כל מה שרציתם לדעת
על ועידת האקלים

ב-7 בנובמבר, נפתחה בשארם א-שייח' בדרום סיני ועידת האקלים COP27, בהשתתפות עשרות אלפי נציגים מכל רחבי העולם. היא תימשך כשבועיים ותכלול נאומים, דיונים, אירועים של ממשלות, עמותות וחברות מסחריות, ואולי גם הפגנות. אז למה זה טוב בעצם?

מהי ועידת האקלים, ומה קורה בה?

COP הם ראשי התיבות של Conference of the Parties, או "ועידה של הצדדים". הצדדים שבהם מדובר הם המדינות והגופים החתומים על אמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים, שהוצגה בוועידת כדור הארץ בריו דה ז'נרו שבברזיל ביוני 1992. כיום חתומות עליה 197 מדינות. ה-COP הראשון נערך ב-1995 בברלין, ומאז נפגשים נציגי המדינות פעם בשנה, כל פעם במקום אחר, פרט לשנת 2020 שבה הכנס בוטל עקב מגפת הקורונה. הכנס השנה, אם כן, הוא ה-27 במספר, ולכן COP27. הוא מתקיים הפעם קרוב מאוד אלינו, בשארם א-שייח'.

בוועידות האקלים לאורך השנים נחתמו הסכמים שבהם התחייבו המדינות לצמצם את פליטת גזי החממה ולנקוט צעדים נוספים למיתון השפעותיו של משבר האקלים. הידועים שבהם הם פרוטוקול קיוטו, שנחתם ב-1997, והסכם פריז משנת 2015. בהסכם פריז התחייבו המדינות החתומות לצמצם את פליטות גזי החממה כדי להגביל את עליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת ל-1.5 מעלות צלזיוס עד סוף המאה הנוכחית, בהשוואה לממוצע הטמפרטורה לפני תחילת המהפכה התעשייתית. 

בוועידת האקלים בשנה שעברה, שנערכה בגלזגו שבסקוטלנד, התבקשו המדינות לחזור אל ההתחייבויות שלהן ולחזק אותן, שכן כרגע הן אינן מספיקות כדי להביא אותנו אל יעדי הסכם פריז. בניגוד להבטחות, רק מיעוט מהמדינות עדכנו את ההתחייבויות שלהן במהלך השנה החולפת.

בגלזגו יצאה גם קריאה למדינות המפותחות להשקיע כסף רב יותר בתמיכה במדינות מתפתחות. הכסף דרוש על מנת לבצע את השינויים וההתאמות בתשתיות, במערכות הכלכליות, בתעשייה ועוד, שבלעדיהם אי אפשר לצמצם את פליטות גזי החממה. המדינות המפותחות הבטיחו כבר לפני יותר מעשר שנים שעד 2020 הן יגייסו מדי שנה מאה מיליארד דולר לצרכים האלה, אך נכון לעכשיו הסכום השנתי אינו עולה על 80 מיליארד דולר.

בשנה שעברה, בניגוד להבטחות, רק מיעוט מהמדינות חזרו אל ההתחייבויות שלהן מהסכמי פריז. ועידת האקלים בגלזגו 2021 |  Paul Adepoju, Shutterstock

האם העולם נמצא על הדרך הנכונה לעמוד ביעדי הסכם פריז?

לא. הסכם פריז הציב את היעד של עלייה ב-1.5 מעלות עד סוף המאה, שכן לפי מחקרים, עלייה גבוהה יותר תוביל להתמוטטות של מערכות אקולוגיות ולאסונות אקלימיים קשים ביותר – ובכלל זה עליית פני הים, גלי חום ובצורות, אובדן יבולים ועוד. בעקבות זאת מיליוני בני אדם צפויים להימצא בסכנת רעב או עלולים להיאלץ להתפנות מבתיהם. זה לא אומר שמשבר האקלים יימנע אם נצליח להגביל את עליית הטמפרטורה ל-1.5 מעלות. השפעות המשבר ניכרות כבר היום, ואיננו יכולים לעצור אותו. התקווה היא רק שנוכל להתחמק מההשלכות החמורות ביותר שלו. 

