחש, עדיין לא בטוחים איזו עמדה לאמץ באשר לפעולה שיש לנקוט, ועם זאת, פתוחים לדו שיח. עלינו להתעלם אפוא ממסך העשן הסמיך שמפזרים המכחישים. אם נשלה את עצמנו שאפשר לשכנע את מכחישי שינוי האקלים בכוחן של עוד ועוד עובדות, דעתנו תוסח מקבוצה גדולה הרבה יותר של אנשים שרוצים להבין מדוע ואיך עלינו לחתור למציאת פתרונות למצב. וזה בדיוק מה שמכחישי שינוי האקלים היו רוצים שיקרה.