למה הים מלוח? ממה עשוי החול, ומה הקשר שלו ליין? ואם יש על החוף כל כך הרבה צדפים, למה אין עליו גם פנינים? כל התשובות לקראת הקיץ

הים הוא מלוח, הים הוא עמוק

המים שעל כדור הארץ נמצאים בתנועה מתמדת ועצומת-ממדים: מים מן הים מתאדים אל האוויר ומתעבים לעננים. העננים ממטירים טיפות גשם על הקרקע. טיפות מי הגשם מתנקזות לשלוליות, לבריכות ולנהרות, והנהרות כידוע, זורמים לבסוף אל הים. אבל מים שהתאדו הם כמובן מים מתוקים. המלח מתווסף בדרך, כאשר המים ממיסים מינרלים הנמצאים בסלעים ובקרקע, ונושאים אותם עמם אל הים. המים עצמם ממשיכים להסתחרר במחזור המים, ואילו המלח, שאינו מתאדה, נשאר בים.

 

חול בשיער, חול בסנדלים, חול בבגד הים, חול בכל מקום

גרגרי חול אינם אלא פיסות סלע קטנטנות (לקטנוניים שבינינו, טווח הגדלים המדויק של גרגרי חול הוא בין 0.05 מ"מ ל-2 מ"מ). החול שבחופי ישראל מקורו בסלעים ביבשת אפריקה, שנהר הנילוס שוחק אותם ומסיע אותם אל הים התיכון. שברי סלעים ואבנים גדולים יותר שוקעים באפיק הנהר בדרך, ורק הגרגרים הקטנים, הממשיכים להיסחף בזרם, מגיעים עד אלינו.

הרכב החול תלוי בסלעי המקור שמהם נוצר, והחול המגיע אל חופי הים שלנו מכיל בעיקר - וליתר דיוק: כ-90 אחוזים - צורן דו-חמצני. שבעה אחוזים הם קלציט - מינרל המורכב מסידן פחמתי - שמקורו בשלדים של בעלי חיים ימיים, וכשלושה אחוזים הם ברזל ומינרלים אחרים. הרכב החול שונה בצפון הארץ, שם חלק גדול מהחול מקורו בבלייה של סלעים מקומיים.

החול, המכיל אחוז גבוה של צורן דו-חמצני, משמש זה אלפי שנים כחומר גלם לייצור זכוכית. בשנת 1891 הקים הברון רוטשילד מפעל זכוכית  בחוף דור, כדי לייצר בקבוקי יין מזכוכית בעבור היקבים בראשון לציון ובזכרון יעקב. המפעל נסגר מזמן, אך בניין המזגגה הישן משמש כיום מוזיאון.

אבא חזר מאילת והביא לי צדף אחד, אם שמים אותו ליד האוזן השנייה שומעים גלים ולפעמים גם אונייה...  

ראשית, בואו נבהיר את העניין הזה: כדי לשמוע רחש גלים צריך להצמיד קונכייה לאוזן ולא צדף וגם אז לא שומעים באמת את רחש הגלים, אלא רעשי רקע בתדר נמוך אשר מוגברים כתוצאה ממבנה הקונכייה.

הצדפים והקונכיות שאנו מוצאים על חוף הים הם שרידים של בעלי חיים השייכים למערכת הרכיכות. כפי ששמן מעיד עליהן, הרכיכות הן יצורים בעלי גוף רך ורירי. הצדפים הנפוצים ביותר על חוף הים מקורם בשריון החיצוני של צדפות וחלזונות.

חלזונות הים דומים מאוד לחלזונות היבשה המוכרים לנו. יש להם רגל שרירית וזוג מחושים, הם נושמים חמצן המומס במים דרך זימים, ועל גבם מונחת קונכייה. חלזונות רבים מסוגלים להתכנס אל תוך הקונכייה בשעת סכנה.  