בסוף אוקטובר השנה פרסמה התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) דו"ח מעודכן על פליטות גזי החממה. השורה התחתונה: יש פער משמעותי בין ההפחתה בפליטות שצפויה בעקבות ההתחייבויות שלקחו על עצמן מדינות העולם ובין ההפחתה הדרושה כדי לעמוד ביעד של 1.5 מעלות. אם המדינות יעמדו בהתחייבויותיהן, נראה ירידה של חמישה עד עשרה אחוזים בפליטות גזי חממה עד 2030. הירידה הדרושה היא 45 אחוז לפחות. העלייה הצפויה בטמפרטורות עד סוף המאה, לפי התרחיש שבו המדינות יקיימו את כל התחייבויותיהן אך לא יותר מכך, היא 2.4 מעלות לפחות, כלומר תוספת של כמעט מעלה שלמה לטמפרטורה העולמית הממוצעת מעל היעד. בתחזית מזג האוויר המקומית, מעלה אחת היא לא הרבה, אך כשמדובר בממוצע העולמי זה משמעותי מאוד. 

אותו "פער פליטות" מחושב בהנחה שהמדינות יעמדו בהתחייבויותיהן – דבר שמעט מאוד מהן אכן עושות כרגע. לכן, הפער האמיתי בין המצב בשטח לבין המצב הרצוי, שיאפשר עמידה ביעדים, גדול עוד יותר. 

"המשימה העומדת בפני העולם היא עצומה: לא רק להציב מטרות שאפתניות יותר, אלא גם לקיים את התחייבויות העבר", כתבו מחברי הדו"ח. "המשימה הזו דורשת לא רק שינויים הדרגתיים, של כל מגזר בנפרד, אלא תהליך רחב, מהיר ומערכתי של שינוי".

בהסכם שנחתם ב-1997 התחייבו המדינות להפחית פליטת גזי חממה, אולם רק ב-2005 הוא נכנס לתוקף. מפת אמנת קיוטו 1997 | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל

במה יתמקדו הדיונים?

יותר מ-35 אלף נציגים ישתתפו בוועידה, קצת מתחת להיקף הנוכחות שנרשם בגלזגו בשנה שעברה. היא תיפתח ביומיים של פגישות פסגה, בהשתתפות יותר ממאה ראשי מדינות, כולל נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג. ראש הממשלה יאיר לפיד לא יגיע. לאחר מכן יתקיימו עוד עשרה ימים של דיונים בדרגים נמוכים יותר.

למדינות ולארגונים שונים יש ציפיות אחרות מהוועידה. המארחת מצרים הגדירה ארבעה דגשים עיקריים: מיתון פליטות גזי חממה; הסתגלות והתאמה למצב החדש שמביא עימו משבר האקלים, כולל הגנה על אוכלוסיות חלשות; מימון, ובמיוחד השקעות של המדינות המפותחות ותמיכה במדינות מתפתחות; וקידום שיתוף פעולה בין מדינות וארגונים. 

מבין הארבעה, נושא המימון נפיץ במיוחד. המדינות המפותחות ירצו להתרכז בהעברת כספים שיעזרו למדינות מתפתחות לעבור לאנרגיה נקייה ולהיגמל מהתלות בדלקי מחצבים. המדינות העניות, לעומתן, צפויות להעלות את נושא הנזקים שנגרמים כבר כיום בשל שינוי האקלים. מי צריך לשלם את החשבון על טיפול ב-30 מיליון אנשים שבתיהם הוצפו בפקיסטן? מי ישכן מחדש את תושבי האיים שמדינותיהם נעלמות מתחת לגלי הים הגואה? מדינות מתפתחות רבות קוראות להקמת קרן עולמית לטיפול באירועים הרי אסון כאלה, אך המדינות המפותחות מתנגדות: הן חוששות לקחת אחריות על אסונות עתידיים, שתג המחיר שלהם אינו ידוע עדיין, אבל בוודאי יהיה גבוה מאוד. 

נושא אחד שלא יעלה לדיון ישיר בוועידה, אך נוכחותו תורגש כנראה בכל אולם, הוא המלחמה באוקראינה. יש הטוענים שאנחנו צריכים לראות במלחמה, ובעלייה במחירי הדלק שהגיעה בעקבותיה, קריאת השכמה שתדחוף אותנו להסתמך פחות על דלקי מחצבים. בטווח הקצר, עם זאת, סביר יותר להניח שהשפעת הלחימה תהיה אחרת. מדינות האיחוד האירופי עלולות להסס להתחייב להשקעה הגבוהה שהאו"ם והמדינות המתפתחות מצפים לה מהן, כעת כשהן מרגישות שיש להן צרות דחופות משלהן.

