שני הצדדים של הציידים

קרוב ל-20 אלף איש מגיעים כל שנה לאפריקה במטרה להרוג חיות. הם קונים רשיונות יקרים בסכומים של עד עשרות אלפי דולרים כדי שיוכלו לירות באופן חוקי בנמר, אריה, פיל או חיות אחרות הכלולות ברשימה , באחת מתוך 23 מדינות המאפשרות ציד כזה.

לא מעט אנשים רואים בציד לשם ספורט מנהג ברברי שהגיע זמנו לעבור מהעולם. בשנים האחרונות תמונות רבות בהן ציידים עם חיוך רחב עומדים מעל החיה שקטלו מופצות ברשתות החברתיות. עבור הציידים זה מקור לגאווה, אך מבחינת רבים אחרים אלו תמונות זוועה, הממחישות את אכזריות הציד והעוסקים בו. המחלוקת לגבי ציד זה הגיעה לשיא ב-2015, לאחר שצייד אמריקאי הרג אריה ידוע ואהוב בשם ססילבגן לאומי בזימבבווה. הזעם של מתנגדי הציד היה גדול עד כדי כך שהצייד, רופא שיניים במקצועו, נאלץ לסגור את מרפאתו ולזמן קצר אף נמלט מביתו.

אך כשמגיעים לאפריקה עצמה ולאזורים שבהם מתבצע הציד, מתברר שהוויכוח מורכב יותר, ואינו רק מחלוקת בין ציידים צמאי דם וקרי לב לחובבי חיות יפי נפש. רבים מהאנשים העוסקים בשימור באפריקה רואים בצייד לשם ספורט כלי הכרחי, גם אם לא נעים, לשמירת הטבע.

תמונות זוועה הממחישות את האכזריות. צייד עם תאו אפריקאי שקטל בזמביה | צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל

יורים ומשלמים

דיוויד מקדונלד (MacDonald), שהיה בין החוקרים שעקבו אחרי ססיל, אמר שליבו נשבר כששמע על מותו של האריה, ולמרות זאת הוא תומך בהמשך הציד. "הנושא החשוב הוא השמירה על האריות, ואיך משיגים אותה באופן מציאותי" אמר בראיון לגרדיאן. "מה אני באופן אישי חושב על ציד אריות, זה לא רלוונטי".

איך יכול הרג של בעלי חיים לתרום לשמירה עליהם? הכל מגיע, בסופו של דבר, לשאלה הכלכלית. "על מנת להצדיק את המשך קיומן של שמורות מוגנות, כאשר הביקוש לקרקע גובר, שימור הטבע צריך לשלם עבור עצמו ולתרום לכלכלה", אמר פיטר לינדזי (Lindsey), ביולוג באוניברסיטת זימבבווה, בראיון לנשיונל ג'יאוגרפיק. "ציד הוא אמצעי חשוב להשגת המטרה הזו".

הציד החוקי מכניס למדינות אפריקה שמדרום לסהרה יותר ממאתיים מיליון דולר בשנה: פחות ממה שמכניסים תיירים הבאים לספארי, אך בחישוב לאדם כל צייד משלם הרבה יותר מתייר רגיל. וחשוב מכך, ציידים מגיעים גם למדינות שאינן יעד אטרקטיבי לתיירים, כמו צ'אד, קמרון או הרפובליקה המרכז-אפריקאית. במדינות שמושכות תיירים רבים, ציידים הם לעתים קרובות היחידים המגיעים לאזורים נידחים יותר, הרחק מהפארקים הגדולים, אזורים שבהם יש פחות תשתיות ופחות מוקדי משיכה לתיירים.

כך הציד החוקי יכול לשמש תמריץ לשמירה על חיות הבר בשטחים שאחרת היו מופקעים עבור חקלאות או תעשייה, או פשוט נשארים לא מפוקחים. כיום שטחן של השמורות למטרות ציד גדול יותר מהשטח המוקצה לפארקים לאומיים, שבהם הציד אסור.

ההכנסות מתעשיית הציד לקהילות הרחוקות מהאזורים העשירים שאליהם מגיעים התיירים, מספקות להם תמריץ לשמור על חיות הבר, גם כשאלו הורסות שדות, הורגות חיות משק ואפילו תוקפות בני אדם.

