האם סין מסוגלת להמשיך להמריא?

בקיצור

• כלכלת סין גדלה במהירות, ובד בבד גדלים גם המאמצים שהיא משקיעה במחקר האקדמי. בפרק זמן קצר נעשתה סין מעצמה מובילה בעולם ורשמה הישג מדהים.
• האקדמיה הסינית למדעים אינה נופלת ברמתה מכמה ממוסדות המחקר הטובים בעולם.
• התפתחות מהירה זו של המחקר המדעי התרחשה בעיקרה בצמרת. יש פער עצום בין מוסדות העילית לבין האוניברסיטאות האחרות בסין.
• האוניברסיטאות של סין חייבות לפתור כמה וכמה בעיות, כגון סטנדרטים לא עקביים ותרבות אקדמית בעייתית, כדי שיוכלו להמשיך ולהתפתח.

בשני העשורים האחרונים הסתמנה סין כמעצמת-על עולה באסיה. ערים חדשות נבנות בה מן היסוד, היא מובילה עולמית בבנייה חוסכת אנרגיה, וכלכלתה צומחת בקצב של כ-10% בשנה. קצב צמיחה מסחרר זה בא לידי ביטוי לא רק בתחום הכלכלי. סין נעשתה מעצמה עולמית גם בתחום המחקר המדעי בפרק זמן קצר להפליא.

מערכת האוניברסיטאות בסין התרחבה והתפתחה ללא הכר. ב-1978 היו רשומים במערכת ההשכלה הגבוהה בסין 860,000 סטודנטים בלבד, לא יותר מ-1.6% מכלל בוגרי בתי הספר. המספר הזה תפח וגדל ליותר מ-23 מיליון סטודנטים ב-2011, או כ-27% מבוגרי מערכת החינוך. הגידול החד הזה מציב את מערכת ההשכלה האקדמית בסין במקום הראשון בעולם מבחינת מספר הסטודנטים הרשומים בה. בסין פועלות כיום יותר מ-100 אוניברסיטאות מחקר בכל תחומי המחקר, רבות מהן שמות דגש על תחומי המדע וההנדסה. מספר הסטודנטים הנרשמים לתארים מתקדמים גדל גם הוא בקצב מואץ, מ-280,000 ב-2000 ל-1.6 מיליון ב-2011.

מנהיגי סין מכירים בחיוניות המחקר המדעי וההשכלה הגבוהה להשגת מנהיגות עולמית. ואולם, על אף הישגיה המרשימים של סין, הדרך למצוינות אקדמית ולהשגת רמה בין-לאומית אינה מובטחת. במשך 40 שנה, השקיעה סין מאמצים רבים בהרחבת מערכת המחקר האקדמי וההשכלה הגבוהה שלה, בכללה, ובפיתוח מואץ של מספר מצומצם של מרכזי מצוינות נבחרים. עד עתה תמרנה סין בין שתי המטרות האלה באמצעות השקעה בצמרת על חשבון התחתית. יש פער עצום בין מוסדות העילית כמו אוניברסיטת בייג'ינג או אוניברסיטת צ'ינגואה [בבייג'ינג] לבין מוסדות אקדמיים המיועדים להמונים. רק לאחוזונים העליונים יש השכלה אקדמית ברמה בין-לאומית, ואילו בוגרי אוניברסיטאות רבים אחרים חסרים הכשרה נאותה ומתקשים למצוא עבודה.

על אף הישגיה של סין עד כה, שיפור נוסף יהיה משימה קשה. מנהיגיה של סין עתידים לגלות במהלך העשור הקרוב כי אין די בהזרמת משאבים לאוניברסיטאות המחקר היוקרתיות כדי להבטיח מעמד בין-לאומי רם למערכת האקדמית שלה. הם יידרשו להתמודד עם כמה וכמה שינויים מרחיקי לכת בתרבות האקדמית, במִנהל האקדמי ובצמרת המובילה את מערכת ההשכלה הגבוהה. כל התקדמות נוספת בתחום זה תהיה כרוכה בשינויים בתפקוד האוניברסיטאות ובתפיסת התרבות האקדמית בסין.

