מה גורם לעלייה בסוכרת הנעורים?

בשנים האחרונות רואים עלייה ניכרת בתחלואה בסוכרת, וארגון הבריאות העולמי מעריך שבשנת 2030 יגיע מספר החולים לכ-300 מיליון, פי עשרה ממספר החולים בשנת 1985. הנתון אינו מפתיע, מכיוון שסוכרת היא מחלה הנלווית השמנה. אולם בעשורים האחרונים נרשמה עלייה גם בתחלואה בסוכרת מסוג 1, המכונה גם סוכרת נעורים ואינה קשורה להשמנה. על פי נתונים כלל עולמיים, בעשורים האחרונים שיעורי סוכרת מסוג 1 עולים בקצב של כשלושה אחוזים בשנה. מטרידה במיוחד העלייה בשיעור החולים בגיל הרך, ילדים בני פחות מחמש.

סוכרת מסוג 1 (Type 1 Diabetes) מופיעה לרוב אצל ילדים או מתבגרים, אך יכולה להתפרץ גם אצל מבוגרים. מעריכים כי 10-5 אחוז מכלל חולי הסוכרת בעולם לוקים בסוכרת מסוג 1 והיתר חולים בסוכרת מסוג 2. שתי המחלות מתאפיינות ברמות סוכר גבוהות בדם. אך המנגנון שלהן שונה: בסוכרת מסוג 1 נפגעת היכולת של הגוף לייצר את ההורמון אינסולין, האחראי על קליטת הסוכר מהדם לתאים; בסוכרת מסוג 2, לעומת זאת, יש הידרדרות ביכולת של הגוף להשתמש באינסולין, פעמים רבות כתוצאה מהשמנה.

סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטו-אימונית, כמו טרשת נפוצה וזאבת. אלה מחלות שבהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו. במקרה של הסוכרת, מערכת החיסון תוקפת את תאי הלבלב המייצרים אינסולין. בעקבות ההרס של רבים מהם יורדת רמת האינסולין בדם ורמת הסוכר עולה. התוצאה היא חוסר איזון מסוכן בחילוף החומרים בגוף, והחולים זקוקים לאינסולין ממקור חיצוני באופן יומיומי.

מחלה צפונית
סוכרת מסוג 1 ומחלות אוטו-אימוניות אחרות נפוצות בעיקר במדינות מפותחות בעולם המערבי, וכן באופן בולט במדינות רחוקות יחסית מקו המשווה. בסין, למשל, סוכרת נעורים מופיעה רק אצל 2-1 ילדים מתוך 100,000, בעוד שבפינלנד מוצאים אותה אצל כ-60 ילדים מתוך 100,000. בארה"ב יש "רמת ביניים" של כ-10 חולים מתוך 100,000. ייתכן שההבדל נובע מהבדלים גנטיים בין אוכלוסיות במדינות שונות, אולם העלייה הכלל-עולמית בשיעורי התחלואה בסוכרת מסוג 1 עשויה להעיד על גורמים סביבתיים התורמים להתפתחות המחלה.

אילו גורמים סביבתיים עלולים לעורר מחלה אוטו-אימונית? "תיאוריית ההיגיינה", שפותחה כבר בסוף שנות ה-80, גורסת כי אורח החיים המערבי "סטרילי" מדי. תינוקות וילדים בעולם המערבי אינם נחשפים מספיק לחיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים, ולכן מערכת החיסון שלהם לא מתורגלת מספיק ומזהה בטעות חומרים בלתי מזיקים כזיהומים. התיאוריה הזו פותחה כדי להסביר את העלייה בשיעור האלרגיות בעולם המערבי, ועשויה לספק הסבר מסוים גם למחלות אוטו-אימוניות, ובהן סוכרת הנעורים. חיזוק מסוים לזה בא מהעובדה ששיעורי סוכרת הנעורים נמוכים יותר במשפחות מרובות ילדים, אם כי במתאמים חלשים למדי.