איך משיגים שמירה על האריות באופן מציאותי? האריה ססיל בשמורת טבע בזימבבווה | צילום: paulafrenchp, פליקר
 

פיל כל רבע שעה

בנוסף, ציד חוקי עשוי לעזור במאבק נגד ציד לא חוקי, שעל ההשפעה ההרסנית שלו אין חולק. אם למטרות בשר, סחר בחלקי בעלי חיים (שנהב, קרניים וכו') או סחר בבעלי החיים עצמם, ציד לא חוקי דוחף מינים רבים ברחבי העולם לעבר הכחדה. באפריקה לבדה נהרג פיל כל כ-15 דקות, ובשנים האחרונות עלה מספר הקרנפים שנהרגו בצייד בלתי חוקי. גופים רבים מנסים לעצור או לפחות להאט במידת מה את הקטל, אך קשה למצוא פתרון יעיל לתופעה.

ציד חוקי עשוי לספק משאבים למאבק זה. בחלק מהמדינות חברות העוסקות בציד מחויבות לפעול נגד ציידים הפועלים בניגוד לחוק, וגם במקרים בהם אין להן מחויבות כזו חברות רבות עושות זאת כדי לשמור על בעלי החיים שהם מקורת פרנסתן.

בסופו של דבר, טוענים התומכים, כדי לדאוג לשימור הטבע באפריקה אין מנוס מציד לשם ספורט, לצד תיירות ספארי רגילה – פשוט מפני שאחרת לא יהיה איך לממן את השמורות. למדינות האפריקאיות, העניות ברובן, אין עודף תקציבים שהן יכולות להשקיע בשימור.

"הכל מסתכם כסף" אמר האקולוג בריאן צ'יילד (Child) לניו-יורק טיימס. "כסף להילחם בסחר בלתי חוקי בחיות בר, וכסף למנוע את הבעיות חמורות עוד יותר של החלפת חיות הבר בפרות ובמחרשות".

שחיתות במקום שקיפות

ומה בקשר לנזק שגורם הציד החוקי עצמו? כאשר הוא מפוקח כראוי, טוענים חוקרים רבים, צייד יכול להתקיים לצד שמירה על אוכלוסייה בריאה וגדלה. לשם כך צריך לקבוע מכסות ציד המתאימות לגודל האוכלוסייה, ובמקרים רבים גם להטיל מגבלות גיל, ולאפשר ציד רק של זכרים מעל גיל מסוים. אובדן של זכרים בוגרים, שכבר העמידו צאצאים, ישפיע על הקבוצה הרבה פחות מהאובדן של צעירים או של נקבות.

פיקוח כזה אפשרי רק אם ידועים לנו, במדויק ככל האפשר, לא רק גודל האוכלוסייה אלא גם הצפיפות שלה, ורק אם הציידים והמדריכים יודעים לזהות את הגיל של החיה שהם צדים. לרוע המזל, יש עדויות רבות לכך שזה לא תמיד המצב, ושבמקרים רבים ההגבלות אינן נאכפות כראוי.

"אנחנו חייבים לקחת בחשבון שציד לשם ספורט עשוי לגרום יותר נזק מתועלת" אומר קרייג פאקר (Packer), חוקר אריות ומתנגד נחרץ לציד חוקי. לטענתו, במקומות רבים באפריקה הגופים האחראים על שמירת הטבע נגועים בשחיתות, והציד מתנהל ללא שקיפות או פיקוח ראוי. את התוצאות, הוא אומר, ניתן לראות בשטח: בטנזניה, הירידה במספרם של האריות והנמרים חמורה במיוחד באזורים שבהם הציד שלהם  חוקי.

השחיתות ברשויות הממשלתיות מביאה גם לכך שהרווחים מתעשיית הציד לא תמיד אכן מגיעים לקהילות המקומיות. ללא תמריצים פיננסיים עבור האנשים החיים במקומות אלו, לא יהיה אפשר לשמור על בעלי החיים ועל סביבת המחייה שלהם לאורך זמן.

הפיקוח יהיה יעיל רק בתנאים מסוימים. ציידים עם ראם שהרגו בדרום אפריקה | צילום: mrshife, פליקר
 

קשיי הסתגלות

יש חוקרים הטוענים שמלבד בעיות הפיקוח שאותן אפשר לפתור, לפחות באופן תיאורטי, הציד גורם גם לבעיות מהותיות יותר. במאמר שהתפרסם לפני שנה הציגו חוקרים מארצות הברית ודרום אפריקה ראיות לכך שהציד עלול לפגוע במגוון הביולוגי, בין השאר משום שבשמורות המוחזקות למטרות ציד יעדיפו בעלי השטח לדאוג לכמות גדולה של חיות שהציידים אוהבים, על חשבון בעלי חיים אחרים. כך הם משנים את המערכת האקולוגית, דבר שעשויות להיות לו השלכות ארוכות טווח.