מנועי צמיחה למצוינות

לפני שנפתחה סין לעולם בשנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-20,  פעלה המערכת המדעית והטכנולוגית שלה על פי המודל הסובייטי. מוסדות מחקר ייעודיים התמחו במחקר מדעי ואוניברסיטאות שהתמקדו בתחומים צרים ומוגדרים הנחילו השכלה והכשרה. המודל הזה כשל משום שהמחקר היה מנותק מן ההוראה, לא התאפשר שיתוף פעולה בין-תחומי, המשאבים היו מצומצמים, המערכת האקדמית הייתה כפופה לבקרות פוליטיות והאידאולוגיה המפלגתית שלטה בכיפה. מהפכת התרבות שטלטלה את סין מ-1966 עד 1976 הביאה לסגירת כל מוסדות ההשכלה הגבוהה במדינה למשך עשור ומחקה כמעט לגמרי את מה שנבנה קודם לכן. בשנות ה-90 שיקמה סין את מערכת ההשכלה הגבוהה שלה והרחיבה אותה כדי לעמוד באתגרים הכלכליים שהציבה לעצמה.

אבל הממשלה הסינית נוכחה במהרה כי סין משתרכת מאחור בתחומי יצירת הידע והחדשנות, כפי שהראו מדדי התחרותיות העולמיים. ב-1995 השיקה סין את פרויקט 211 להקמת 100 אוניברסיטאות ולפיתוח כמה תחומי מפתח מדעיים עד ראשית המאה ה-21. שלוש שנים לאחר מכן, יזמה הממשלה את פרויקט 985, שהתמקד ב-39 אוניברסיטאות מחקר מצטיינות. הממשלה המרכזית של סין, הממשלות המקומיות וכמה אוניברסיטאות השקיעו כ-15 מיליארד דולר נוספים במוסדות הנבחרים האלה.

המאמצים האלה סיפקו משאבים ניכרים למעט אוניברסיטאות בסין והעצימו את היכולת המחקרית ואת פוטנציאל החדשנות שלהן בתחומי המדע והטכנולוגיה. תקציב מיוחד נוסף שהגיע מכמה פרויקטים לאומיים אִפשר לאוניברסיטאות האלה לגייס ולהביא לסין אנשי מחקר והוראה מן השורה הראשונה מארצות חוץ, בעיקר מקרב הפזורה הסינית ברחבי העולם. תקציבי אוניברסיטאות המחקר המובילות בסין כמעט משתווים כיום לתקציביהם של מוסדות דומים במדינות אחרות בעולם. מספר המאמרים המדעיים הנכתבים באוניברסיטאות האלה מתקרב כיום לרמה המקובלת באוניברסיטאות בארה"ב. ב-2008 רשמו האוניברסיטאות הנכללות בפרויקט 985 6,073 פטנטים (הן מקומיים והן בין-לאומיים), לעומת 346 פטנטים ב-1999. לפי נתוני משרד הפטנטים האמריקני, עלה מספר הפטנטים הסיניים שנרשמו בארה"ב מ-41 ב-1992 ל-1,874 ב-2008.

אתגרים מערכתיים

בד בבד מתפתח בסין מגזר פרטי (הקרוי מינבּאן), המשרת בעיקר את המוסדות שבתחתית המערכת. הרמה במוסדות האלה נמוכה, ותחומי הלימוד בהם מקצועיים בעיקרם, כגון טכנולוגיית המידע ומִנהל עסקים. בעוד שמקצת המוסדות הפרטיים הטובים יותר מוציאים לשוק עובדים מיומנים בדרגי הביניים, רבים מן הבוגרים האלה חסרים כישורים שמישים החיוניים להתפתחותה של סין בכלכלת הידע הגלובלית. כמה ממוסדות אלה מציעים תכניות לימודים לתואר ראשון. סטודנטים שאינם יכולים לעמוד בתשלום שכר הלימוד הגבוה הנדרש נאלצים להסתפק בתארים שערכם מפוקפק או לשלם סכומים גבוהים יחסית כדי לזכות בהכשרה מקצועית חסרת יוקרה באיכות ירודה.