למשתתפות השונות יש ציפיות ומטרות אחרות מהוועידה, נושא המימון, הנופל על המדינות העשירות, הוא נפיץ במיוחד. משתתף מתוסכל בוועידת האקלים במדריד 2019 | Max Alexander, Science Photo Library

ומה מחוץ לאולמות הדיונים?

מדינות רבות, וכך גם ארגונים בינלאומיים לא מעטים, יקיימו אירועים משלהם בביתנים שיפתחו בוועידה. אפשר יהיה למצוא שם שלל ארגונים – מהקרן העולמית לשימור חיות בר (WWF) ועד ארגון התקינה הבינלאומי, ומדינות מיפן ועד ישראל – לראשונה בוועידות האקלים. בביתנים יתקיימו אירועים שיציגו לעולם יוזמות, מחקרים ופיתוחים חדשים, וינסו ליצור שיתופי פעולה.

הביתן הישראלי יקיים 36 אירועים, בשיתוף חברות מסחריות, עמותות ואוניברסיטאות. הדגש יהיה על חידושים בתחומי החקלאות, המים ומקורות חלבון חלופיים כדרך להשיג ביטחון תזונתי. 

מה לגבי הפגנות? בשנים קודמות ראינו הפגנות גדולות, של עשרות אלפי אנשים, מול מתחמי ועידות האקלים. המפגינים, רובם צעירים, מחו על מה שהם מפרשים – ולא בלי הצדקה – כגרירת רגליים של הממשלות וחוסר נכונות לצעוד בדרך הנכונה להבטחת עתידם. אלא שאין דינה של הפגנה בסקוטלנד הדמוקרטית כדין הפגנה במצרים. בחודש מאי האחרון הבטיח שר החוץ המצרי סאמח שוקרי שארצו תאפשר הפגנות – אך רק במקום שייועד לכך, ולא ברחובות שארם א-שייח' עצמה. האם הן אכן יתאפשרו? ומה יקרה אם המפגינים יחרגו מהשטח המסומן? סביר להניח שנקבל את התשובה על כך בימים הקרובים.

האם מצרים תאפשר הפגנות? לא בטוח, ובוודאי לא בהיקף ובעוצמה של הפגנות בוועידות אקלים קודמות. הפגנות במילאנו לקראת ועידת האקלים 2021 |  MAURO UJETTO, Shutterstock

האם תצא בשורה אקלימית משמעותית מהוועידה?

למרבה הצער, הסיכוי לכך נמוך. אלדן מאייר (Meyer), פעיל סביבה שהשתתף כמעט בכל ועידות האקלים עד כה, אמר לניו יורק טיימס שבוועידות התפתחה תרבות של תפיסת הדיונים כמשחק סכום אפס, שבו צריך לנצח את היריב במקום להגיע לפתרון שיועיל לכל הצדדים. המשא ומתן "חייב להתפתח אל מעבר להתמקחויות על הניסוחים המדויקים בהסכמים", אמר, אם המדינות מתכוונות לטפל ברצינות באתגרים הגדולים הניצבים מולן. בנוסף, "לא ברור עדיין אם האנשים שמגיעים לוועידות הם באמת אלה שיכולים לבצע את השינויים הגדולים שנדרשים".

פרופ' אורי שיינס מהחוג לביולוגיה וסביבה באוניברסיטת חיפה נחרץ עוד יותר. "הסיפור הזה לא עובד", אמר בריאיון לאתר מכון דוידסון. "הוועידות נותנות לאנשים ולארגונים, ואולי גם לממשלות, את התחושה הכוזבת שאנחנו עושים משהו, בזמן שמעט מאוד נעשה באמת".

שיינס הוא יו"ר ארגון TiME להצלת בעלי חיים בסכנת הכחדה, אך שום נציג של הארגון לא יגיע לשארם. "אני חושב שזה עושה נזק, כי אנשים חושבים שיש התקדמות, וזה פוטר אותם מלעשות מה שבאמת צריך", אמר. "אני רוצה להעביר את האחריות לאזרחים. כל עוד הפוליטיקאים לא יראו שהאזרחים עצמם מוכנים להשקיע ולוותר על דברים, שום דבר לא יקרה. הם חייבים לראות שהציבור לוקח את זה ברצינות. לדעתי זה חייב לבוא מלמטה".