בנוסף, לא כולם מסכימים שציד של זכרים בוגרים אינו מזיק. פילים בוגרים, למשל, הם בעלי השפעה חיובית על זכרים צעירים, ויש להם ידע רב שהם יכולים להעביר לדורות הבאים. "פרטים זקנים ומנוסים הם חיוניים לחברה שלהם" אמרה ויקי פישלוק (Fishlock), חוקרת פילים, בראיון לנשיונל ג'יאוגרפיק. "הם כל כך הרבה יותר מ'זכר לרבייה'. הם היו חלק מרשתות חברתיות במשך חמישה או שישה עשורים, וצברו ידע חברתי ואקולוגי שבעלי החיים הצעירים יותר לומדים ממנו".

בניגוד לחיות טרף, שתוקפות את החיות הקטנות, החלשות, האיטיות והחולות בעדר, ציידים מכוונים את רוביהם אל הזכרים הגדולים בעלי הקרניים הגדולות או החטים המרשימים. במחקר שהתפרסם ממש לאחרונה טוענים חוקרים מבריטניה שהרג פרטים אלו, הבריאים והמוצלחים ביותר בעדר, עלול להוביל לירידה באיכות הגנים של האוכלוסייה כולה. כאשר בעלי החיים מתמודדים עם שינויים בסביבתם, כמו למשל שינוי אקלימי, הירידה באיכות הגנים עשויה להשפיע לרעה על יכולתם לשרוד.

"כשהאוכלוסייה צריכה להתאים את עצמה לסביבה חדשה ואתה לוקח ממנה אפילו אחוז קטן של הזכרים האיכותיים ביותר, אתה יכול לגרום להכחדה" אמר ל-BBC רוב נל (Knell), שהוביל את המחקר. "אתה לוקח מהאוכלוסייה בדיוק את הגנים שהיו מאפשרים לה להסתגל".

אך גם נל ועמיתיו לא תומכים בהפסקה מוחלטת של ציד לשם ספורט. "כשהוא מפוקח כראוי, ציד יכול להיות כוח עוצמתי הדוחף לשמירת הטבע. לכן אנחנו מציעים גישה חדשה לניהול תעשיית הציד, לא קוראים לעצור אותה", אמר נל.

גישה פרגמטית

זו הדעה הרווחת בקרב חוקרים: כאשר הוא נעשה כראוי, ציד לשם ספורט מיטיב עם הטבע ועוזר לשמור עליו. כמובן, אין זה אומר שהם מתלהבים בעצמם מהמנהג. "אני לא יכול להבין איך מישהו מוצא הנאה בהרג שלהם" אמר מקדונלד, חוקר האריות. "אבל בראש סדר העדיפויות שלי נמצאת עצירת הירידה במספר האריות. כרגע, העדויות מצביעות על כך שציד לשם ספורט עוזר לשמור על מאות אלפי קילומטרים רבועים שבהם אריות יכולים לחיות".

רבים מהארגונים לשמירת הטבע נוקטים גם הם בגישה פרגמטית דומה. הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), למשל, תומכת בציד כל עוד הוא נעשה בצורה בת קיימא, בלי לפגוע באוכלוסייה או בסביבה. כדוגמה להשפעה החיובית של הציד מביאה הקרן את המצב בנמיביה, שם מספרם של האריות, הפילים, הקרנפים ועוד לא רק שלא קטן אלא אפילו גדל, הרבה בזכות ניהול נכון של השמורות למטרות ציד.

גישה זו אינה מתייחסת כלל לטיעונים האתיים, לפיהם הריגת בעל חיים מרגיש וחושב היא חטא, גם אם היא משרתת מטרה גדולה יותר. אלא שבאפריקה הענייה, כמו גם במקומות רבים אחרים שבהם מתנהל ציד חוקי, השיקולים האתיים הם מותרות שארגוני השימור לא יכולים להרשות לעצמם. התקציבים צריכים להגיע ממקום כלשהו, ומקור אחר לכסף לא נראה באופק.

"הקהילה הבינלאומית מצפה מהמדינה הענייה שלנו לדאוג לפילים ולאריות בזמן שאנחנו לא מצליחים להאכיל את האנשים שלנו" אמר ויקטור מופושי (Muposhi), זואולוג מזימבבווה, לניו-יורק טיימס. "אף אחד לא בא אלינו ואומר: 'כן, אנחנו רוצים שתעצרו את הציד, והנה תקציב ותכנית חלופית שאתם יכולים לעבוד לפיה'".