בעיית האיכות של סין נעוצה בסגל ההוראה. שליש מכלל חברי הסגל האקדמי בסין הם בעלי תואר ראשון בלבד (וכ-60% בין חברי הסגל במוסדות הפרטיים החדשים), כלומר רבים מהם בעלי רמת מיומנות נמוכה. אמנם, מספר הדוקטורים בסגל האקדמי, הציבורי והפרטי, עלה לאחרונה, אך הם מהווים עדיין רק 14% מכלל המרצים, בהשוואה ל-70% במוסדות היוקרתיים בסין. למעט כמה אנשי אקדמיה פרודוקטיביים במיוחד באוניברסיטאות העילית, שכרם של חברי הסגל האקדמי נמוך מאוד. בדרך כלל אין בו די לקיום אורח חיים של מעמד בינוני ולפיכך, הם נאלצים למצוא מקורות פרנסה נוספים. בסקר משכורות של הסגל האקדמי ב-28 מדינות, לרבות ברזיל, רוסיה והודו, שנערך לאחרונה, נמצא שכוח הקנייה של השכר האקדמי בסין מצוי בתחתית הסולם.

סביבה זו אינה תורמת מן הסתם לטיפוח תרבות אקדמית ברמה בין-לאומית. כדי להבטיח שהאוניברסיטאות ימלאו את ייעודן נדרשת מחויבותן למחקר בסיסי שאינו תלוי בשיקולים של רווח כספי. עליהן לעודד עבודה בין-תחומית, לאפשר מְשִׁילוּת משותפת ולקבוע נורמות ברורות ומובנות לכול. אנשי הסגל זקוקים לחופש אקדמי, לגישה לכל מקורות המידע והניתוח האפשריים ולמרחב פעולה ודעת לפרסום עבודות המחקר שלהם. הפעילות האקדמית על כל היבטיה חייבת להתבסס על כישרון והישגים וצריכה להיות שקופה במידה סבירה, כלומר, אסור ששיקולים אישיים, פוליטיים או מוסדיים ישפיעו על החלטות הנוגעות לאנשי הסגל, למחקרים ולנושאים אקדמיים אחרים.

כל אלה הם דברים מובנים מאליהם במדינות המפותחות בעולם, אבל יישומם באוניברסיטאות של סין הוא עדיין אתגר. גם האוניברסיטאות היוקרתיות של סין מוטרדות מכך שתכניות הלימודים ושיטות ההוראה שלהן מיושנות ואינן מותאמות תמיד לאתגרי העולם המודרני. לא אחת הן מעודדות למידה מכנית על חשבון יצירתיות וחשיבה ביקורתית. הממשלה הסינית, שבידיה הסמכות המִנהלית הריכוזית להקצאת משאבים ומלגות לימוד, עלולה להגביל את מספר המלגות למדענים צעירים או לשבש את התחרות ההוגנת להשגת מצוינות במחקר המדעי. זאת ועוד, בסביבה האקדמית בסין נפוצים מקרים של גנֵבת רעיונות, רמאות במבחנים וסממני שחיתות אחרים. השימוש ב"גואנשי" ("פרוטקציה") נפוץ והתרבות הארגונית בפקולטות היא לרוב היררכית וביורוקרטית.

עם זאת, רבות מן האוניברסיטאות המובילות בסין שוקלות בימים אלה תכניות לימודים חדשניות לתלמידי התואר הראשון המשלבות גם תחומים הומניים, והן מתחילות להתמקד בשיטות הוראה המעודדות את הסטודנטים להיות פעילים יותר בתהליך הלמידה. הן מגייסות מספר הולך וגדל של אנשי אקדמיה צעירים בעלי תואר דוקטור ממיטב האוניברסיטאות בעולם ומתחילות להנהיג נוהלי הערכה פנימית מחמירים יותר. ואולם, שינוי התרבות האקדמית ב-80% או יותר ממוסדות ההשכלה הגבוהה שבתחתית המערכת האקדמית בסין לא יהיה דבר של מה בכך. המוסדות האלה פועלים עדיין בשיטות מסורתיות מיושנות ונגועים בביורוקרטיה. נְהָגִים ונְהָלִים פסולים אלה המושרשים עמוק במערכת אינם קלים לעקירה. עד כה, השקעת המשאבים והשאיפה לשינוי המערכת האקדמית בסין, גם אם לעת עתה רק בשכבת העילית שלה, הועילה למדינה. שינוי תרבותי עשוי להתרחש אף הוא, אם כי בקצב אטי הרבה יותר.

לקריאה נוספת

• Leadership for World-Class Universities: Challenges for Developing Countries. Edited by Philip G. Altbach. Routledge, 2010
• The Road to Academic Excellence: The Making of World-Class Research Universities. Edited by Philip G. Altbach and Jamil Salmi. World Bank, 201