כמה מן החלזונות הנפוצים בחופי ישראל הם הצלחית, החד-שן והארגמון. חוקרים סבורים כי חלזונות ארגמון  שימשו בימי קדם להפקת צבעי התכלת והארגמן. צבעים אלה, הנזכרים בתנ"ך, שימשו לצביעת אריגים יקרים.

הארגמונים הם חלזונות טורפים, ואחת השיטות ללכוד אותם הייתה להניח במים סלים ובהם פיסות בשר כפיתיון. הארגמונים מסוגלים לטרוף צדפות וחלזונות ימיים על ידי חירור קונכיותיהם והחדרת רעלן (מורקסין) אשר מפרק אצטיל-כולין אסטראז, אנזים שתפקידו לפרק אצטיל-כולין שאחראי על העברת אותות עצביים לשרירים. כאשר אין מה שיפרק את האצטיל-כולין אין אפשרות לחידוש האות העצבי והטרף (דגים, רכיכות וסרטנים) נותר משותק ללא יכולת תנועה. בקרב הארגמונים יש גם התנהגות קניבלית, כך שאם אתם מוצאים על החוף קונכיית ארגמון מחוררת, ייתכן בהחלט שארגמון אחר חורר אותה וטרף את החילזון שחי בתוכה. את הצבע היקר מפיקים מבלוטה מפרישת ריר בגוף החילזון. הנוזל המופק קיבל את צבעו בעקבות חשיפה לשמש.

אלה הם, אפוא, החלזונות. אך רוב הקונכיות שעל חופינו מקורן דווקא בקבוצה אחרת של רכיכות -  מחלקת הצדפות, או הדו-קְשָׂווֹ‏תִיים. הצדפות מתאפיינות בקונכיות המורכבות משני חלקים המחוברים זה לזה. כל אחד משני החלקים  נקרא קַשְׂוָה, ומכאן השם דו-קְשָׂווֹ‏תִיים. כאשר הצדפה מתה, החומר האורגני המחבר בין שני החלקים מתפרק והם נפרדים זה מזה. רוב הצדפות קטנות יחסית, ובהתאם לכך גם הצדפים שאנו מוצאים על חוף הים. אך ישנם גם מינים של צדפות ענק, שרוחבן מגיע למטר וחצי ומשקלן ל-200 קילוגרם.

ה"צדפים" השכיחים ביותר על חופי ישראל הם קונכיות של צדפת המים המלוחים נַעֲמִית (Glycymeris), ובפרט של המין נעמית מצויה. הקונכיות הלבנבנות-חומות האלה שכיחות ומוכרות לנו מאוד, אולם פרטים חיים של נעמית מצויה לא נראו באזורנו זה למעלה מ-50 שנה. מין זה נכחד מהאזור, והסוג כולו הולך ונכחד.

אם יש על החוף כל כך הרבה קונכיות של צדפות, מדוע איננו מוצאים עליו גם פנינים? ובכן, מעט מאוד מינים של צדפות מסוגלים לייצר פנינים, ולאלה יש בדרך כלל ציפוי פנימי מבריק הנקרא דַּר או אם הפנינה. פנינים נוצרות כאשר זיהום אורגני או גרגר חול חודרים אל קונכיית הצדפה. הצדפה מתגוננת על ידי הפרשת תערובת של סידן פחמתי, מים והחלבון קונכיולין. כל אלה יחד נקראים דר, או אם-הפנינה, ויוצרים סביב הגורם הזר שכבה קשה ומבריקה. הגוף הזר העטוף בשכבה עבה של חומר מבריק זה הוא הפנינה.

בקיץ הזה, כשתפרשו את המגבת שלכם על החוף, תדעו למה הים מלוח, ומה הקשר בין החול לבין בקבוק הזכוכית של המיץ או היין שלכם, וגם מנין הגיעו הקונכיות, או בלשון העם, הצדפים. שחייה נעימה (רק בחוף עם מציל).

תגובה אחת

  • אנונימי

    למה הים מלוח?

    כי כשעצוב, הולכים לים...