במשך השנים הועלו רעיונות הקשורים באורח החיים המערבי, בניסיון להסביר את העלייה בתחלואה במחלות אוטו-אימוניות. מחקרים מסוימים טוענים שחשיפה בגיל חודשים ומטה לגלוטן, החלבון המצוי בדגנים, בשילוב עם רקע גנטי מתאים, עשויה להגדיל את הסיכון לסוכרת מסוג 1, ושחולי סוכרת נעורים מועדים יותר מכלל האוכלוסייה לפתח מחלת צליאק, שנובעת מקדישות לגלוטן. השערה אחרת גורסת כי תזונה המבוססת על תחליפי חלב אם במקום הנקה מעלה את הסיכון לסוכרת מסוג 1, אולם התוצאות אינן חד-משמעיות. בנוסף עלה הרעיון שהחיסונים המקובלים בעולם המערבי מגדילים את הסיכון לסוכרת נעורים, אולם גם לכך אין ראיות מחקריות.

בעקבות השמש
העובדה ששיעורי הסוכרת ומחלות אוטו-אימוניות אחרות גבוהים באזורים המרוחקים מקו המשווה מצביעה על סיבה אפשרית נוספת – חשיפה מעטה לשמש . כשאנו נחשפים לשמש, הגוף מייצר ויטמין D, שמשפיע בין השאר על תאי מערכת החיסון ועל התאים המייצרים אינסולין בלבלב. רמות נמוכות שלו מקושרות עם סיכויים גבוהים יותר לפתח סוכרת נעורים. בנוסף נמצא כי במדינות צפוניות רבות יש קשר בין עונת הלידה לסיכוי לפתח סוכרת מסוג 1: ילדים שנולדים באביב נמצאים בסיכון הגבוה ביותר ללקות במחלה, כנראה בשל רמות נמוכות של ויטמין D אצל האם במהלך ההיריון במהלך הסתיו והחורף.

ההשפעה העונתית על שיעורי סוכרת הנעורים, והשיעורים הגבוהים שלה במדינות קרות כמו קנדה ופינלנד, מעלה השערה נוספת – שהסיבה עלולה להיות הדבקה בנגיפים. הטענה היא שהחלבונים של נגיפים מסוימים דומים לאלה של תאי הלבלב, ותאים של מערכת החיסון שתפקידם להילחם בנגיפים האלה תוקפים בטעות את תאי הלבלב. השערות דומות קיימות גם לגבי מחלות אוטואימוניות אחרות, כמו טרשת נפוצה.

אפשרות נוספת היא שאין עלייה אמיתית בשיעורי התחלואה בסוכרת מסוג 1, אלא שהמחלה מתגלה בגיל מוקדם מבעבר. על פי ההסבר הזה, העלייה במספר החולים בני פחות מ-15 מלווה בירידה במספר החולים המפתחים את המחלה בעשור השלישי לחיים, כך ששכיחות החולים בגילאים 30-0 לא השתנתה עם הזמן. גם אם ההסבר הזה נכון, עדיין סביר להניח שגורם סביבתי, או מכלול של גורמים סביבתיים, אחראי להתפרצות המוקדמת יותר של המחלה.

הבנת הגורמים הסביבתיים לעלייה בתחלואה חשובה כדי שנדע לטפל בה ואף למנוע אותה. ההיבטים התזונתיים והעונתיים של המחלה עדיין נבדקים. בנוסף נבדקות שיטות טיפול חדשניות, כמו חיסונים שמטרתם דווקא לווסת את פעילות מערכת החיסון, או נוגדנים נגד תאי T – התאים שתוקפים את תאי הלבלב. ייתכן שבעתיד, לאחר שהגורמים הסביבתיים שמשפיעים עם התפרצות המחלה יובנו כהלכה, נדע לאתר אוכלוסיות בסיכון ולהעניק להן טיפולים מונעים עוד לפני ההתפרצות.